שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קיח
שאלה קיח:
עוד שאלת.
מי שמת והניח אשה ובנים ויש לאשה על נכסיו כתובה ובאה להיפרע מהנכסים מדונייתה והיא טוענת שכל מה שנמצא כתוב בכתובתה שהכניסה בנדונייתה יש לה להפרע מנכסי בעלה לפי שהיא כבעלת חוב בנכסים ואע"פ שאבדו קצת כליה הנכסים הם משועבדים לה בדין נכסי צאן ברזל שאם פחתו פחתו לבעל והיורשים טועני' כי מה שהוא בעין תטול ומה שאבד אין שעבודה חל אלא על חצי הנכסים והחצי האחר יטלו היורשים משוחרר משעבודה וזה מכח תקנת המקום זה נסחה.
וכשיפטר הבעל בעודנו נשוי עם אשתו והוציאה שטר כתובתה כדין כל האלמנות אין לה לגבות ממה שיתקיים לה מסכום כתובתה אלא מחצית ממה שהניח קרקע או טלטל מהנכסים וישאר החצי הב' משוחרר משעבודה לזוכה בירושת בעלה בין שיהי' מצוי בין שאינו מצוי ואין לה רשות שתגבה יותר מסכום כתובתה אלא מהחצי בלבד בין שיספיק בין שלא יספיק זהו בממונו ובקנינו אבל ממון נדונייתא ומה שהכניסה לו או מה שנפל לה בירושה מקרקע לאחר נישואיה או מה שקנתה ממנו בשמה ומת בעלה יחזור כולו בעינו לה לבדה כי אין זה התיקון אלא במה שיודע שהוא ממון הבעל וקנינו עכ"ל התקנה.
והאשה טוענת כי מלשון התקנ' לא יראה בטול זכותה כי מה שכתוב בה ממון נדוניתה יחזור בעינו לא בא למעט אם אבד ממנו כי בלשון הגרי שלשון התקנ' נעתק ממנו כתוב פ"י נצר"ף באסר"ה ובכלית"א והמעתיק שהעתיק יחזור כלו בעינו לזה נתכוון כלומר שישוב בשלימות ובכללותו אלא שלא נזדמן לו בלה"ק שתי לשונות ככלו כמו שהוא בל'הגרי באסר"ה ובכלית"א ע"כ העתיק יחזיר כלו בעינו אבל הכונ' היא שיחזור הכל בין שהוא בעין בין שהוא אבד כדין ההלכ' ולא תקנו כלום להפסידה זכות' בנדונית':
תשובה: לפי דקדוק לשון התקנ' נרא' שהדין עם האשה ותגבה מהנכסי' קודם חלוקה כל נדוניית' שזהו לשון באסר"ה ובכלית"א היה קיים או לא הי' קיים וגם המעתיק לזה נתכוון כיון שכ' יחזור כלו ואם מה שאבד אינה גובה אותו אינו חוזר כלו ומ"ש בעינו אם הוא לשון סתום ילמד מהמפורש. ומה שהי' אפשר לתלות בו היורשין הוא מ"ש בל' התקנה בזה"ל וכשיפטר הבעל בעודנו נשוי עם אשתו והוציא' שטר כתובת' כדין האלמנות אין לה לגבות ממה שיתקיים לה מסכום כתובת' אלא ממחצית וכו' כי מזה הלשון נרא' שהכל בכלל בין עיקר כתוב' בין נדוני' ויחזק זה עוד מה שכתוב בסוף התקנ' בזה"ל זה בממונו וקנינו אבל ממון נדוניית' וכו' יחזור כלו בעינו לה לבדה כי אין התקון הזה אלא במה שיודע שהוא ממון הבעל וקנינו. כי מזה"ל נרא' שכל מה שהוא ממון הבעל וקנינו אין לה בו זכות אפי' בנדונייתא אלא במחצית הנכסי' בזה הי' אפשר להתלות בו היורשין. אבל לפי האמת אין זה מאבד זכות האש' כלל לפי כונת התקנ' ולפי דקדוק הל' כי מכונת התקנ' נרא' שלא נעשית לאבד זכות נדוניית' כלל אלא זכות התוספת שכתב לה מממונו וקנינו שהרי בל' התקנ' כשמת' האש' יש שלא יגבו יורשיה תוספת כלל זה הזכירו בפירוש. וכשמת הבעל לא הזכירו תוספת כלל אם [כן] מה שתקנו שלא תגב' אלא ממחצית הנכסי' לא תקנו כן [אלא] בעיקר כתוב' ותוספת שכתב לה מממונו וקנינו אבל נדוני' או ירוש' שהם חוב עליו תגב' אותם מנכסיו כדין כל אשה הבאה לגבות מנכסי בעל' ולא תקנו בזה כלל ואם הם מטלטלין והם נכסי צ"ב אם פחתו פחתו לה ואם הם קרקע נכסי מלוג תטלנו כדין ההלכ'. אבל התוספת שהוסיף לה מממונו וקנינו אין לה שום זכות אלא בחצי הנכסים זהו לפי כונת התקנ'. ולפי לשון התקנ' ג"כ י"ל שאין בל' כתובת' בזאת התקנ' אלא תוספת לא נדוניא ואע"ג דאשכחן בלשונא דתלמודא דנדוניא בכלל כתוב' היא וכדאמרי' בפ' נער' שנתפתת' (מ"ח ע"ב) אפי' כתובת' בבית אבי' בעל' יורש' ואמרי' נמי (שם מ"ז ע"ב) וכתובת' תחת קבורת' ומוכח התם דהיינו נדונייתא ה"נ אשכחן דאין בכלל כתוב' נדוניא וכדאמ' בפ' אע"פ (נ"ד ב') תנאי כתוב' ככתוב' ואמרי' התם דנ"מ לעוברת על דת ובודאי העוברת על דת אינ' מפסדת נדוניית' כדאמרי' בשלהי אלמנ' ניזונית (ק"א ע"ב) ואם היא זינת' כליה מי זנו וכיון שכן אין הדבר תלוי בדקדוק לשון כתוב' דמשמע הכי ומשמע הכי אלא לפום דינא דיינינן לי' להאי לישנא וכיון דמל' התקנ' נרא' שלא הית' הכונ' אלא בתוספת א"כ אנו מפרשים לשון כתובת' על משמעות לשון התקנ' ובודאי אלו הי' ספק בדבר אם יש בכלל כתוב' נדוניא אם לא ומחלה כתובת' סתם הית' מפסדת נדוני' שכיון שאפשר שיהי' בכלל כתוב' נדוני' א"כ ידה על התחתונ' ואנו אומרים שהכל בכלל וכ"כ המפרשים ז"ל בזה הענין מוחלת כתובת' והביאו ראי' לזה מדאמרי' בפ' גט פשוט (קע"ג ע"א) האומר לחבירו שטר יש לך בידי פרוע אם היו שם שנים הגדול פרוע. אבל מל' התקנ' נרא' שלא תקנו כן אלא בתוספת כיון שהזכירוהו בפירוש במיתת האש' ולא הזכירוהו במיתת הבעל הרי גלו דעתם שעל התוספ' נעשית תקנ' זו ואפי' הי' ספק בל' התקנ' כך הי' הדין ולא דמי ספק הנופל בלשון שטר שאדם כותב על עצמו לספק הנופל בל' התקנ' שבספק הנופל בל' שטר שאדם עושה על עצמו אנו אומרים שידו על התחתונ' שהי' לו לפרש אבל בספק הנופל בל' התקנ' הרי הוא כאלו אינו כתוב ונדון אותו על דין תור' וכן השיב הרא"ש ז"ל על ענין שלא נזכר בפירוש בתקנ' ונפל הספק בו איך יהי' נדון והשיב שיהי' נדון כאלו לא הית' שם תקנ' כי יד התקנ' על התחתונ' כי באה להוציא מדין תורה. ובמה שלא נתפרש בה אני אומר שכן הוא כונת המתקנים. וגם הנופל בזה אם יש נדוניא בכלל כתוב' אם לא כתב הרשב"א ז"ל בתשוב' שהבעל ידו על התחתונ' כמוחלת כתובת' לפי שהוא לא נתן לה כלום והיא משלה היא מוחלת וכל מקבל מתנ' או לוקח קרוי בעל השטר להיות ידו על התחתונ' ואין לי ספק בזה אלא מפני לשון ההגרי שכתוב בו ינצט"רף באס"רה ובכל"ית' אם יש בכלל ינצרף גביה או פרעון או היא לשון הנאמר בדבר החוזר בעין בלבד צריך שתעמדו בזה על פקחי האומה מסיחין לפי תומן מהו משמעות זה הלשון ואם הוא ברור שאין בכלל זה גביה ופרעון אלא בדבר החוזר בעין הפסיד' זכותה ואם אפשר לסבול זה הלשון גביה ופרעון או יש ספק בדבר הרי זכותה קיים. ואני שאלתי לפקח אחד ואמר כי אע"פ שהסופ' טעה שאין לשון ינצרף בדבר החוזר לאדם אלא בדבר היוצא מרשותו אבל הכונה היא שיחזור הכל בשלמותו בין אבד בין קיים: