שדי חמד/ח

כלל ל"ז

חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו הוא מדאוריתא, כן כתב הרב המגיד בפרק יז מהלכות גזלה הל' ח' בפירוש, ומה שכתב הרב ארעא דרבנן באות רטו דמפורש בפרק קמא דבבא מציעא דהוא מדרבנן הוא טעות סופר וכבר תיקנו בספרו קהלת יעקב בסי' קמ ומה שכתב רש"י בגיטין ד' כא ע"א (ד"ה וחצר מהלכת) דכי אמור רבנן חצרו של אדם וכו' אין לדקדק מדבריו דרוצה לומר דהא דחצרו קונה שלא מדעתו הוא מדרבנן דמצינו לשון כזה אף בדבר שהוא מדאוריתא כמו שרשמתי (בשדי חמד ח"א) במערכת האל"ף אות רג"ע וכבר האריך מרן מוהריט"א בקהלת יעקב שם להוכיח מכמה דוכתי דהוא קנין מדאוריתא זולת דלהראב"ד הוכרח לומר דסובר דקנין חצרו הוא מדרבנן עי"ש (עתה השגתי ספר אזן אהרן וראיתי להרב בקונטרס ארעא סמיכתא במערכה זו אות ז שאחר שהביא תורף דברי הרב בארעא דרבנן ובקהלת יעקב הנז"ל כתב שבספרו כפי אהרן ח"ב בחלק יו"ד סי' י' האריך בזה וכתב שמחלוקת הראשונים היא הובאו דברי קדשם באסיפת זקנים לבבא מציעא על דף יא ושדעת הר"ן כדעת הרי"ף והרמב"ם דהוי מדרבנן עי"ש ולא פניתי כעת לעיין בזה).

וכתבו התוס' במס' בתרא ד' ד"ן ד"ה אדעתא דהא דחצרו קונה לו שלא מדעתו היינו דוקא כשלא ידע מהחפץ ואילו ידע הוה מתכוין לקנות. אבל אם ידע מהחפץ ולא כיוון לקנות אין חצרו קונה לו שלא מדעתו ועיין להגאונים משל"מ פי"ז מהלכות נזלה דין ח' ומחנה אפרים הלכות משיכה סי' ה', ומרן מוהריט"א בס' קהלת יעקב סי' קמ (בד"ה והנה) כתב דתלי באם חצר משום יד או משום שליחות דאי משום יד בעי כונה ואי משום שליחות לא בעי כונה עי"ש. ומה שהקשה שם אההיא אתתא דהוו מפקדי גבה מלוגמא דשטרי וכו' דאצרכה ר"ן סהדי דתפסה מחיים ולא אמר דקנתה לה חצרה ויישב על פי דברי תוס' הללו עי"ש ומשמע לפי זה דסברת התוס' מוכרחת מההיא עובדא הנה הרב מקנה אברהם אות קכ"ח (ד"ה ועל) כתב ישוב אחר ואין הכרח לישוב מרן מוהריט"א עי"ש וכתבו במח"א וקהלת יעקב הנ"ל דלא כתבו התוס' כן אלא למ"ד חצר משום יד אתרבאי אבל למ"ד משום שליחות קונה לו אפי' בלא כונת קנין עי"ש.

והגאון חת"ס ביו"ד סי' שיח (ד"ה ומינה) נמשך אחר דברי התוס' בכלל הנ"ל. והרב בית שלמה בחא"ח סי' סד ד' מא ע"ד הביא דברי התוס' ומח"א הנ"ל וכתב דבעכומ"ז דחצר משום יד אינו קונה בלא כונה. אלא דכתב בד' מ"ב ע"א דדעת הקצה"ח בסי' צד"ק דעכומ"ז קונה בקנין חצר אף אי נימא דמשום שליחות (וכלומר א"כ קונה אף בלא כוונה) אך קשה לסמוך ע"ז וכו' ובגליון הש"ס לרעק"א בב"ב ציין ע"ד התוס' הנ"ל לתוס' גטין ד' סא ד"ה ליקט ונתן וכו' כונתו להק' דברי התוס' אהדדי דשם נראה דידו קונה שלא מדעתו אף ביודע מהחפץ ולא כיון לקנות וכבר עמד בזה במח"א הל' קנין משיכה סי' ד' ובס' חידושי טיב גטין (על מסכת גיטין) כתב ליישב דבקנין ידו יש סברא לומר שהוא משום שליחות לולא דמשום שחב לאחרים לא אמרינן משום שליחות וכמ"ש הנמק"י בשם הר"ן בפ"ק דב"מ בקנין חצר דמ"ש שהוא משום שליחות לאו משום שליחות בלחוד הוא דהא הוי חב לאחרים אלא כיד אריכתא וכו'. ולכן בדליכא חב לאחרים כי האי דגטין דגם כשלא ליקט ונתן ביד הרי אסור לאחרים מפני ד"ש בזה אמרינן דיד הוא משום שליחות וקונה אף בלא כונה. ובחי' הרש"ש לב"ב שם מיישב עפי"ד התוס' הא דתנן ראה אותן רצין וכו' ואמר זכתה לי שדה דדוקא נקט ואמר וכו' ועיין משל"מ הלכות גזלה פי"ז ה"ח מה שפי' בכונת התוס' דגטין והיו לאחדים עם מ"ש בב"ב הנ"ל ועיין בס' מנחת משה לידידי הגאון מנ"י יצ"ו הבאתיו בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים מערכת בכור בהמה סי' ג' אות כ':

ואם ידע מהחפץ ולא כיון לקנות לפי שלא ידע שיכול לזכות בו כנון שלא ידע שמת הגר כתב במחנה אפרים שם די"ל דחשיב לא ידע מהחפץ וחצרו קונה לו עי"ש :

ואם ידע מהחפץ ונתעסק לקנותו רק שלא נתכוון לקנותו בקנין חצר כתב הרב בית שלמה א"ח סי' ע"ד דהעיקר כדעת הטור סי' ר' שהיא דעת רוב הפוסקים שכל שעוסק בזכיה אף אם לא נתכוון לקנות בקנין זה קונה בלא כוונה וכ"כ הרב מחנה אפרים בהלכות משיכה סי' ד' וכ"ש ביש דעת אחרת מקנה וכ"ש בקנין חצר וכו' ובסי' ס"ד ד' מ"א ע"ד כתב וקנין שלא בכונה בהפקר לא מהני לכו"ע כמו בעודר בנכסי הגר וכו' רק שבדעת אחרת מקנה יש דעות אי בעינן כונת קנין וכו' ואף שכתב מוהרי"ט בח"א סי' ק"ן ובח"ב ח"מ סי' מ"א דבחצר לא בעינן כונה לקנין דחצרו קונה שלא מדעתו הא בתוס' ב"ב ד' ד"ן מבואר דאינו קונה אם יודע שהיא בחצרו אלא שבמח"א קנין משיכה סי' ד' כתב דתלי באם חצרו מטעם שליחות קונה בלא כונה וכו' א"כ בעכומ"ז דהוא מטעם יד אינו קונה בלא כונה וכו' עי"ש ובסי' סה ד' מ"ב סוף ע"ד:

וכתב המרדכי בפ"ב דב"מ סי' רט"ן וסי' ר"ס בשם ר"ב ור"א כ"ץ דאין חצרו קונה אלא הפקר אבל לא באבדה אפילו נתיאשו הבעלים וקלסו בפרישה וסמ"ע סי' רס סק"ב וכתב הגאון חת"ס יו"ד סי' שי"ח (ד"ה אלא) דקשה לעשות ס"ס ע"י שנאמר שמא אין הלכה כר"ב ור"א כ"ץ ואפילו באבדה קונה שלא מדעתו. ועיין להרב מקנה אברהם סי' קכ"ח (בד"ה ועל פי זה) שמיישב בזה ההיא דכתובות ד' פ"ה גבי אתתא דהוו מפקדי גבה מלוגמא דשטרי ועיין מנחת משה (הנז"ל בסוף ד"ה וכתבו) החיו"ד סי' כ"ה אות ח' :

וכתב הרמ"א ברסי' רס"ח ס"ג דדוקא ביודע במציאה או דאסיק אדעתיה אבל בדבר שאינו רגיל לבא אין חצרו קונה לו אעפ"י שבאה מציאה שם ובא אחר ונטלה זכה הואיל ולא ידע בעל החצר קודם שזכה השני וכ"כ בשו"ת חינוך בית יהודה סי' יג ובמצודת יששכר שהביא בעיקרי הד"ט א"ח סי' י"ז אות כ"ג והרב בשו"ת רמ"ץ א"ח סי' כ"ט באחד שמכר כך וכך מדות חמץ ונמצא יותר על מה שאמר לו כתב שם בסוף אות ג' דקונה היתרון מדין חצר דחצרו של עכומ"ז קונה לו וכו' ואף דלא ידע העטמ"ז מהיתרון מ"מ כיון שאמר לו שאם ימצא יותר מכור לו (ויעוין שם בגופא דעובדא) חשיב אסיק אדעתיה והיה אפ"ל דלא כתב הרמ"א דכי לא ידע לא אמרינן חצרו קונה לו אלא כשבא אחר וזכה אבל כל שלא בא שום אדם וזכה קונה לו ממילא לבעל החצר והוה א"ש בזה הא דשו"ת הרב רמ"ץ אלא שאין נראה כן מדברי הרבנים חינוך ב"י ומצודת יששכר הנ"ל והרב נאות דשא סי' ט"ל (ד"ה עוד יש סתירה) כתב בנדונו דלא מהני קנין חצר עפי"ד הרמ"א הנ"ל. ועיין מה שרשמתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ח' אות יא סק"ג. ובספר אזן אהרן ד' ל"ד אות ט"ל כתב חצרו של אדם קונה לו של"מ לא אמרינן הכי אלא המצוי ורגיל, פסקי ריקנטי סי' תמ"ו הב"ד בפחד יצחק במערכת המ"ם דף קפ"ט ע"ד ואין ספר פחד"י הנ"ל מצוי אצלי ולא ידעתי למה לא הביאו דברי המרדכי והרמ"א שהבאתי למעלה:

כלל ל"ח

חצרו של אדם וכו' לענין עכומ"ז אי אמרינן דחצרו קונה לו הוא מחלוקת בין הפוסקים כנודע וארשום קצת בזה בס"ד הנה הגאון חתם סופר בחלק א"ח סוף סי' ק"ד פשיטא ליה דגם לעכומ"ז חצרו קונה וכן ראיתי להרב מטה אהרן ד' ע' ע"ג ואילך שהביא מתורתן של ראשונים דמוכח מדב"ק דאית ליה חצר לעכומ"ז והוא מדברי רבינו הטור ביו"ד סי' קל"ב גבי יש בו עכבת יין והכלי בחצרו של עכומ"ז וכו' והרשב"א שבב"י ואורחות חיים שם בסוף הסי' והרא"ש וטור יו"ד סי' ש"ך גבי הקנאת אזן בכור לעכומ"ז, והוקשה לו דכיון דחצר דגברא מדין שליחות הוא הרי אין שליחות לעכומ"ז, וכתב שעמד בזה מרן מוהריט"א בקהלת יעקב במערכת משיכה אות ק"ע ד' ס"ה סוף ע"ב (מדפוס אשכנז ורמזו בספרו הלכות יום טוב בפרק ראשון דמס' בכורות ד ג' ריש ע"א מדפוס וארשא בסוף ד"ה ולענין) ושקיל וטרי בדברי האחרונים שעמדו בזה ומסיק ליישב על פי דברי רבינו המבי"ט ח"א סי' קמה דאף דאין עכומ"ז זוכה לישראל כליו זוכין לישראל, דגוף העכומ"ז אימעיט חצרו וכליו לא אימעיטו ולכן אף דאין שליחות לעכומ"ז חצרו נעשה שליח לישראל וכל שכן לעכומ"ז עצמו וכו' עי"ש וכן הוא בתרומת הדשן בפסקים סי' ק"ל דכיון דאיכא מעות היינו מה שהעכומ"ז זן את הבהמה ושהבהמה היתה ברשותו שפיר דמי והיינו שרשות העכומ"ז קונה לו מדין חצר, אלא דשקיל וטרי שם משום דבר שלא בא לעולם עי"ש ובהרמ"א סוף סי' ש"ך וט"ז וש"ך שם :

וכן הביא הרב משנת ר' אליעזר בח"א סי' ס"ג דברי הרמב"ן בחידושיו לריש פרק כל שעה דמוכח שסובר דאיכא חצר לעכומ"ז עי"ש וכן היא מסקנת מרן מוהריט"א בס' הלכות יום טוב בריש פרק שני דבכורות ד' ט"ו ע"ד (מדפוס ווארשא עי"ש בד"ה והנני חוזר ומשם ואילך) ועמד מתמיה על מה שכתב הרב ברכת הזבח בתשובתו שבס' נחלת שבעה סי' ל' דמה שכתבו הפוסקים ביו"ד סי' ש"ך ס"ו להקנות המקום כונתם להקנותו בקנין אגב ושכן מבואר מדברי רבינו ירוחם וכו' ודחה דבריו שאם כן למה לי להקנות מקום שהבהמה עומדת שם הא באגב לא בעינן צבורים ועוד דקנין אגב הוא מדרבנן ורבינו ירוחם סובר דקנין דרבנן לא מהני לשל תורה ומוכרח דלאו משום אגב אלא משום חצר וכו' עי"ש (ונעלם זה מעיני גאון בדורינו יצ"ו בספר הנד"מ עמודי אש ד' מח ע"ג שראה דברי מרן מוהריט"א שבפרק קמא דבכורות הנ"ל ולא ראה דבריו שבפרק שני ודברי תורה וכו' ועשירים בפרק שני ועיין בזה להגאונים בגדי ישע סי ב' אות ו' וראשית ביכורים ריש סי' ה) גם בחידושי אמרי ברוך ליו"ד סי' ש"ך כתב על דברי הברכת הזבח דלא יתכן שהוא באגב דאם כן הא לא בעינן ציבורים, גם לשון הרא"ש והטור 'והמקום יקנה לו חלק בהאם' מורה להדיא דלאו מדין אגב הוא דאם כן אין משפט קדימה לקניית הקרקע נגד קניית המטלטלין דהקנאת שניהם באים בבת אחת מה שאין כן בקניית מטלטלין בקנין חצר כמבואר באריכות בהריטב"א קידושין כ"ז ע"א ע"כ:

ובחידושי רבינו עקיבא איגר שם ציין לעיין במה שכתב על הגליון בח"מ סי' רס"ב ואין מצוי אצלי לראות מאי קאמר מר בזה אך מדבריו שם קודם לכן מתבאר שסובר דקנין חצר מהני בעכומ"ז וז"ל (על מה שכתב מרן בשו"ע סעיף ו' דאם יקנה חלק בעובר לא מהני) ואם אמר עם יציאת רובא יהיה קנוי לך על ידי קנין חצר נראה לי דלא מהני כיון דקדושת הבכור והמכירה חלין כאחת עיין תמורה כא ע"א ואף באמר עם יציאת מיעוט קני לך וכו' עכ"ל הרי שכתב דמאי לא מהני הוא משום חלות קדושת הבכור מוכח דבמקנה האם כדינו קודם הלידה מהני שפיר קנין חצר.

וקצת נראה מדברי הרב חינוך בית יהודה סי' י"ג הובאו דבריו בקצרה בחק יעקב סי' תמח ס"ק ט"ו ובאחרונים דאם היה העכומ"ז יודע מההפקר שבחצרו היה קונה לו חצרו אלמא מהני קנין חצר לעכומ"ז וכדברי החינוך בית יהודה כתב הרב מצודת יששכר הביא דבריו הרב עיקרי הד"ט א"ח סי' יז אות כג ע"ש ודוק, אחר זמן הגיע לידי שו"ת נאות דשא וראיתי בסי' ט"ל (ד"ה עוד יש סתירה) שראה דברי החב"י שהביא בחק יעקב ולא ראה בגוף הספר ונסתפק בכוונתו אם הוא משום דלא מהני חצר בעכומ"ז או משום מה שכתב הרמ"א בסי' רס"ח וכו' עי"ש ואילו ראה בגוף דברי החב"י הוה פשיטא ליה דטעמו משום מה שכתב הרמ"א ולא משום דאין קנין חצר לעכומ"ז ואדרבא משמע קצת מדבריו דאית ליה דיש קנין חצר לעכומ"ז כמו שכתבתי. והגאון נאות דשא נמשך אחר סברת רבינו הש"ך ח"מ סי' רמ"ג סק"י דחצר דאשה משום יד וחצר דגברא משום שליחות ואין שליחות לעכומ"ז וכו' עי"ש:

והגאון בשו"ת עטרת חכמים א"ח סי' ה' (בד"ה אבל) כתב דאין חילוק בין ישראל לעכומ"ז לענין קנין על ידי חצר כמו שהאריך בקצות החשן סוף סי' צד"ק סק"ב בראיות חזקות עכ"ד, וקצת מדברי הגאון קצות החשן ראיתי בשו"ת עונג יום טוב סי' כ"ח שכתב בשמו שהעלה דיש קנין חצר לעכומ"ז ולא משום יד דאין יד לעכומ"ז אלא אפילו באינו סמוך לו קונה משום שליחות ואף דאין שליחות לעכומ"ז מכל מקום חצר שפיר נעשה שליח לעכומ"ז דמה שאמרו מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית לא קפדינן אלא באדם אבל חצר כי היכי דנעשה שליח לישראל אף שאין החצר בן ברית הכי נמי נעשה שליח לעכומ"ז אף שהעכומ"ז המשלח אינו בן ברית עכ"ל, ולפי הנראה כיונה דעתו לדברי הרב המבי"ט שכתבתי בשמו לעיל דגוף העכו"ם אימעיט חצרו וכליו לא אימעיטו וכו' והגאון עונג יום טוב מפקפק בזה ומסיק דחצר דעכומ"ז בין דגברא בין דאתתא מתורת יד אתרבי ויש יד לעכו"ם ואם עמד בצד חצרו קונה מתורת יד ועיין להגאון פני יאושע ח"ב בא"ח סי' ה' (ד"ה הנה מ"ש מכ"ת) גם בגליון רש"א (מר ניהו בן רעק"א) ליו"ד סי' קב"ל ס"ב כתב דמוכח משם דחצר קונה לעכומ"ז אף דהוא מטעם שליחות ואין שליחות לעכומ"ז וכן מצאתי בקצות החשן סי' צד"ק סק"ג שהביא ראיה זו עכ"ל. והרב קהל יהודה שם בדף סד ע"ב אף הוא היה מתכוון להוכיח מהש"ס דמועיל חצר לעכומ"ז והקשה לו מדאין שליחות לעכומ"ז וכתב שמצא במשאת בנימין דיש שליחות לעכומ"ז בעכומ"ז והוא הדין חצר ושכן כתב הרב כנסת הגדולה בחלק ח"מ ריש סי' קפח בשם מוהרש"ך ושמוהר"ם מינץ כתב זה כמסתפק וכתב דמהרשב"ץ שהביא מרן הב"י והרא"ש והטור בסי' ש"ך מוכח כדעת הרבנים משאת בנימין ומוהרש"ך ושכן מוכח מהש"ס דיש חצר לעכומ"ז ודברי הרב מוהר"ם מינץ צ"ע עכ"ל.

הנך רואה אמבוהא דרבנן קדישי עליונים למעלה דסברי דיש קנין חצר לעכומ"ז וכן ראיתי עתה בשו"ת אורי וישעי להגאבד"ק יאס בסוף סי' ק"ו שכתב כבר העלה הגאון מליסא בספר מקור חיים סק"ה דחצר קונה בעכומ"ז ושכן כתוב בשיטת מקובצת לבבא מציעא דחצר לא קני לקטן כיון דאף יד אין לו דאילו היה לו יד אף חצר היה לו ואם כן עכומ"ז דאית ליה יד כדכתב בש"ך יו"ד סוף סי' שכ"א הכי נמי אית ליה חצר ועיין עוד בשו"ת דבר אליהו להגאבד"ק טארלא בסי' יג הבאתי תורף דב"ק בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ח' אות ג"ן ועי"ש באות ה"ן שכן דעת הגאון שאילת שלום במהדורא תניינא סי' רס"ז וגם בסי' ר"ל (בד"ה וגם) כתב שהעלו האחרונים דעכומ"ז יש לו קנין חצר כמבואר בקצות החשן ובשו"ת תועפות רא"ם ובפרט בחצר המשתמרת לדעתו וגם עומד בצדו. גם הגאון שבילי דוד ביו"ד בקונטרס הקניינים שאחר סי' שכ"א באות ב' כתב שבחלק אה"ע ס' לק"ט ובחלק ח"מ סי' רמה (אין מצויים אצלי) האריך דחצר בגדול לכולי עלמא משום יד אתרבאי ולכן מהני אף בעכומ"ז ועי"ש באות ה' והלאה:

ולאידך גיסא ראיתי כמה מרבנן בתראי דנקטי דלא אמרינן י בעכומ"ז חצרו קונה וכו' עיין להרבנים מוהר"ש זלמן בש"ע שלו סי' תמח יא וחיי אדם בנשמת אדם בהלכות פסח סי' א' (ד"ה אמנם) ועיין מחצית השקל סי' תמח סק"ד ושואל ומשיב נר"ו בח"א סי' ע"ז גם הרב עצי לבונה יו"ד סי' קב"ל (ס"ב ד"ה והנה) האריך להוכיח מהש"ס דע"א ד' ס"ג הא מחסרא משיכה וכו' ואי בעית אימא בזונה ישראלית וכגון דקאי בחצירה וכו' דבעכומ"ז לא מהני חצר עיש"ב (ובספר עמודי אש סי' ו' אות ח' הביא מה שהקשה הרב ברכת דוד על דברי הרב מגן אברהם בסי' רמ"ו סק"י דעכומ"ז קונה מתורת חצר וכתב דיש לומר דהמג"א סובר דלא מהני חצר לעכו"מ עי"ש) והיה נראה לכאורה שכן מוכרחים לומר לשיטת רבינו חננאל שהביאו הפוסקים בא"ח סי' תמט לפי מה שכתב רבינו הפר"ח שם דבחנות ומלאי של ישראל קמשמע לן דהיתרא ניחא ליה דליקני ולא איסורא ומשום הכי לא אמרינן דחצרו קנה עי"ש ואם כן גבי חנות ומלאי של עכומ"ז והפועלים ישראלים דאסור לגירסת רבינו חננאל קשה גם כן מאי קמשמע לן פשיטא ולא שייך לומר דהיתרא ניחא ליה דליקני כמובן ובהכרח לומר דאשמועינן דאין חצר לעכו"מ אך יש לדחות דתנייה באידיי וק"ל:

ועל כל פנים דעת רבנן בתראי הנ"ל דלא אמרינן בעכומ"ז חצרו קונה לו אך פלא בעיני איך נעלם מהם דברי הקדמונים המוזכרים בדברי הרבנים הנז"ל דמבואר דסברי דיש קנין חצר לעכומ"ז כיעי"ש ומאי דתלו זינייהו בהא דחצר משום שליחות ואין שליחות לעכומ"ז אינו מוכרח כאמור ובס' זכרנו לחיים ח"א ד' ס"ד אות ו' הובא בשם זכרונות הרב דברי אמת והמה בכתובים אף הוא היה מתכוין להוכיח מהש"ס פרק בתרא דע"א ד' ע"א ותקני ליה כליו וכו' דחצרו של עכומ"ז קונה דהא כלים מדין חצר, ושכן דעת הטור ביו"ד סי' ש"ך ומרן בהלכות יין נסך בשם התשב"ץ וכתב עוד וז"ל ומדברי התוספות שהביא מרן ב"י ביו"ד משמע דלא קני חצר לעכומ"ז ונראה לי דסברת ראבי"ה שהביא הטור קאי כשיטת התוס' והטור לטעמיה אזיל ועיין עבודת הגרשוני דף ז"ך עכ"ל ואף כי כעת לא ידעתי איזהו מקומן של דברי הטור בשם ראבי"ה ומרן הב"י בשם הרשב"ץ והתוס' כי לא ציין מקומם וצריך חיפיש וגס העבודת הגרשוני שציין מקומו ד' ז"ך הנה בעבודת הגרשוני אשר לפני ד' ז"ך הוא סי' ל"ב ול"ג ושם לא דבר מענין זה כי אם בסוף סי' כ"ה וסי' ק"ב (ושם נראה דפשיטא ליה דחצר עכומ"ז קונה אלא דהוקשה לו בסי' כה מדאין שליחות עי"ש) בכל זאת העתקתי דבריו לזכרון, ועיין בנודע ביהודה תניינא אור"ח סי' ס"ג ועיינתי שנית במשנת ר' אליעזר הנ"ל וראיתי שהביא את ספר הזכרונות הנ"ל ומפורש שם שדברי התוספות הם בפרק בתרא דע"א הביאם מר"ן הב"י בסי' ש"ך ודברי ראבי"ה הם בטור או"ח סי' תל"ו ועי"ש שכתב על דבריו דאין הכרח מראבי"ה:

והרב שם אריה בחלק יו"ד סי' מ"ח (בד"ה ובדבר) אחר שהביא דהקצות החשן ומוהרי"ט אלגזי הוכיחו דמהני חצר לעכומ"ז כתב דיש לפקפק דלמאן דאמר אין משיכה קונה בעכומ"ז יש לומר דהוא הדין דאין קונה חצר דלא עדיף מידו וכן כתב המקור חיים סי' ת"מ וקצות החשן סי' צח"ק ס"ק א' וכיון דהוא מחלוקת הראשונים אי משיכה קונה בעכומ"ז אם כן הוא הדין חצר והוי ספק בכור עי"ש ואין אצלי ספר הנ"ל לראות ד"ק דאי למאן דאמר חצר משום יד אתרבי יש לומר דאף דמשיכה אינה קונה קנין ידו עדיף ממשיכה ומהני ואי למאן דאמר חצר משום שליחות ובעינן למימר אין שליחות לעכומ"ז אם כן למה לי למתלי במשיכה קונה או אינה קונה דאף אי משיכה קונה יש לומר דחצר אינו קונה מטעם דאין שליחות וכו' ומכל מקום גם הוא מסיק וכתב כבר הכריעו האחרונים דחצר קונה לעכומ"ז עי"ש ובשו"ת תפארת יוסף א"ח סי' יט שקיל וטרי בזה ולא פניתי כעת לעיין בדב"ק אך ראיתי שם דמסיק דחצר קונה לעכומ"ז אף למאן דאמר משום שליחות ואין שליחות לעכומ"ז בעכומ"ז מכל מקום מהני, והסביר הדבר עי"ש ובחלק יו"ד סי' ל"ב וסי' ל"ג וראיתי להרב רמ"ץ בחלק יו"ד סי' פ' שכתב בתוך דבריו בנדון דידן אין שום קנין חצר אף אם נודה לסברת קצות החושן והנתיבות דחצר מהני בעכומ"ז מטעם יד וכו' עכ"ד משמע דלא פשיטא ליה כסברתם אך בסי' פ"א כתב וכיון דאין שליחות לעכומ"ז גם חצרו אינו קונה וכן מצאתי בקצות החשן סי' צד"ק אולם הביא עוד מע"א ד' ע"א ותקני ליה כליו וכו' ומוכח דגם בעכומ"ז קונה חצר ועי"ש בטעם הדבר ואם כן בנדון דידן יש קנין גמור ועיין פסקים וכתבים סי' ק"ל הובא ברמ"א יו"ד ס "ו סי' ש"ך ובש"ך וכו' ועל כרחין כונתו דרשות קונה לעכומ"ז מטעם חצר וכן דעת מוהרי"ט אלגזי דמועיל קנין חצר לעכומ"ז וכו' עי"ש שנראה שדעתו מסכמת כן לדינא אלא דעל צד היותר טוב היה נכון להטיל בו מום על ידי עכומ"ז:

ושם (בשו"ת רמ"ץ) בחלק א"ח סי' כ"ד אות ה' כתב וז"ל וגם כבר השיגו האחרונים דגם לעכומ"ז יש קנין חצר ממה דמקשי בע"א ותקני ליה כליו וכו' ובאות י"ג כתב בפירוש דהעיקר דיש קנין חצר לעכומ"ז עי"ש ובסי' כ"ט אות ג' כתב והארכתי במקום אחר לברר דגם לעכומ"ז קונה חצרו אף שאינו עומד בצדו ולא הוי מטעם יד שלא כדברי הנודע ביהודה ואף שיש פוסקים דאין חצר המושכר קונה לשוכר מכל מקום בזה מהני ובסי' ל' אות ב' כתב מכל הפוסקים מוכח דחצרו קונה לעכומ"ז עיין קצות החשן ושאר האחרונים ובסי' ל"א (ד"ה ומ"ש) כתב ומ"ש מעלתו דצד ההיתר מטעם חצר הוא רק לדעת הקצה"ח אבל לדעת הנתיבות המשפט חצר אינו קונה לעכומ"ז שלא מדעתו אמת שזה כבר כתבתי מעצמי כהנתה"מ לעיקרא דדינא אבל מכל מקום צד להיתר איכא דגם דברי הקצה"ח יש ליישבם וגם להמשאת בנימין קונה חצר לעכו"מ כדכתב מוהרש"ק אם כן צד להיתר איכא עכ"ד. והני מילי דמר סתראי נינהו ממקום למקום וצריך להתיישב בדב"ק וגם במה שכתב בשם הנתיבות דאין חצר קונה לעכומ"ז נראה דכונתו דאינו קונה לטעמא דשליחות אבל מטעם יד מהני כמו שכתב בשמו בתשובה דסי' פ' הנ"ל ובסוף סי' לב (בסוד"ה איברא) כתב כבר הארכתי בתשובה דיש לעכומ"ז קנין חצר במשתמר אפילו אינו עומד סמוך לו וכן דעת קצות החושן ומקור חיים סי' תמ"ח, ובריש סי' ל"ג כתב אף שהחק יעקב סי' תמ"ח מביא דעת מוהרש"ק דאין קנין חצר לעכומ"ז מכל מקום מוכח מכמה מקומות דמועיל וכו' וכן משמע בטור יו"ד סי' קב"ל ובקצות החשן ומקור חיים וכו' ועיין בבית שלמה הנד"מ בא"ח סי' ס"ד (ובצמח צדק החדש להגאון מליבווץ בחלק יו"ד סי' רל לא נחית כלל לכל הנז"ל ופשיטא ליה דחצר קונה לעכומ"ז ועיין במה שכתבתי בחלק אסיפת דינים מערכת בכור בהמה סי' גי אות ז' סק"ב [בשדי חמד ח"א] ועי"ש בשם שו"ת יד יוסף ומה שכתבתי אני הדל בס"ד):

והגאון בית מאיר בחלק יו"ד סוף סי' ש"ך כתב דנראה לו דמה שכתבו הפוסקים להקנות על ידי המקום וכו' הוא מדין אגב דאי מדין חצר הא אין שליחות וכו' וסיים וברוך השם שמצאתי בתשו' מוהרש"ק שהרגיש בזה ומביא בשם רבינו ירוחם שהוא מדין אגב וצ"ע מה שכתב הש"ך ס"ק ט' בשם מוהרא"י וקנה לו רשותו במקום משיכה עכ"ל ומכל האמור מתבאר דמה שכתב מוהרא"י הוא עיקר וגם רבינו ירוחם לא נתכוון לקנין אגב כנז"ל וכן פשיטא ליה להגאון זכרון כהונה הבאתיו בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ סי' ח' אות ח' סק"ו (אך בשו"ת בגדי ישע או"ח סי' ב' אות ו' ראיתי עתה שמתאמץ בכל כחו לומר דכונת הפוסקים הוא משום אגב ולא משום חצר וכעת פנאי אין לי לעיין בדב"ק לך נא ראה):

והנה מדברי הרבנים הנז"ל נראה דכל השקלא וטריא שלהם היא באם נאמר דחצר משוס שליחות אתרבאי ואין שליחות לעכומ"ז משמע דאם נאמר דחצר משוס יד אתרבאי הוה פשיטא להו דחצר קונה לעכומ"ז אך בשו"ת יד יוסף הנ"ל כתב דדוקא למאן דאמר דמשיכה בעכו"מ קונה הוא דמהני ידו דעדיף ממשיכה כדכתבו התוספות במסכת כתובות ד' ל"א (ד"ה דאי בעי) דאילו למאן דאמר משיכה אינה קונה יש לומר דיד נמי לית ליה דמגט דמהני זרק לקלתה משום יד ליכא למילף דבישראל כתיב וכדכתבו התוספות במס' בתרא ד' ד"ן ד"ה עכומ"ז ואם כן למאי דנקטינן ביו"ד סי' ש"ך דמשיכה לבד אינה קונה הוא הדין דלא קני מטעם ידו עכ"ל, והרב רמ"ץ הנ"ל כתב גם כן למה שכתב הש"ך ח"מ סי' גר"מ סק"י דחצר דאשה אתרבי מתורת יד לענין עכומ"ז בעכומ"ז אין חילוק בין אשה לאיש דליתנהו בתורת גטין וכן מצאתי בקצה"ח ע"כ (אלא דבכל זאת במסקנתו מיסתמיך ואזיל בתר הכרעת האחרונים דמהני חצר לעכומ"ז כיעי"ש):

ודעת הרב מחצית השקל סי' תמ"ח סק"ד שטוב למכור לעכומז"ת שאין לה בעל דחצרה משום יד ויש לה יד ואף דמגט ילפינן ועכומ"ז ליתיה בגטין והש"ך בסי' קכ"ג חולק על ר"ת וסובר דחליפין לא מהני בעכומ"ז דלא נאמר אלא בישראל יש לומר שאני התם דכתיב לפנים בישראל אבל ביד דליכא מיעוט בישראל שפיר דמי עי"ש וצריך להתיישב מה יענה למה שכתבו התוספות בתרא הנ"ל, ועיין שו"ת רמ"ץ או"ח סי' כ"ד אות יא ובשו"ת מים חיים להגאון מוהרח"ך ראפאפורט בא"ח סי' ז' כתב דמה שכתבו התוס' דשטר אינו קונה בעכומ"ז משום דבישראל כתיב אינו כן לפי המסקנא ועיין במה שרשמתי במערכת הגימ"ל אות ה"ן ס"ק ל"ב (בשדי חמד ח"א בחלק הכללים).

ועיין שו"ת חתם סופר יו"ד סוף סי' שי"ו מה שהקשה על דברי הרב מחצית השקל דאמאי הצריך שאין לה בעל הא בעכומ"ז לא אמרינן יד אשה כיד בעלה ואחר שישב דב"ק סיים דמכל מקום לא הועיל כי חצר מתורת יד מגט לא ילפינן ופקפק על מה שכתב המחצית השקל כיון דליכא מיעוט לעכומ"ז אין חילוק וכו' דאין לסמוך על זה וכו' ומסיק דלומר חצר לעכומ"ז משום יד או משום שליחות תליא בפלוגתא דדון מינה ואוקי באתרא או מינה ומינה אין לעכומ"ז ועכומז"ת חצר לא מיד ולא משליחות אלא שכיון שהכניס העכומ"ז לבית ממש הוי קנין גמור ודוקא בחצרו ממש אבל אם הוא מושכר ואין לו רשות להניח כליו לשם נהי דמציאה הבאה לשם קונה למשכיר מטעם שליחות או יד לישראל אבל לא מטעם כניסה לביתו וכו' ועי"ש בסי' ש"י וסי' שב"י דעל ידי כניסה והבאת החפץ לרשותו זהו גמר קנין גמור ולא מטעם חצר וכו' וקודם מתן תורה גם כן היו קונים בענין זה וכתב שזהו כוונת רש"י בריש פרק שני דבכורות ד' י"ג ע"א ד"ה 'כלל כלל לא' שכתב עד שתבא לרשותו של ישראל לא קני עי"ש ומרן מוהריט"א בספר הלכות יום טוב בפרק שני דבכורות אות י"ז הבין מדברי רש"י דמדין חצר קאמר ושקיל וטרי דהא אין חצר לעכומ"ז וכו' עי"ש ולפי דברי הרב חתם סופר הנ"ל לאו מדין חצר הוא אך כמדומה לי שראיתי דשדו נרגא על דברי הרב חתם סופר ממאי דיליף אמימר בע"א ד' עא ע"א דמשיכה קונה בעכומ"ז מדשרו פרדישנא ולא הדרי בהו ומאי ראיה הא התם ודאי לביתם היו שולחים ורשותם כי האי גוונא קונה ולא משום משיכה כן רשום בזכרוני ואיני זוכר מי בעל דברים (ועיין עוד בזה לקמן בד"ה ועל מה):

וכתב בשו"ת דברי חיים סי' כ"א הביא דבריו ידידי הגאון מנחת משה יצ"ו בקונטרס חקת הפסח אות ו' דדבר שהוא ברשותו של עכומ"ז ולא הפקירו בעליו בפירוש רק שמשום שהגיע זמן איסורו הוי הפקר ממילא ובאנו לומר דחצרו של עכומ"ז קונה לו בכי האי גוונא אין חצר מטעם שליחות אף להישראל כמבואר בנמוקי יוסף בבבא מציעא ד' יא (ד"ה ראה) רק מטעם יד וביד בעי כונה לזכות ועי"ש בסוף אות כב ובתשובת עטרת חכמים סוף סי' ה' (בד"ה אבל) שהבאתי בקונטרס זה במערכת חמץ ומצה סי' ט' אות ל"א (בד"ה עוד הבאתי):

ובדעת הגאון נתיבות המשפט בענין זה ראיתי בשו"ת משיב דבר להגאון נצי"ב (שנדפס עתה) בחלק שני סי' ל' אות ד' וז"ל בנתיבות המשפט סי' ר' ס"ק ט"ו כתב וכיון דבעכומ"ז לא מהני שליחות ממילא אין חצרו משתמרת קונה וכו' ותמה מע"כ הא בד"ן שמביא שם מבואר דחצר הוא מטעם יד ולא מטעם שליחות, פשוט ששם בנה"מ טעות הדפוס והכונה פשוטה שהרי בפתיחה הביא מחלוקת הראשונים אי חצרו המשתמר לדעת הוי משום יד או משום שליחות ודעת הב"י שהוא מטעם שליחות והכי נמי בידו ממש בלי כונת קניה עכ"ל נראה מזה קצת שדעת הנתיבות דלא מהני חצר לעכומ"ז כדכתב בשמו הרב רמ"ץ בסי' ל' הנ"ל ומי שנמצא בידו ס' התורה הנ"ל ישכיל בכונתו:

ועל מה שכתב הרב מחצית השקל (הנז"ל בד"ה ודעת) לחלק בין עכומ"ז לעכומז"ת עיין בס' מעין גנים (עצה לבונה ח"ב) בא"ח סי' תמ"ח שהרבה להשיב על דבריו וכתב שגם הרב קצות החשן בסי' צד"ק כתב דאין לחלק בין זכר לנקבה והגאון עמודי אש יצ"ו בד' מ"ח ע"ד כתב ליישב קוישת הגאון ישועות יעקב על פי חילוק המחצית השקל עי"ש ואינו נכון בעיני ליישב כן אחר שכבר ראה דברי הרב מעין גנים שדחק סברתו כיעי"ש. אחר זמן רב השגתי ספר היקר כפי אהרן ח"ב וראיתי להרב בחלק א"ח סי' ט' (בד"ה ואולם) שהביא דעת הרב מחצית השקל ומה שפקפק עליו הרב חתם סופר והאריך ליישב תמיהותיו ומסיק שהוראת הגאון מחצית השקל למכור לארמית נכונה היא ואין להרהר אחריה ולא פניתי לעיין בדב"ק ואתה תחזה: