שב שמעתתא/שמעתא ה/פרק י
פרק י[עריכה]
כתב בתבואת שור סימן כ"ט וז"ל, ונ"ל דבנשבר עצם מארכובה ולמעלה וכדומה, דלא ידע אי מחיים נעשה או לאחר שחיטה, בכה"ג מודו התוס' דלא מוקמינן אחזקה כו', דאין לומר העמידנה על חזקתה ועתה נשברה, דהא בהמה בחייה בחזקת שאינה זבוחה ובחזקת שאין רגליה שבורים עומדת, והשתא היא שחוטה ושבורה, ומאי חזית דאמרת עתה נשברה אחר שחיטה, אימא איפכא עתה נשחטה אחר שבירה עכ"ל.
ולענ"ד נראה דהיכא דנודע זמן השחיטה באיזו רגע מן השעה, ואין ספק אלא על זמן השבירה משום שלא ראו זמן השבירה, ודאי אמרינן אוקי אחזקתה שאינה שבורה והשתא הוא דנשברה אחר השחיטה, ואין לך לומר עתה נשחטה אחר השבירה כיון דידוע לנו זמן השחיטה, אלא אפילו אם לא נודע לא זמן השחיטה ולא זמן השבירה, דכה"ג אפשר לומר מאי חזית לאחר השבירה, אדרבא תאמר לאחר שחיטה, כיון דבחייה בחזקת שאינו זבוחה וכמ"ש התב"ש.
אמנם נראה לפי מה דאמרינן בריש נדה (דף ב:) במקוה שנמדד ונמצא חסר דכל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים, משום דהו"ל תרתי לריעותא העמד טמא על חזקתו אבל חזקת המקוה חסר לפניך ע"ש, וא"כ ה"נ מוקי לה בחזקת היתר לדעת התוס' דאין מחזיקין מאיסור לאיסור, וכמבואר בפרקים הקודמים, ועתה הוא דנשברה, ואע"ג דאיכא כנגדה חזקת שאינו זבוחה ולומר השתא הוא דנשחטה אחר השבירה, כיון דחזקת היתר אינו חסר לפניך, וחזקת שאינו זבוחה הרי חסר לפניך שהרי שחוטה לפניך, הו"ל כודאי.
ואפילו לדעת הרמב"ם דס"ל בתרתי לריעותא אינו אלא ספק, וכמ"ש הרמב"ם פ"ה מתרומות (פ"ה מהל' תרומות הכ"ד) גבי חבית, ועמ"ש בשמעתא ג' פ"א, מ"מ כיון דבהמה בחייה בחזקת שאינה שבורה ואינה זבוחה עומדת, והשתא נמצאת שבורה ושחוטה והחזקות מנגדות זו לזו, א"כ מוקמינן לה בחזקת היתר.
וראיה ברורה לזה מהא דמותיב אביי לרבה מנפל הבית עליו ועל בת אחיו דצרתה חולצת ולא מתייבמת, ע"ש פ"ד אחין דף ל"א [א] , ואע"ג דהבעל בחזקת חי וראוי לומר השתא הוא דמת אחרי מות בת אחיו, אלא ע"כ כיון דהחזקות מנגדות זו לזו, דהא בת אחיו נמי יש לה חזקת חיה והשתא היא דמתה אחרי מות בעלה וכמ"ש פ"ז ע"ש, ולכן מוקי לה בחזקת היתר לשוק, וא"כ ה"נ בשבורה ושחוטה דהחזקות מנגדות זו לזו, שבורה לשחוטה ושחוטה לשבורה, מוקמי לה בחזקת היתר לשיטת תוס' דאין מחזיקין מאיסור לאיסור.