שולחן ערוך אבן העזר קלט ח

זרקו לה לרשותה, ועבר כל רשותה ויצא חוץ לרשותה, אינה מגורשת, אף על פי שהיה בתוך שלשה טפחים סמוך לקרקע בתוך רשותה, כיון שלא היה סופו לנוח ברשותה. ויש אומרים שהיא ספק מגורשת:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(ט) אינה מגורשת: כ"כ הרמב"ם ובפ"י כתב כל מקום שכתב אינה מגורשת ליכא אפי' ספק גט ולא כב"ח שכתב לרמב"ם הוי ספק גט אף על גב לענין ממון ספק הוא אי אויר שאינו לסוף לנוח כמונח דמי כתב המגיד לענין גיטין בעינן דוקא אויר שסופו לנוח, ולא היה צריך לזה דהא כותב הרמב"ם פ"ד ה' מעשה הקרבנות אויר שאינו סופו לנוח אינו כמונח וכתב בכ"מ משום בזבחים פ"ק בעיין דאפשט' היא היינו בדף כ"ה איתא בעי מיני' אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא את"ל לאו כמונח דמי אויר שסופו לנוח מאי והרמב"ם פוסק דאפשטא הבעיא כאת"ל וכן הוא שיטות הגאונים והרא"ש ושאר פוסקים דכתבו דלא אפשט הבעי' משום דלא ס"ל כשיטות הגאונים כמ"ש ובסי' קל"ז שוב מצאתי בב"ז שם בזבחים כמ"ש מיהו בטור מ"ש אינ' מגורשת י"ל אינה מגורשת בודאי אלא ספק מגורשת ובפרישה מאריך בזה:

(י) וי"א שהיא ספק מגורשת: כמה דקי"ל לענין ממון והא דפסק בסעיף ד' אם קדם דליקה לא הוי גט וליכא ספק משום שם אינו ראוי לנוח וכן כשנמחק דרך עלי' גרע טפי ועיין תוס' דף ע"ט והא דקי"ל כרבנן הזורק מר"ה לר"ה דרך רה"י פטור קלוטה לאו כמונח דמי כתב בח"ר דל"ד לדין זה דשם איירי דדחתו הרוח אבל אם נדחה מכחו שאני וכתב שם הרשב"א אפי' מתגלגל ע"ג רשותה לא הוי גט משום דבעינן נתינה מעלייתא וכן מבואר בסעיף ט"ו אף על גב במתנה הוי כמונח כמ"ש בחושן המשפט סי' רס"ח מ"מ בגט לא מהני:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

אע"פ שהגיע לתוך ג"ט כו' הטעם בטור כיון שלא היה סופו לנוח ברשותה ודין זה באויר שאין סופו לנוח אי הוה כמונח הוא בעיא בפ"ק דב"מ ולא אפשיטא וכתב הרב המגיד בפ"ה דהרמב"ן ורשב"א ס"ל דהוה ספיקא בממון ונראה לדבריהם דבגט הוה ספק מגורשת ורבינו הרמב"ם כתב כאן שאינה מגורשת ואפשר שהוא סובר דלגבי גט בודאי אויר שאינו סופו לנוח לאו כמונח דמי ממ"ש בגמרא גבי נמחק אבל דרך עליה לא דמעיקרא לאו למונח קאי וה"נ אגלאי מלתא דמעיקרא לאו למונח קאי הלכך לא הוי גט עכ"ל משמע מלשונו דגבי גט הוי כן ולגבי ממון נשאר בעיא דלא אפשיטא והוה ספק וכן משמעות דברי טור דכאן כתב אינה מגורשת משמע לשון זה דלא הוי ספק כלל ואי קבלה קידושין מאחר א"צ ממנו גט ובח"מ סי' רמ"ג כ' הטור דהוה בעיא דלא אפשיטא וזכה המוחזק ותימא דכיון דגכי גט חזינן דלא הוי כמונח אמאי לא פשטינן הבעיא בפ"ק דב"מ לענין ממון דמנ"ל לחלק ביניהם ובזה ניחא פרש"י בהזורק דף ע"ט במה דפרכינן והא לא מינטר ואנן בעי' אויר שסופו לנוח וקשה על זה דמאי דפריך הא האי מלתא הוה בעיא בפ"ק דב"מ אי בעי' כן או לא ולפי מ"ש ניחא והכי פריך תפשוט מכאן דלא בעי' אויר שסופו לנוח דמאי שנא גט מממון ותו דראוי לנו להחמיר בגט יותר מבממון ואמאי לא הוה ספיקא גם לענין גט והנלע"ד ליישב דברי הטור על נכון דאיתא בגמרא פרק הזורק במשנה נשרף הוי גט אר"נ אמר רבה בר אבוה ל"ש אלא שקדם גט לדליקה אבל קדמה דליקה לגט לא מ"ט מעיקרא לשריפה אזיל וה"נ אם זרק הגט בפתח זה ויצא בפתח אחר לא הוה גט כלל כיון דבזריקה זו שזרק בכח אנו רואין שהכרח הוא שיצא הגט בפתח אחר כמו שנעשה באמת וכל שהגט יוצא בפתח אחר אין עליו שם גט כלל א"כ ה"ל כאלו מתחלה השליכה לשרפת אש דמה לי אש ואויר ומה לי יוצא מרשותה בודאי באויר הלכך אין כאן אפי' ספק גט אבל גבי ממון דאותו הנותן הממון וזרקו בפתח זה ויוצא באחרת אין שם כמשליך לשריפה דהא כוונתו ליתן לו הממון הזה בכל הדרכים ואם לא יזכהו באויר דהיינו שיצא בפתח אחר מ"מ אפשר להמקבל מתנ' ליקח אותה גם משם אם יגבהנו אלא שאפשר להנותן לחזור בו מ"מ המקבל מתנה ראוי בכל גווני ולא הוה כמשליכו לשריפה מ"ה שפיר מבעיא לן שם אם קנה באויר שאין סופו לנוח או לא משא"כ גבי גט אין כאן ספק כלל דהוה כמשליכו לשריפה כל שיוצא מפתח אחר ולא מהני שם הגבהתה דה"ל טלי גיטך מע"ג קרקע מ"ה כ' הטור שפיר כאן כיון דלא היה סופו לנוח ברשותה פי' דהוה כמו משליכו לשריפה ואינו גט כלל ודברים אלו נראים נכונים וברורים הגם שנתקשו בו אחרים כתבנו הנכון בעזר חונן דעה ליצורים:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}