שולחן ערוך אבן העזר קמב יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אם יש עדים שהבעל מסר לסומא זה גט זה לגרושין, כשר, שהרי כיון שיש עדים אינו צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם, ויהיב לה באפי הנהו סהדי גופיהו. ואם נתקים בחותמיו, כשר בכל גונא:

מפרשים

 

בית שמואל

(כ) כיון שיש עדים אצ"ל ב"נ:    כתב ב"ח אפי' אם העדים אין מכירים החתימות מ"מ כיון שמעידים דהבעל מסר גט זה ליד הסומא אצ"ל ב"נ וב"נ דלא עביד לקלקל אותה במזיד ואם אתא הבעל ומערער צריך לקיים ועיין בסמוך:

(כא) ויהיב לה באפי הנהו סהדי:    כי היכא דלהוי דבר שלם ולא חצי דבר, מיהו בדין זה פליגי הרי"ף ותוס' כמ"ש בתוס' מרובה דף פ' להרי"ף כל שאינו מהני הראיי' של כת זו בלי כת השניה הוי חצר דבר לכן אם כת א' אומרת דראו שערה א' וכת שניה מעידים על שערה אחר הוי חצי דבר אבל כשמעידים ג' כיתות עדים על חזקת ג' שנים כל כת מעיד שאכל שנה א' הוי דבר שלם משום כל כת מהני להוציא ממנה פירות שנה זו ולתוס' תליא הדבר אם היו יכולים לראות יותר כמו בשערות דהיו יכולים לראות שתי שערות ולא ראו הוי חצי דבר אבל בחזקה בשנה זו לא היו יכולים לראות יותר, לפ"ז דין דכאן תליא בפלוגתא זו והרמ"ה דס"ל כאן דהוי חצי דבר ס"ל כהרי"ף דהא לתוס' שראו המסירה לא היו יכולים לראות יותר אבל להרי"ף כיון דלא מהני המסירה לבד הוי חצי דבר, ובזה מיושב מה שהקשה בד"מ ע"ש, וכל זה ראיתי ג"כ בט"ז והא דמהני כשהיא עושה ש"ק וכת א' מעידים דעשתה אותו לש"ק וכת א' מעידים דקיבל הגט לתוס' שפיר דלא היו יכולים לראות יותר ולהרי"ף צ"ל משום דעידי אמירה א"צ לעידי קבלה כיון הגט בידו והאי תירוץ דחו תוס' שם וכ"כ הריב"ש סימן שי"ח אליבא הרמ"ה ומזה מוכח נמי דהרמ"ה ס"ל כהרי"ף:

(כב) כשר בכל גוונא:    כלומר אפי' בח"ל אפי' היה סומא מעיקרו אפילו אין כאן עדים שמסר לו הגט אבל מ"מ צריך להכיר את האיש והאשה בט"ק:
 

ט"ז - טורי זהב

באפי הנהו סהדי גופייהו זו דברי הרמ"ה בטור ונתן הטעם לזה דלא להוי סהדותו חצי דבר עכ"ל פי' כיון דעכשיו בשעת מסירת הגט מן הסומא לאחר צריכים אנו לעדות שנמסר לסומא ויבואו ויעידו ע"ז לפנינו משא"כ בשליח שהוא פיקח א"צ עכשיו לפנינו עדות הראשונים וסגי במ"ש בפני נכתב כולי וק"ל ממ"ש התו' במרובה דף ע' דאם ב' מעידין שאכלה שנה ראשונה ושנים על שנה ב' ושנים על שנה ג' דמהני לענין חזקה ולא הוה חצי דבר דהתם ראו כל מה שהיו יכולין לראות באותו שנה משא"כ בא' אומר בגב' ואו' אומר בכריסה ומביא ראיה מגט דאיתא פ' התקבל האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה ב' כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפינינו קבל וקורע אלמא לא חשיב חצי דבר אע"ג דצריכי אלו לאלו עכ"ל וא"כ ה"נ הנהו עדים שמסר הבעל הגט בפניהם לשליח הסומי' בגרושין א"א להם לראות באותו זמן מה שימסור אח"כ השליח להאשה ואמאי חשבו הרמ"ה לחצי דבר וצ"ל דהרמ"ה לא ס"ל ההיא תירוצא דתוס' אלא כההיא שכתבו התוס' שם בשם רי"ף תירוץ אחר ולא ס"ל האי חלוקא וא"כ מ"ש כאן הרמ"ה דלהוי באפי' הנך סהדי א"צ לזה לשיטות התוס' ואנן קי"ל בהתו' שכתבו שתירוץ זה עיקר:

וראיתי בד"מ וז"ל מצאתי בתקון מהר"י שלח גט מניישטאט לאוב"ן והיה מתיירא שבמקום הנתינ' לא יהיה עדים המכירים האשה וגבה במקומו שבת ראובן היא אשת שמעון המגרש ובמקום הנתינה לא הוצרכו אח"כ להעיד רק אשה זו היא בת ראובן אע"פ שלא ידעו לשם שהיא אשת שמעון עכ"ל וצ"ע אם זה לא מקרי חצי עדות וחצי דבר עכ"ל ד"מ ולפי מה שזכרתי אין חשש בזה:
 

באר היטב

(ט) גוונא:    כלומר אפי' היה סומא מעיקרא אפי' אין כאן [עדים] שמסר לו הגט אבל מ"מ צריך להכיר את האיש והאשה בטביעות קול. ודעת הרמב"ם דאפי' נתקיים הגט בחותמיו סומא פסול להביא את הגט מדרבנן דגזרו נתקיים אטו לא נתקיים מהריב"ל וכנה"ג דף ק"ע.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש