שולחן ערוך אבן העזר טו א
שולחן ערוך אבן העזר · טו · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
אלו שאסורות מחמת ערוה, מהן מן התורה, מהן מדרבנן. אותן שהן מן התורה, אין קידושין תופסין בהן. ואותן שהם מדרבנן, קידושין תופסין בהם וצריכות גט, וכן המקדש ספק ערוה צריכה גט:
מפרשים
חלקת מחוקק
(א) קידושין תופסין בהן: הרב מהרמ"א נסתפק בד"מ בערוה דרבנן אם קידש אחד את הערוה לו מדרבנן ואח"כ קידשה עוד אחד אם צריכה גט מהשני (מאחר דאינה קידושין מדאורייתא כלום אפשר דלא החמירו ביה רבנן) וספק זה יש להסתפק ג"כ בחייבי לאוין דק"ל קידושין תופסין בהם אם קידשה שני אם צריכה מדרבנן גט והנה מה שנסתפק בחייבי לאוין צריך לומר דמיירי כגון שקידש א' את הממזרת ואח"כ קידש אותה ממזר דלגבי שני לא הוי חייבי לאוין אבל אם קידש אותה ישראל פשיטא דאינה צריכה גט משני וכן גבי ערוה דרבנן מיירי דלגבי השני לא הוי ערוה דרבנן וע"כ נסתפק ובאמת ל' הטור דכלל ערוה דרבנן עם ספק ערו' דאורייתא (דכתב בתחילת הסי' ואותן שהן מדרבנן או שהן ספק ערוה צריכות גט) וגם כתב הטור ברישא לא תפסי בהו קידושין כלל משמע דבערוה דרבנן תפסי בה קידושין קצת ומ"מ תימה דמה"ת לומר דבשניה דרבנן אף דקידושין תופסין מדאורייתא לא יהיו קידושין גמורים מדרבנן דא"כ למה אמרו (ביבמות דף ך' ע"ב) איסור מצוה ואיסור קדושה בא עליה או חלץ לה נפטרה צרתה (בביאה או בחליצה של זו) ואם איתא דהקדושין אינם קונים לגמרי ונתנו מקום לחול עוד קידושי אחר מדרבנן א"כ מפקיעים הם הזיקה לגמרי ובפרט היכא דאיכא צרה:
בית שמואל
(א) קדושין תופסין בהן: בטור כתב אלו שאינן בני קדושין מחמת ערוה מהן מן התורה ומהן מדרבנן והקשה הב"י אותם שהם מדרבנן הם בני קידושין דהא קידושין תופסין בהן ותירץ בד"מ וז"ל רבינו דקדק בלשונו לומר שאינן בני קדושין ר"ל שאין קידושין תופסין בהן כמו באחרות כי בערוה מדרבנן אם בא אחד וקדשה צריכה ממנו גט הרי שאינן בני קדושין כמו נשים אחרות כנ"ל עכ"ל נשמע אם בא אחר וקידש ערוה מדרבנן אף על גב מדאורייתא מקודשת לזה מ"מ אם בא אחר וקידשה תופסין קידושי השני ובח"מ כתב בשם הר"מ דנסתפק בדין זה ולא ראיתי שם ספק בדבר אלא משמע דס"ל בפשיטות דתופסין קדושין של שניהם גם כתב בח"מ דוק' כשהיא על השני לאו ערוה כלל אבל אם היתה ערוה לשני כמו לראשון לא תפסו קידושין של השני מיהו בסי' מ"ב הביא הב"י מ"כ אם קידש א' לפני עדות פסולי /פסולי עדות/ דרבנן ובא אחר וקידש ג"כ לפני עדות פסולי /פסולי עדות/ דרבנן קדושי שניהם תופסין בה וכן פסק שם הב"י מזה נשמע ה"ה אם קידשו שנים ערוה דרבנן תופסין קדושי שניהם כל שלא גמרו קדושי הראשון אפי' מדרבנן תופסי' קדושי שניהם והט"ז הביא ראיה ממ"ש בסי' מ"ד אם קידש חייבי לאוין הרי הם קדושין גמורים משמע דאין תופסין עוד בה קדושין של אחר מיהו ע"כ תופסים קדושין של אחר דאם לא כן סותר למ"ש בספרו ב"י בסי' מ"ב הנ"ל:
ט"ז - טורי זהב
אלו שאסורים בטור כתב אלו שאין בני קידושין כו' וכתב ב"י הלשון אינו מדוייק דהא אותן שאסורים מדרבנן קדושין תופסין בה ותירץ בד"מ דקמ"ל הטור שאין קידושין גמורים נ"מ שאם בא אחר וקידשה צריכה גם ממנו גט ע"כ ואינו נכון דהא בסי' מ"ד סעיף ז' כתב להדיא המקדש א' מהשניות ה"ז מקודשת קידושין גמורין ונ"ל דכוונת הטור שאלו שיש איסור בקדושתייהו דהיינו אף אם לא יבא עליה אח"כ מ"מ בקידושין לתו' יש ג"כ איסור דרבנן דגליא דעתיה שאינו חש לדברי חכמים ועושה פעולה לישאנה ונראה דבזה חמור איסור דרבנן משל תורה דאלו בשל תורה אין איסור כ"כ בקידושין לחוד דהא לא (אהני) מעשיו וממון שנתן הוה מתנה כדאיתא פ"ק דב"מ אדם יודע שאין קדושין תופסים באחותו וגמר ונתן לשם מתנה או לשם פקדון משא"כ באיסור דרבנן שקידושין תופסין אהני מעשיו ע"כ יש איסור שמראה שפוקר על דברי חכמים כנ"ל (דברי המגיה כתב ב"ש בסק"א דלב"י אם קדשו שנים ערוה דרבנן תופסים קידושי שניהם דאל"כ יהיה דברי הב"י סותרים אהדדי ממה שכתב סי' ב' אם קידש א' לפני עדות פסולי דרבנן ובא אחר וקידש ג"כ לפני עדות פסולי דרבנן קדושי שניהם תופסין בה א"כ גם בערוה דרבנן הדן כן עכ"ל ול"נ דלא דמי כלל דבשלמא אם קידש בפני עדים פסולי דרבנן הוי כמי שקידש שלא בפני עדים כלל אף דכשרים הם מן התורה מ"מ אינם ראוים להעיד כלל על קידושיו מכחד הם אסורים מדרבנן ודבר זה דומה כמי שקידש בפני אלמים דאף שם בשרים להעיד מחמת עצמן מ"מ פסולים הם מכח שהם אלמים ה"ה כאן אף שהם כשרים מן התורה מ"מ פסולים הם מדרבנן ואינן יכולים להעיד וכה"ג אמרינן ביומא ר"פ י"ח לענין קרבן שבועה דפסולי עדות דרבנן פטורין מקרבן שבועה דאע"ג דמדאורייתא חזי מ"מ לאו בר הגדה הוא כיון דפסולים דרבנן הם ע"ש א"כ אפשר אין הקידושין חלין מתחילה מן התורה בפני עדות כזה שאין יכולים להעיד לכן חלין קדושי שני ג"כ כמו קידושי ראשון אבל בקודש ערוה דרבנן דמדאורייתא תופסין ואין כח בידם להוציא הקדושין רק שאסור לכונסה אח"כ וצריכה גט א"כ עכ"פ אם קידש השני אין קידושין תופסין כלל דקידושי ראשון קידושין גמורין וכמו שהביא הט"ז ראיה מסי' מ"ד וכמו שמתמה עצמו בחמ"ח ע"ש מה שהקשה על רמ"א דמסופק בזה אם חלו קידושי שניהם ואדרבה דאם היה ס"ל להב"י דקדושי שניהם תופסין היה ק' עליו מסי' מ"ד הנ"ל דכתב שם דקדושין גמורין הם מראשון ואם קידש שני אין קידושיו כלום עכד"ה):
באר היטב
(א) תופסין בהם: נסתפק בד"מ בערוה דרבנן אם קידש א' ואח"כ קידשה עוד אחר אז צריכה גט משני גם בחייבי לאוין דק"ל קדושין תופסין בהם אם קידשה שני אם צריכה גט מדרבנן משני ח"מ. והב"ש כתב עליו לא ראיתי שם ספק בדבריו אלא דס"ל בפשיטות דתופסין קידושין של שניהם. ואני אומר דלא ראיתי אינו ראיה. יראה הרואה בד"מ הנדפס בטור מצדו שכתב בפירוש וצ"ע אם קידש איסור דרבנן ובא אחר וקידשה אי צריכה גט משני מאחר דאינם קידושין מדאוריית' כלל אפשר דלא החמירו בה רבנן וצ"ע עכ"ל ע"ש. עוד כתב הח"מ הנה מה שנסתפק צריך לומר דוק' כשהיא על השני לאו ערוה כלל אבל אם היתה ערוה לשני כמו לראשון לא תפסו קדושין של השני וה"ה בחייבי לאוין הדין כן ע"ש. וב"ש חולק עליו ופסק אפילו אם היא ערוה ג"כ לשני תופסי' קדושין וצריכה גט ג"כ משני והביא ראיה מסי' מ"ב שמצא כתוב שהבי' ב"י ע"ש ואני אומר אין מביאין ראיה מן הדבר תימא דשם באמת תמוה הוא שצריכה גט משניהם דהא ממ"נ לא חיילי קידושי שני ע"ש וכן הקשה כנה"ג בסי' מ"ב בהגהת ב"י וכתב שם ששאל לרבו קושי' זו וכן בתשובת הרא"ש נתקשה בזה והניח בצ"ע עיין כנה"ג דף ע"ו ע"א.