שו"ת רדב"ז/קכה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שאלת ילמדנו רבינו ראובן מת ולו יורש קטן והניח מלוה על פה או פקדון ביד שמעון וקודם שהוציא האפטרופוס של הקטן המלוה מיד שמעון נפלה לו ירושה לשמעון ובכלל הירושה שטר חוב על ראובן הנז' או שנקנה לו השטר חוב על ראובן בכתיב' ומסירה וכשבא האפטרופוס של הקטן לגבות מיד שמעון המלוה או הפקדון עיכבה שמעון הנז' [כנגד] הש"ח אשר בידו על ראובן וטוען ששטרו מקוים בידו וכשיגדיל הקטן ויברר ששטר זה פרוע יחזיר לו וטוען האפטרופוס שאין נפרעים מנכסי יתומים יורנו מורה צדק הדרך ישכון אור ושכרו כפול:

תשובה קי"ל דאם תפס מלוה מנכסי יתומים אחר מות אביהם בענין שיכול להחזיק בהם ולטעון לקוח הוא בידי מותר לתופסו בחובו כיון שידוע וברור לו שלא נפרע מאביהם והכא בנ"ד נמי כיון דמלוה ע"פ היא ויכול לטעון פרעתי ואפי' בעדים דקי"ל המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים וכן בפקדון אי מצי טעין נגנב או נאבד או החזרתי נאמן ויכול לתפוס אותו בחובו. ואי לית ליה שום מגו כגון שהודה שלא פרע החוב ובפקדון כגון דאיכא עדים וראיה אין יכול לתפוס והנלד"כ. ובתנאי דברור לשמעון שראובן לא פרע שטר זה ואם אין ברור לו אינו יכול לתפוס ומוציאין ממנו וכשיגדיל היתום יעשה עמו דין: