שו"ת רדב"ז/אלף שכז
אלף שכז[עריכה]
שאלה שאלת למה לא תקנו שהחיינו בספירת העומר: תשובה כבר דברו בזה הראשונים ז"ל וכתב הר"ן בהלכות סוכה וז"ל וראיתי מי שכתב שאם לא ספר בלילה לא יספור ביום כדתנן כל הלילה כשר לספירת העומר. משמע דהא ביום לא ומשום הכי לא אמרינן ביה זמן עד כאן. ונראה לי בטעמו של דבר דבשלמא אם לא ספר בלילה סופר ביום נמצא זמנה קבוע וכל החמשים יום זמן אחד הוא ומצי לברוכי שהחיינו אבל השתא דאם לא ספר בלילה אינו סופר ביום נמצא דאותו היום אין לו תשלומין וכיצד יברך והגיענו לזמן הזה לספור חמשים והוא לא ספר כל החמשים ומה שחוזר וסופר בלילה של אחריו זמן אחר הוא זה ולא היה אפשר לתקן שיברך שהחיינו בתחלת הספירה ואם ישכח ולא יספור לילה אחרת יחזור ויברך שהחיינו בלילה של אחריה פעם אחרת וכן בכל פעם שישכח יום אחד דהא כולה חדא מצוה היא ואין לברך ב' פעמים על מצוה אחת. ומכל מקום בעיקר השאלה אני אומר שכל מצוה שהיא הכנה למצוה אחרת תקנו שיברך שהחיינו על המצוה העיקרית ופוטר את שתיהן הילכך ספירת העומר היא הכנה לעצרת דכתיב שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה וגו'. ועשית חג שבועות לה' אלהיך וכיון שהיא מצוה תלויה באחרת מברך בחג השבועות ועולה לכאן ולכאן ודכוותה אמרינן לגבי עשייית סוכה שהיה צריך לברך שהחיינו בשעת העשייה ואפי' הכי לא מברכינן לה אלא בשעת המצוה שהוא זמן החג ועולה לכאן ולכאן. ותו דאין גמר המצוה עד סוף הספירה ולפיכך אי אפשר לברך שהחיינו בתחלת הספירה שהיא חלק מצוה ולא בסופה שאין מברכין שהחיינו בסוף המצוה. והרשב"א כתב שאין אומרים שהחיינו על דבר שהוא עגמת נפש. והנראה לע"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: