שולחן ערוך אורח חיים מז ט
<< · שולחן ערוך אורח חיים · מז · ט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
יש אומרים שאם הפסיק בין ברכת התורה ללמודו אין בכך כלום והנכון שלא להפסיק ביניהם וכן נהגו לומר פרשת ברכת כהנים סמוך לברכת התורה:
מפרשים
מגן אברהם
(ז) אין בכך כלום: ול"ד לכל הברכות שאסור להפסיק בין הברכו' למצוה כמ"ש סי' ר"ו שאני הכא דמצוה להגות יומם ולילה וא"כ לעולם ליכא היסח הדעת:
(ח) ברכת כהנים: וכיון דאמרי' להו מטעם לימוד אומרים אותן ואפי' קודם אור הבקר [ל"ח] דלא כרש"ל שכתב בתשובה לומר קודם אור הבוקר פסוקים אחרים כיון שאין נשיאות כפים בלילה:
באר היטב
(ט) התורה: ומותר לאומרו אפילו קודם אור הבוקר דלא כהרש"ל שאוסר מטעם שאין נשיאות כפים בלילה דמטעם לימוד אנו אומרים אותו ולא מטעם נשיאות כפים. מ"א.
משנה ברורה
(יט) שאם הפסיק - טעמם דדוקא באהבה רבה דלא הוי עיקר ברכה לברכת התורה אז אינו פוטר אלא א"כ למד מיד בלי הפסק אבל ברכת התורה פוטרת כל היום אפילו לא למד אחר תפלת שחרית עד חצי היום ולא דמי לכל הברכות שאסור להפסיק בין הברכה להמצוה כמ"ש סימן ר"ו דשאני הכא דמצוה להגות יום ולילה וא"כ לעולם ליכא היסח הדעת אבל רוב האחרונים חולקין על המחבר דמסכים לדעת היש אומרים הזה דלא כתב המחבר רק והנכון וכו' וסבירא להו דדין ברכת התורה כמו בכל ברכת המצות או הנהנין דצריך לחזור ולברך אם הפסיק תיכף אחר הברכה אף אם יודע בבירור שלא הסיח דעתו דכיון שלא התחיל עדיין בהמצוה אין לה אח"כ על מה לחול וכן הסכים הפר"ח והגר"א וכן העתיק הח"א להלכה. ומ"מ נ"ל דכיון שיש פוסקים שסוברין דאין צריך לחזור ולברך יותר טוב אם אירע לו שהפסיק אחר ברכת התורה שיכוין אח"כ בברכת אהבה רבה לצאת בזה ידי ברכת התורה וילמוד מעט תיכף אחר שסיים תפלתו. ועיין בבה"ל:
(כ) וכן נהגו - הטעם בג' פסוקים שרצו לסדר כדרך הקורא בתורה ונקטו אלו משום שיש בהן ברכה. ומותר לומר אפי' קודם אור הבוקר דלא כיש מחמירין לאסור אז לומר אלו הפסוקים מטעם שאין נשיאת כפים בלילה דז"א דמטעם לימוד אנו אומרים אותו ולא מטעם נשיאת כפים:
(כא) ברכת כהנים - ונהגו לומר ג"כ אלו דברים שאין להם שיעור שהיא משנה ומימרא דאלו דברים שאדם וכו' כדי לקיים מקרא ומשנה וגמרא:
כף החיים
(יט) סעיף ט: יש אומרים שאם הפסיק בין ברכת התורה ללימוד אין בכך כלום, והנכון שלא להפסיק וכו' — הא דכתב מרן ז"ל: יש אומרים שאם הפסיק בין ברכת התורה ללימוד אין בכך כלום, היא סברת ר"י ורבינו יונה והמרדכי. אלא משום דמדברי הרמב"ם ז"ל פרק ז מהלכות תפילה משמע דבברכת התורה נמי צריך ללמוד מיד, כעין שאר מצוות שאינו מפסיק בין ברכתה לעשייתה, כמו שכתוב כל זה בבית יוסף. לכן כתב מרן ז"ל כאן בשולחן ערוך דהנכון שלא להפסיק ביניהם וכו'. ומשמע דדעת מרן ז"ל דאינו חושש לדברי הרמב"ם ז"ל אלא לכתחילה, אבל בדיעבד אם בירך ברכת התורה ולא למד מיד, אין צריך לחזור ולברך כשלומד אחר כך. וכן כתב מט"י אות י"ד. מיהו הב"ח חולק על זה, וכתב דגם דעת ר"י ורבינו יונה והמרדכי והרא"ש דצריך ללמוד מיד אחר ברכת התורה, כמו בשאר מצוות, ולא אמרו שאינו צריך ללמוד מיד אלא מפני שלומדים אחר ברכת התורה פרשת התמיד ומשנת איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל; אבל אם לא למד מיד לא פרשת התמיד ולא משנת איזהו וכו' ולא ברכת כהנים – צריך לחזור ולברך, יעו"ש. והביאו דבריו שיירי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות ד', ואליהו רבה אות ו'. וכן דעת הפרי חדש באות ז' יעו"ש. וכן כתב חיי אדם כלל ט' אות ד'. אמנם דעת הלבוש כדברי מרן ז"ל. וכתב משפטי צדק חלק ב סימן ס"ב: מאחר דאיכא פלוגתא דרבוותא, וברכות דרבנן, מי יכניס עצמו לברך ברכה אחרת שהיא בספק ברכה לבטלה? עד כאן דבריו, והביאו כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף. וכן דעת עולת תמיד אות ב', וכן נראה דעת ר' זלמן אות ז', וכן כתב סידור בית עובד אות ט"ז. וכן יש להורות, מאחר דספק ברכות להקל, ובפרט שכן דעת מרן ז"ל:
(ך) שם: אין בכך כלום — ולא דמי לכל הברכות, שאסור להפסיק בין הברכה למצוה, כמו שכתוב בסימן ר"ו; שאני הכא, דמצוה להגות יומם ולילה, ואם כן לעולם ליכא היסח הדעת. בית יוסף. לבוש. מגן אברהם ס"ק ז. ר' זלמן שם. שתילי זיתים אות יו"ד:
(כא) שם: וכן נהגו לומר פרשת ברכת כהנים וכו' — וכיון דאמרינן להו מטעם לימוד, אומרים אותן אפילו קודם אור הבוקר, ודלא כרש"ל בתשובה סימן ס"ד שנהג בפסוקים אחרים משום שאין נשיאות כפים בלילה. דברי חמודות אות ע"ה, שיירי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות ד', מגן אברהם ס"ק ח, אליהו רבה אות ז', מטה יהודה אות י"ב. ועיין הטעם שם בדברי חמודות, שנהגו בפסוקים אלו מפני שיש בהם ברכה. ועוד עיין טעם אחר בבית יוסף סימן מ"ח, וברוח חיים אות א', וביפה ללב ז"ל אות ה':
כתב מוה"ר הגדול חיים וחסד בתקנותיו תיקון כ"ט וזה לשונו: תיקנתי להם שלא יברכו, רק מתוך הספר מילה במילה במיתון ולא יבואו לידי שם שמים לבטלה, דגם השומעו אם לא נדהו הוא בנידוי, עכ"ל. והביאו הרוח חיים אות ב'. וכתב דהאב ראוי לחנך לנער מקטנותו שיאמר ברכת השחר, והכל מתוך הספר, והרגל נעשה טבע לכל ימיו. והרב מו"ב נתן סימן: "אמר עם ספר ישוב מחשבתו הרעה" (אסתר ט, כה), יעו"ש: