שו"ת רדב"ז/אלף קסג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אלף קסג[עריכה]

שאלה שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי בראובן שאונסים אותו לחזור לדת ישמעאל אם חייב למסור נפשו עליה או דילמא לא כיון שהישמעאלים אינם עובדים ע"ז אדרבא מיחדים את ה' יחוד שאין בו דופי. כמו שכתב הרמב"ם בתשובה וכן כתב בחיבור שהישמעאלים אינם עובדי ע"ז וכן נראה לעין שמרחיקין ענין ע"ז בתכלית הריחוק וכן מרחיקין ממנו יתברך הגשמות וכל הדומה בראיות ברורות ויש להם בזה חיבורים רבים מקדמוניהם. ואנן לא אמרינן יהרג ואל יעבור אלא בג' חמורות שהם עכו"ם ג"ע וש"ד וגם על ש"ד הם מוזהרים ונזהרים ואפילו תימא שיש קצת נשים שהם ערוה לנו ולהם מותרות יהיה נזהר הוא מזה שהרי אין אונסין אותו שיבא על הערוה: תשובה ראיתי להרחיב לך הדבור בזה לפי שראיתי הדור פרוץ מרובה על העומד ומורים היתר בדבר ואין להם על מה שיסמוכו. ויש לחקור תחלה אם הדבר היה בשעת הגזרה או לא שאם היה בשעת הגזרה כגון מלך שגזר גזרה על היהודים אשר תחת ממשלתו או במדינתו בזה ודאי לא הוצרכת לשאול דאפילו אערקתא דמסאנא דלית ביה אלא משום דבר שנהגו בו ישראל איסור להבדל מן עכו"ם במלבושם יהרג ואל יעבור וכ"ש במי שאנסוהו לעבור על דת. עוד יש לחקור אם מתכוין העכו"ם להנאתו או להעבירו על דתו ועוד אם היה בצנעא או בפרהסיא ופי' בפרהסיא כגון דידעי י' מישראל בדבר אע"ג דלא הוו בשעת מעשה מדפרכינן בגמרא והא אסתר פרהסיא הואיל והא לא הוו י' בשעת מעשה אלא משום דידעי לה למלתא קרי לה פרהסיא וזה ברור. ואם היה הדבר בפרהסיא אפילו אשאר עבירות נמי יהרג ואל יעבור אפילו שהיה העכו"ם מתכוין להנאתו והראיה מהנהו עובדי דהנהו רבנן דתבעה להו מטרוניתא ומסרו נפשייהו כדאי' בקידושין והא לאו ג"ע הוא דישראל הבא על הנכרית לאו גילוי עריות הוא וכן כתבו הפוסקים ז"ל ואפ"ה מסרו נפשייהו משום דפרהסיא הואי וליכא למימר דמדת חסידות הוי דכל דהוי דיניה יעבור ואל יהרג אסור לו ליהרג והוי כאלו שופך דמים לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' הלכות יסודי תורה כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר ה"ז מתחייב בנפשו ומטרוניתא להנאת עצמה היתה מכוונת ואפ"ה מסרו עצמן. ולדעת האומרים שאם היו העכו"ם מכוין להנאתו אפילו שהיה בפרהסיא אינו חייב למסור עצמו צריך לומר דהנהו רבנן מדת חסידות עשו וס"ל דאין זה שופך דמים אלא אדרבה מקדש את השם ברבים ומחיצתם במחיצת הצדיקים וכן כתבו האחרונים שאפילו במקום שאמרו יעבור ואל יהרג אך מדת חסידות הוא שלא יעבור וכן דעתי נוטה אפילו בצנעא דסוף סוף מתקדש השם לעיני העמים והכופרים. הילכך אם היה מתכוין להעבירו ובפרהסיא אפילו בשאר עבירות לכולי עלמא יהרג ואל יעבור וכל שכן מי שאנסוהו להעבירו על הדת. ומעתה אין מקום לשאלתך אלא במתכוין להעבירו ובצנעא לכולי עלמא או במתכוין להנאת עצמו ובפרהסיא ובפלוגתא דבשאר עבירות יעבור ואל יהרג ובחומרות יהרג ואל יעבור וקא מבעיא לך אם הנדון דידן דמיא לקלות או לחומרות. גרסינן בפסחים כי אתא רבין אמר רבי יוחנן בכל מתרפאין במקום סכנה חוץ מעכו"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים וכתב הריטב"א ז"ל בשם רבו הרא"ה ז"ל בשם רבותיו ז"ל דמלתא פסיקתא קאמר ואין לשלש עבירות אלו היתר בשום ענין אלא נוהגין בכל אדם ובכל מקום ובכל זמן שאפילו לא נתכונו להעביר על דת אלא להנאת עצמן יהרג ואל יעבור ע"כ. ויש לדין זה ראייה שהרי אחשורוש להנאת עצמו היה מכוין ולא היה מכוין להעביר את אסתר ואפילו הכי איצטריכא ליה לאביי לשנויי אסתר קרקע עולם היתה ואפילו לרבא דמשני הנאת עצמו שאני רבא לא דריש אל תיקרי לבת אלא לבית ולא היה שם ג"ע. והר"ן ז"ל כתב וז"ל אבל בג' מצות חמורות הללו שמפני חומר שבהן אמר שאפילו בצנעא יהרג ואל יעבור להנאת עצמו נמי יהרג ואל יעבור דלא עדיף הנאת עצמו מצנעא. ועוד הביאו ראיה מדאמרינן בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה וכל רפואה להנאת עצמו הוא. ועוד ראיה לגילוי עריות מההוא שהעלה לבו טינא וכו' והתם ודאי להנאת עצמו היה מכוין. ועוד ראיה לשפיכות דמים מהירושלמי סיעא של בני אדם שהיו מהלכין בדרך ופגעו בהם לסטים ואמרו תנו לנו אחד מכם ואם לא נהרוג את כולכם אפילו כולם נהרגים לא ימסרו נפש מישראל פי' דכיון שאין מיחדין להם איש ידוע כשבוררין אותו מדעתם נמצאו באין לפדות עצמן בישראל אחד ומתרפאין בשפיכות דמים ואין דוחין נפש מפני נפש ואז"ל שכן הדין באומר לישראל תן לי כלי זינך ואהרוג את ישראל זה ואם לא אהרוג אותך והעכו"ם אינו יכול ליטלו שלא מדעתו שאין לו ליתנו כדי לפדות נפשו. ואני אומר שאין הדברים אמורים אלא בזמן שאי אפשר לו לעכו"ם להרגו אלא בכלי זיין אבל אם יכול להורגו באבן או באגרוף אין חייב למסור עצמו דבלאו הכי מצי למקטליה ודבר זה צריך לעיין ומכל מקום למדנו שאפילו שאין מתכוין להעביר יהרג ואל יעבור. אם כן אין הפרש בשלש עבירות אלו בשום מקום אלא בין בצנעא בין בפרהסיא בין בשעת הגזרה בין שלא בשעת הגזרה בין מתכוין להעבירו בין להנאתו יהרג ואל יעבור והכי מוכח בסנהדרין והיינו דנקיט לה רבי יוחנן סתמא. ומעתה בנדון דידן אומר אני כל שכן הוא דיהרג ואל יעבור אם מפני מצוה אחת של תורה אמרו יהרג ואל יעבור מי שאנסוהו לעזוב כל הדת כולה ולהיות כאחד מעמי הארץ ולכפור בכל תורת משה עאכו"כ שיהרג ואל יעבור. זאת ועוד אחרת שצריך להודות שהיה שם [אצלם] אדם שמעלתו היא למעלה ממעלת מרע"ה וזו הריסה בכל הדת. ועוד שכיון שינהוג בדתם אפשר שיעבור על החמורות ולאו אדעתיה. וגדולה מזו אני אומר שאם אונסין לעבור על אחת מכל מצות התורה באומרם שאין תורת משה אמת או שאנחנו החלפנו אותה כאשר הם אומרים ושלא צוה הקדוש ברוך הוא על ככה שחייב למסור את נפשו עליה אפילו להנאת עצמו ובצנעא ושלא בשעת הגזרה. ויגעתי ומצאתי שכתב הריטב"א ז"ל כדברי וז"ל והוי יודע שאמונת הישמעאלים אעפ"י שהם מיחדים [את השם] ע"ז גמורה חשיבא ליהרג ואל ימיר שהרי המודה באמונתם כופר בתורת משה שאינה אמת כמות שהיא בידינו וכל כיוצא בזה ע"ז גמורה היא ולא אמרו בשאר מצות יעבור ואל יהרג במתכוין להעביר אלא כשאומרים לו חלל שבת כדי לעבור על דתך לא שיאמרו לו חלל שבת [שתהי'] כמודה שאין תורתך אמת ולא צוה הקדוש ברוך הוא לשמור את השבת כך שמעתי עד כאן לשונו ז"ל. והרי זה ממש שאלתך ומינה לא תזוז. וצריך לדעת אתה שאין הדברים אמורים אלא כשאונסין אותו לעבור על לא תעשה אבל אם אונסין אותו לעבור על עשה בשב ואל תעשה כגון שלא יתפלל או שלא ילבש ציצית או תפילין וכיוצא בהן יעבור ואל יהרג כיון שהוא בשב ואל תעשה וטעמא דמלתא כיון שיש ביד האונס כח לאסור אותו ולמונעו מעשיית המצוה ונמצאת המצוה מתבטלת אף גם כשאונס אותו לבטל מצות עשה יעבור ואל יהרג וזה מוסכם מכל המפרשים אשר ראיתי. וא"ת דניאל איך מסר נפשו על התפלה ויש לומר לפי שראה הדור פרוץ ורצה לגדור גדר כדי שידעו כל ישראל גודל מעלת התפלה ולפנים משורת הדין עבד. ולפי שטת האחרונים שכתבתי למעלה שמדת חסידות הוא למסור נפשו אעפ"י שאינו מן הדין לא קשיא מידי דמדת חסידות עשה. ויש ראיה לדין זה מההיא דבמה טומנין דגזרו גזרה על התפילין ואלישע בעל כנפים לבש תפליו ויצא לשוק וכיון שראה את הקסדור נטל תפליו מעל ראשו ואמאי לא מסר נפשו והלא בשעת הגזרה הוה אלא משום דמצות עשה היתה וא"ת ומעקרא אמאי לבש אותם ויצא לשוק כיון שלא היה עתיד למסור נפשו עליהם. וי"ל כיון שהיה שעת גזרה היו מתבטלין מן התפילין לגמרי אפילו בחדרי חדרים וחשש שלא תשתכח מהם תורת תפלין ולבש אותם ויצא לשוק ללמד את העם שלא היו פטורין אלא בשעת האונס כמו שעשה הוא כיון שראה את הקסדור נטלן מראשו ולא שילמדו לעשות ככה שהרי אין ראוי לסמוך על הנס אלא כדי שילמדו שאינם פטורין ממנה לגמרי ונפקא מינה בחדרי חדרים במקום דליכא למיחש לסכנה חייבין בה. ומהאי עובדא יש קצת ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל שהרי חסיד גמור היה אלישע שהרי נעשה לו נס גדול שאמר לו הקסדור מה זה בידך ואמר לו כנפי יונה ונמצאו כן ואם כן אמאי לא מסר נפשו אלא משמע שלא יהיה כשופך דמים כמו שכתב הרב ז"ל ולפי שטת האחרונים ז"ל צריך [לומר] דאדרבא לא מסר נפשו כדי שידעו כל ישראל שאינם חייבים למסור נפשם על מצות עשה ודורו של דניאל היה יותר פרוץ מדורו של אלישע. וז"ל הרא"ש ז"ל פרק שני דע"ז ירושלמי יכולה אשה להטמין עצמה ולומר נכרית היא והאיש אין יכול להטמין את עצמו. אין לדקדק מכאן שיהא מותר לישראל לומר עכו"ם הוא כדי שלא יהרגוהו דודאי כופר בעיקר הוא דכיון שרוצין להורגו אם לא יהפוך לדתם ויהיה עכו"ם כמותם ודאי כשאומר עכו"ם הוא הודה לדתם וקבל עליו אלוה שלהם עד כאן. וא"ת היכי הוה מצינא לדקדק משם דמותר לישראל לומר עכו"ם הוא והא איפכא קאמר ואין האיש יכול להטמין את עצמו. לא קשיא דהכי קאמר יכולה אשה להטמין את עצמה שאינה בן ברית אבל האיש אין יכול להטמין את עצמו שהוא בן ברית אבל לומר עכו"ם הוא הוה אמינא דמותר אמר הרב ז"ל אין לדקדק וכו'. והנראה לעניות דעתי כתבתי: