שולחן ערוך אורח חיים ד טז
<< · שולחן ערוך אורח חיים · ד · טז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
מפרשים
באר הגולה
(ש) דוד היה נזהר — סוכה כו ב וזוהר ריש פרשת ויגש.
ט"ז - טורי זהב
(יב) שלא יטעום כו' — דהזוהר כתב דעד שישים נשימות הוי מסטרא אחרא.
מגן אברהם
(טו) שלא לישן — ובכתבים איתא שלא לישן ביום. ועיין סימן רל"א סעיף א'. ובעמק המלך מביא שבשבת יש לישן ביום, ועיין סימן ר"צ.
(טז) פרק הישן — וצריך עיון, דלא נמצא שם כן אלא על האמוראים. וגם לכולי עלמא אסור לישן ביום יותר, כמ"ש סימן רל"א; אבל דוד אפילו בלילה היה נזהר, כמו שכתב הרב בית יוסף בשם הזוהר. ובברכות דף ג' איתא בהדיא, עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס, והוא שישים נשמי. והא דאמרינן דהיה לו כנור לאתעורי משנתיה, היינו אם הגיע חצות תוך השישים נשמי, דבאמת היה ישן כמה פעמים שישים נשמי בחצות לילה הראשון. וצריך לומר, דקשיא ליה לרמ"א, למאי נפקא מינה כתב הרב בית יוסף [ד]דוד היה נזהר וכו'? אלא שבעל נפש יחמיר לעצמו; ועל זה קאמר, ובגמרא פרק הישן וכו', פירוש, דלא יחמיר בעל נפש אלא ביום.
ביאור הגר"א
דוד כו' — שם.
ובגמ' כו' — עיין מגן אברהם. ומה שכתב מגן אברהם: והא דאמרינן דהוה ליה כנור כו' – עיין זוהר שם ר"ו ב', הא תנינן דדוד מלכא כו', א"ל בשעתא כו', אדהכי אמר כו'.
ברכי יוסף
ז
דין ט"ז. הגהה ובגמ' פ' הישן וכו' מה שהוכיח בס' יד אהרן מפירש"י כמ"ש מור"ם עש"ב כבר השיגוהו דהם שתי לשונות רש"י. וכן ראיתי במכתב בגליון למופת הדור מורינו הרב בתי כהונה שהשיגו ופשוט:
באר היטב
(יח) נזהר — עיין מה שכתב המ״א ס״ק ט״ז. ולשון היה נזהר לא משמע כן, אלא דדוד עצמו היה נזהר. והמחבר יד אהרן תמה על המגן אברהם, וכתב דמדברי רש״י שם משמע דדוד היה נזהר ביום, שכן אמרו שם: "שנתיה דמר כדרב, ורבינו כדדוד" וכו׳, וכתב רש״י שם: "כך קיבל מרבותיו שזו היתה שינת דוד שיתין נשמי הוי ניים ביום", עכ״ל, הרי להדיא מדברי רש״י שדוד נמי היה נזהר לישן ביום יותר משיתין נשמי, עכ״ל יד אהרן עיין שם. וטעה שגיאה גדולה, ד"שיתין נשמי. (אלנ״ש):" "הוה ניים. ביום:" המה שני דיבורי רש״י, "הוה ניים ביום" קאי לקמיה על אביי, "הוה ניים כדמעייל מפומבדיתא" וכו', ועל זה כתב רש״י דהוה ניים ביום. ועיין שם בסוכה (דף כ״ו ע״ב). ועיין ב״ש כנסת הגדולה סעיף ט׳. (ועיין בספר אליה רבה ס״ק י״א פלפול ארוך בזה, ומשוה דעת הזוהר עם הש״ס ומיישב קושיית המגן אברהם על רמ״א, עיין שם):
משנה ברורה
(לה) שיתין נשמי – רוצה לומר רצופין, אלא היה מתנמנם כמה פעמים פחות משיתין נשמי עד חצות לילה, ומחצות ואילך היה מתגבר כארי.
(לו) דדווקא ביום – השיגו עליו האחרונים, דלא נמצא שם כן בגמרא, רק על האמוראים, אבל דוד בעצמו גם בלילה היה נזהר. ונפקא מינה כל זה לדידן שבעל נפש יחמיר על כל פנים ביום. ואין שבת בכלל זה.
ועיין לקמן בסימן רל"א סעיף א', דאם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהריים, מותר לישן מעט, אבל לא יאריך בה, עיין שם. ועיין שם עוד, שגם זה לא תהיה כוונתו להנאת עצמו, רק לעבודתו יתברך. ועיין במחצית השקל שכתב דעניין השינה ביום תלוי לפי מה שהוא אדם, וכפי הצורך לעבודתו יתברך.
כף החיים
(נז) סעיף ט"ז: דוד היה נזהר וכו' כדי שלא יטעום וכו' — ולפי דעת המקובלים הוא, כי בחינת הו' שעות ראשונות של הלילה נקראים ס' נשמי, והישן באותן הו' שעות ראשונות, אותה השינה, הן מעט הן הרבה, נקראת ס' נשמי חסר חד, ולא טעים טעמא דמותא והוא חי, כנזכר בזוהר פרשת ויגש דף ר"ז ע"א. ואפילו ישן אחר חצות, אחר שיאמר הברכות ותיקון חצות, אין בכך כלום, כמו שכתב הרש"ש והבאנו דבריו לעיל סימן א' אות ז'. וכן נכדו הרב מהר"א שרעבי הביא דבריו בשאלה הנזכרת, וכן כתב הרב אמת ליעקב שם בשם הרמ"ז.
(נח) שם בהג"ה: ובגמרא פרק הישן משמע דדוקא ביום היה נזהר — עיין סימן רל"א. וזה לשון שער הכוונות בדרוש יום שבת: השינה בלילה היא טובה ומוכרחת, והשינה בימי החול טובה לרשעים ורעה לצדיקים, זולת אם יהיה איזה צדיק גמור גדול שבדורו וכו'. אבל השינה ביום השבת היא טובה לצדיקים, כי אין דבר רע שולט ביום שבת, ואין חשש שיפסיד איזה עבור נשמת איזה צדיק על ידי השינה, ואדרבה אפשר שירויח וימשיך עמו איזה עיבור נשמת צדיק. ולכן נכון הדבר לישן ביום השבת אחר האכילה, וכך היה נוהג מורי ז"ל לישן ביום שבת אחר האכילה שיעור ב' וג' שעות, כי אדרבא הוא מכלל עונג שבת, עד כאן לשונו. וכן כתב בספר פרי עץ חיים פרק כ"א. וכן כתב בספר משנת חסידים פ"א סוף אות י"ב במס' שארית יום שבת. ועיין דברי שלום בשאלה הנז'.
פירושים נוספים
- ^ ד"ה "אם השכים ליטול ידיו".