שו"ת רדב"ז/תתטו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

עוד שאלת על מה שארז"ל על פסוק ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני. מה ת"ל ויאמר משה משה אלא מלמד שכל הקריאות היו משה משה ומנין שעל כל קריאה היה אומר הנני שנאמר ויאמר מה ת"ל ויאמר אלא מכאן שעל כל הקריאות היה אומר משה הנני. וקשיא לך דבשלמא ויאמר הראשון הוא מיותר אלא ויאמר בתרא איצטריך לגופיה כיון שהיה צריך לומר הנני לא סגי דלא כתיב ויאמר ואמרת שאחד מן החכמים תירץ לך מדלא קאמר ויען הנני אלא ויאמר הנני דרשינן ואמרת דלא נתחוור אצלך שאין זה דרך הברייתות:

תשובה יפה עשית שלא קבלת תירוץ זה אבל דע כי ספר משובש נזדמן לך וכך היא הגירסא בספר מוגה מכתיבת יד מה ת"ל ויאמר הנני מלמד וגו' ושתי המלות קשיא ליה לתנא שהרי מרע"ה אפילו בתחלת הנבואה היה מוכן ומזומן וראוי להו כן הסכימו הראשונים ז"ל נוסף על שהוא הכין עצמו להבין המראה דכתיב אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה וא"כ מה צריך שיאמר הנני דמשמעותו הנני מוכן ומזומן לראות המראה והרי מתחלתו לכך נתקרב אלא ודאי בא ללמדנו על כל קריאה וקריאה היה אומר הנני דרך כבוד וענוה דכתיב והאיש משה ענו מאד: