שו"ת רדב"ז/טז
שאלה ראובן הביא משכונות לשמעון ללות ממנו לצורך עכ"ום ואמר לו שהמשכונו' של עכ"ום והתנה עמו ג' למאה והלך שמעון ללוי ואמר לו הלויני על אלו המשכונות של עכ"ום לצורך העכ"ום והתנה עמו ב' למאה ולבסוף נתברר שהמשכונות של ראובן ולצורכו לוה ולוי נהג מדת חסידות ולא רצה לקחת רבית מישראל אבל שמעון אומר לוי מחל חלקו שהוא ב' למאה אבל החלק שלי שהוא א' למאה איני רוצה למחול ולדברי ראובן הראשונים אני מאמין שאמר שלוה לצורך עכו"ם והמשכונות של עכ"ום הם ולא לדבריו האחרונים יורה המורה הדין עם מי:
תשובה כבר העליתי בתשובה אחרת שיכול לומר לדבריך הראשונים אני מאמין וגובה מן המשכונות קרן ורבית אע"פ שהם משכונות ידועים לישראל כגון ספרים וכיוצא בהם דאיכא למימר דילמא הישראל הקנה אותם לעכו"ם וכיון שהוא או' של עכו"ם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים וכן היא הסכמת כל האחרונים ז"ל. אבל נראה שהרשב"א ז"ל חולק בתשובה ואעפ"י שכתבתי באות' תשובה שדעתי הוא שאין הרשב"א ז"ל חולק מ"מ מודה אני בנ"ד שאין לשמעון כלום כיון שהמשכונות ביד לוי ולוי רוצה להחזירם לראובן בלא רבית אין שמעון יכול לעכב עליו והוי כאלו אין משכון ביד שמעון ולא יכול לקחת רבית מראובן והוי כאלו לוה ממנו לצורך העכו"ם בלא משכון ונתברר שלוה לצורכו:
ותו דעיקר טעמא הוי כדי שלא יהיה כל אחד ואחד לוה בשם העכו"ם ואח"כ אומר לצורכו היו המעות ורמיתיך ונמצא מבטל כיס של חבירו ובנ"ד לא שייך האי טעמא כיון ששמעון לא הוציא שום קרן ולא יתבטל כיסו נמצא עושה סחורה בפרתו של חבירו באיסור וכ"ש לפי מה שנראה מתשובת הרשב"א ז"ל כפי פשטא דמשמע שהוא חולק ובנ"ד ראוי לפסוק כמותו כיון שלא נתבטל כיסו ומיהו אם שמעון יש לו חלק במעות לאו כל כמיניה דלוי למחול חלק שמעון אלא נוטל שמעון רבית כנגד מעותיו כאשר התנה עם ראובן כיון שאמר לו כי לצורך עכו"ם הוא לוה ולא מיבעיא אם אמר לו בהדיא שהמשכונות של עכו"ם אלא אפילו מן הסתם נמי כיון שלוה לצורך העכו"ם גם המשכונות מן הסתם הם של העכו"ם. ואם פירש לו שהמשכונות שלו אסור לקחת ממנו רבית שהרי עקר הסמיכות על המשכונות והמשכונות של ישראל ולא נתנם לו אלא להבטיחו מן הקרן וישבע ראובן שלא לקח רבית מן העכו"ם ונוטל הקרן ומחזיר לו משכנותיו. הנלד"כ: