שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השני/כח

שאלה כח:

שאלה שמעון היה עמו כמו עשרה שקי צמר ובא לוי לקנות ממנו שק אחד וא"ל לוי שצריך לפתוח לו השק ויראה המכר קודם כל דבריו ולא נתרצה שמעון רק שיקח השק סתום כמות שהוא והלך לו לוי אחר עבור כמה ימים נתרצה שמעון לפתוח לו השק ובא לוי ופתח השק מצד אחד וראה הצמר והוכשר בעיניו ואז א"ל שמעון שיפתח מצד האחר ויראה ג"כ כדי שלא ישאר עליו שום תרעומת לומר שמזה הצד נמצא צמר רע ויצטרך לבא עמו בדינא ודייני באופן שהפציר בו עד שפתחו מצד האח' ונמצא טוב ויפה ולקח הלוי הצמר והלך לו ועתה שמעון בא בטענה לומר שהשק אשר מכר לו מעולם לא עלה על דעתו למוכרו בסך ההיא לפי שהיה יודע שיש לו שק א' משובח ביותר וכבר הוא נטל שק אחד והוא אצלו באוצר אחד בחושבו שהוא היה השק המשובח שיש לו ועתה הלך ופתח השק ההוא ולא נמצא השק המשובח שיש לו אלא השק הזה אשר מכר לו הוא המשובח שיש לו והוא טעה במכירתו ועכשיו אינו רוצה למוכרו בסך ההוא עכ"ל.

תשובה:

נלע"ד שדבר פשוט הוא שאין בדברי שמעון ממשות וזכה לוי במקחו לבד אם יש הונאה במכירה זו שיחזיר לוי לשמעון האונאה והמקח קיים ומשנה שלימה שנינו בפ' המוכר את הספינה (פ"ג ע"ב) ד' מדות במוכרין מכר לו חטין יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו רעות ונמצאו יפות המוכר יכול לחזור בו יפות ונמצאו יפות רעות ונמצאו רעות אין אחד מהם יכול לחזור בו ופי' רשב"ם ז"ל וז"ל אין אחד מהם יכול לחזור בו ואפי' אם הוקר השער דנתאנה מוכר או הוזל השער ונתאנה לוקח דסד"א דהיכא דהוזל השער מצי לוקח למימר גבי רעות ונמצאו רעות אני ליפות נתכוונתי והא דאמרתי לך רעות לאו משום דנתרציתי אלא משום דרע רע יאמר הקונה וכן היכא דהוקר השטר ורוצה המוכר לחזור מצי טעין גבי יפות ונמצאו יפות אני רעות סובר הייתי למכור והא דאמרי לך יפות משום דטוב טוב יאמר המוכר דמלוקח יאמר רע רע טוב טוב אומר המוכר קמ"ל דתרוייהו לא מצי הדרי וה"ה במוכר סתם שלא פירשו לא רעות ולא טובות דאין אחד מהם יכול לחזור בהן עכ"ל. הרי שכתב דלאו בתר כוונתם אנו הולכים אלא אחר מה שהוציאו מפיהם וא"כ בנ"ד אע"פ ששמעון אומר אני לא נתכוונתי למכור לך השק ההוא שהיה לי משובח לא משגחינן בי' כדבעינן למימר לקמן והרי אפי' בסתם שלא נזכר ביניהם שמוכר לו יפות אלא בסתם וקנה ממנו כתב הרב ז"ל שאין המוכר יכול לומר אני לא מכרתי לך יפות ואתה לא התנית עלי שאמכור לך יפות ועתה שנמצאו יפות אחזור בי אלא זכה הלוקח במקחו ואין המוכר יכול לחזור בו. ועל מה דתנינן יפות ונמצאו יפות כתב הר"ן ז"ל והביאו מהרי"ק ז"ל בסי' רל"ג וז"ל וכתב הר"ן ז"ל יפות ונמצאו יפות וכו' וא"ת פשיטא. ופירשו בשם רבינו האיי ז"ל שנמצאו יפות שביפות ואפ"ה לאו כל כמינה דמוכר לומר שנתאנה דכיון דיפות מכר וכו' הרי שכתב הרב בפי' שאם מכר לו יפות אפי' נמצאו יפות שביפות שאין למעלה מהם אין המוכר יכול לחזור וא"כ בנ"ד בודאי שלא מכר שמעון ללוי אלא צמר טוב ומה גם שהמעשה שעשה לוי שלא רצה לקנות עד שראה הצמר משמע שלא נפל הקנין ביניהם אלא על צמר טוב דאילו צמר רע למה חרד כל החרדה ההיא לוי שלא רצה לקנות אלא עד שיראהו אלא בודאי שלא נמשך הענין ביניהם אלא על צמר טוב ואפי' לא אמר לו יפות אני מוכר לך ממעשה ידיהם מוכח טובא שעל הצמר היפה נמשך הענין ביניהם ומובן הענין מאליו שעל צמר יפה נמשכו דבריהם ביניהם וא"כ אם אח"כ נמצא יפה אפי' יפה שאין למעלה ממנו אין המוכר יכול לחזור בו. וכל זה אנו צריכין אילו לא נפתח השק לפני שמעון וראה הצמר ולא נתרצה ללוי בפתחו השק מצד אחד אלא גם הכריחו לפתוח אותו מצד אחר אמנם בנ"ד שנפתח השק לפני שניהם ונפל הקנין ביניהם על מה שראו שניהם אפי' לא נזכר ביניהם שום זכר של יופי אלא נמשך הענין ביניהם בסתם ונפתח הצמר וראה המוכר מה שמכר והלוקח מה שקנה פשיטא ודאי שאין אחד מהם יכול לחזור לבד אם יש הונאה בדבר יחזיר המאנה האונאה לנותנה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפי"ז ממכירה וז"ל רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפות וכו' הרי יש שם הונאת שתות אין אחד מהם יכול לחזור בו אלא קנה ומחזיר הונאה. וכן פסק הטור ז"ל בסימן רל"ג א"כ יש במכר הזה הונאה המקח קיים ויחזור ההונאה וזה הנלענ"ד פשוט. והאריכות בו יגיעת בשר. מעפר דל. שלמה צרור ס"ט.

על מה שכתבתי לעיל בתשובה י"ב על הפורע חובו של חבירו אחר שכתבתי ושלחתי התשובה מצאתי בתשובת מהרש"ך ז"ל בח"ב סימן ק"ז שנשאל הרב על אחד שפרע חובו של חבירו לישראל חבירו ודן השואל שהוא פטור וז"ל מהרש"ך איברא דאיכא רבוותא טובא דס"ל הכי כמו שפסק ר"ת שהפורע חובו של חבירו ש"מ איבד מעותיו ואפי' היה משכון על המלוה ופדאו הפורע אפ"ה פטור הלוה ואינו חייב לפרוע וכו' ולבסוף כתב וז"ל ולענין פסקא דדינא אומר דמלתא דפשיטא היא דהפורע חש"ח ואין למלוה עליו משכון באופן שהפורע החוב אין בידו כלום שאיבד מעותיו שיכול המוחזק דהיינו לוה לומר קים לי כהנך רבאוות' דס"ל הפורע חובו של חבירו איבד מעותיו. אמנם כל שיש משכון ביד המלוה והפורע החוב נטל המשכון מיד המלוה לא איבד מעותיו ויכול הפורע החוב לעכב המשכון עד שיפרע לו הלוה מה שפרע בעדו כיון שהוא מוחזק במשכון יכול לומר קים לי כר"ח ור"ת דס"ל דאפילו הפורע חש"ח ואין בידו משכון לא איבד מעותיו כ"ש בנ"ד שהאיש שמואל די רוזא יש בידו המשכונות ששעבד חתנו מיכאל וכיון שכן אין לספק ששמואל די רוזא יכול לעכב המשכונות שלקח מאברהם לינטיני עד שיפרע לו חתנו שמואל מיכאל וזה פשוט אפי' לדרדקי דבי רב ולכן אם כ"ת גזר אומר על שמואל די רוזא שישיב המשכונות לחתנו שמואל מיכאל והחזירם ע"י כ"ת הדין נותן שיחזיר שמואל מיכאל המשכונות לחמיו שמואל דירוזא שטעות כזה הוא טעות בדבר משנה וחזר הדין עכ"ל. והרואה יראה כמה קלין וחמורין אית בין נדון דידן לנדון זה ויראה עד כמה הפריז הרב על המדה בתחלה כתב מילתא דפשיטא ועוד כתב וזה פשוט אפי' לדרדקי דבי רב ועוד החזיר הדין וכתב שזה טעות בדבר משנה וגזר אומר להחזיר המשכונות מיד מי שהיו כבר בידו וראו עיני ושמח לבי כי השי"ת העמידני על האמת.