שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קלג
ענין קלג:
תנס אל ה"ר ר' יוסף בן אבא ישמרהו אל, שאלת מהו לשחוט לישמעאלי' פסחם ולאכול ממנו.
תשובה: הישמעאלים אינן עובדים ע"ז שיהי' תקרובת שלהם זבחי מתים וכן כתבו הגאונים ז"ל אע"פ שבימי רבותינו ז"ל היה זבחם זבחי מתים כדאיתא בפ"ג דחולין (ל"ח ע"ב) ובפ"ק דע"ז (ל"ב ע"ב) ואפי' הי' זבחם זבחי מתים אם ישראל הוא שוחט אינו אסור דקי"ל כר' יוסי כדאי' התם (חולין ל"ט ע"ב).
אבל כבש פסחם נראה שאסור ישראל לשחוט אותו לפי שזו מצוה קבועה להם ואין מניחין לבני נח להוסיף על שבע מצות שלהם שהרי אמרו בפ' ארבעה מיתות (נ"ח ע"ב) בן נח ששבת חייב מיתה וה"ה לשאר מצות כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכו' מלכים (פ"י ה"ט) וא"כ היאך בר ישראל רשאי לשחוט להם והוא חייב למנעם והרי אמרו (ע"ז ו' ע"ב) אסור להושיט אבר מן החי לבני נח ואע"פ שאינו עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול אלא בדקאי בתרי עברי דנהרא כמו שהוזכר בפ' קמא דע"ז (שם) מ"מ אסור לסייעם שהרי חייב להפריש' וכן כתבו בתוס' בפ"ק דשבת ואם זה הכבש הוא כעין פסח זכר לעקידה הרי הוא קרבן ועכו"ם רשאין להקריב קרבנות בבמה שלהם אם אינה מצוה קבועה להם וא"כ ישראל השוחטה הוא שוחט קדשים בחוץ וחייב כרת אפי' בקדשי עכו"ם וכן האוכל ממנו הוא אוכל קדשים בחוץ.
ובזבחים פ' דם חטאת (קט"ז ע"ב) גרסי' עכו"ם בזמן הזה רשאין לעשות כן כלו' להקריב בבמה לפיכ' כל א' וא' הולך ובונה במ' לעצמו ומקריב עליה כל מה שירצה וא"ר יעקב בר אחא אמר רב אסי ואסור לסייען ואסור לעשות שליחותן ולא התירו בגמ' אלא ללמדם איך יעשו אותו בטהרה כדאמר התם אמר רבא אורויי להו שרי וכן כתב הרמב"ם ז"ל בסוף הלכו' מעשה הקרבנות ולא השיג עליו הראב"ד ז"ל במה שכתב שחייב כרת אע"פ שלא אמרו בגמרא אלא אסור.
ובפ' הבא על יבמתו (ס"ג ע"ב) אמרו גבי חברי דאתו לבבל דמחטטי שכבי משום דשמחים ביום אידם משמע דאסור לשמוח עמהם ביום אידם ולא מצינו חילוק בזה בין עובדי ע"ז לשאינן עובדי ע"ז וא"כ אפילו לא היה כבש זה קרבן הי' מן הדין לאסור להתעסק עמהם בשחיט' ולהשתתף עמהם באכילה וגם מפני שהם מצריכים לשחוט בהמתם לפנות אל הדרום אפילו שלא ביום אידם השוחט להם הוא חייב מלקות משום לא תלכו בחקות העכו"ם.
והרשב"א ז"ל כתב בתשובה שראוי לגעור במי ששוחט במזבח כמנהג הישמעאלי' וכיון שאינן עובדי ע"ז מיתר לישא וליתן עמהם לפני אידיהן וכדאמר בפ' בתרא דע"ז (ס"ה ע"א) רב יהודה שדר קרבנא לבי אדרבן וכן נמי רבא שדר קרבנא לבי בר שישק ביום אידו אמר קים ליה בגויה דלא פלח לע"ז.
ובהמה שלקחו לפסחם מותר לקנותה מהם שאפי' היתה קנוי' לתקרובת ע"ז אינה נאסרת אפילו לגבוה לפי שאין הקדש לע"ז כדאיתא בפ' כל הצלמי' ומשום מוקצה לעבודה זרה לא מיתסר עד שיאכילהו כרשיני ע"ז או ימסרהו לכומרים או יגזזו אותו לשם ע"ז כדאיתא בתמורה פ' כל האסורין (כ"ט ע"א):