רש"ש על הש"ס/קידושין/פרק א

על ש"ס: רש"ש | ראשונים | אחרונים

דף ב עמוד א[עריכה]

מתני' יבמה - בתוס' יו"ט: ועי' בפי' הרע"ב כו' דדריש יבמה יבוא עליה מ"מ ולא מויבמה, ולי נראה דתרוייהו צריכי (וכ"מ מהתניא אידך דשם דנקיט לתרוייהו דרשי) דהרי חזינן דיש חילוק בינו לבינה בישן הוא דלא קנה ובהיא ישנה קנה (אף דלעניין שוגג ומזיד כו' דילפינן מיבא עליה כהדדי נינהו) וע"כ משום דרשה דויבמה הוא :

וקונה את עצמה בחליצה כו' - היינו מהזיקה לבדה קודם שנקנית לו בביאה. ולא הוה כקונה את עצמה דאשה דהוא אחר שנקנית לו בא' מהג' דרכים :

רש"י ד"ה בפרוטה : של נחושת, וד"ה איסר של כסף - נראה דרצה בזה ליישב דקדוק התוס' בד"ה וכמה. וכוונתו הוא משום דפרוטה היא נחשת לכן משעה באיסר דהוא כסף דמטבע הוא לגבי נחשת כדאיתא ר"פ הזהב :

ד"ה בביאה : אבל אינו גומר בה להיות יורשה ומטמא לה - אף דגם באשה דעלמא דנקנית מן התורה בכסף ושטר ג"כ אין גומרין בה לדברים הללו. מ"מ ביבמה אילו הוו קנינם מה"ת היו גומרין בה כמו ביאה דאפילו אם תרצה לומר דאירוסין עושה ביבמה הוות בה כנשואה. ומה שסיים "אלא לפוסלה" כו' היה לו לומר ג"כ להצריכה גט :

תוס' ד"ה בפרוטה, בא"ד וא"ת כו' דהא לקמן מיבעיה ליה קרא גבי עבד עברי ישיב כו' - לכאורה יש לומר דהתם נצרך קרא דאפילו קנהו האדון בכסף יוכל להפדות בע"כ אף בשווה כסף. ונראה דכוונתם דהא דלקמן (ריש דף ח') דמייתי הגמרא האי קרא על תחילת קניינו ולא כהמציין לדף טז ע"א. אבל קשה לי אימא דילפינן מהיקשא דאחרת וכמו דהקשו בעצמם לקמן (דף ב:) בד"ה מעיקרא. ויש לומר דאם כן היה לו לומר דון מינה ומינה דליבעי בשווה כסף ב' פרוטות :

דף ב עמוד ב[עריכה]

בז' דרכים בודקין את הזב - עיין פירוש רש"י, והנה מדלא תני "במאכל ובמשקה". נראה שיפה פירש הרע"ב בנזיר במאכל אם אכל דברים המביאים לידי זיבה כגון בשר כו' חלב כו' יין ישן. דמאכל משמע איכות המאכל ומשקה ג"כ בכלל כדאמרינן "שתייה בכלל אכילה" ומשתה משמע בכמות. ששתה או אכל הרבה כי כל הסעודה נקראת בשם משתה בקרא אבל קצת עומד לנגדי לשון הגמרא דלקמן דדרכא דמיכלא יתירא וכו'.

תוס' ד"ה אי תנא וכו' ולא קתני היבם קונה וכו' - לי י"ל משום דגם דעת היבם א"צ כ"כ כדאיתא בר"פ הבא ע"י [אחר זה ראיתי שקדמני בזה הר"ן].

תוס' ד"ה קשו וכו' מיהו היכא דאיכא לשנויי משנינן - ר"ל דלא פריך רק היכא דמצי לשנויי עמש"כ במו"ק (י) ד"ה ממתוחי. וכה"ג לקמן (ד) מתקיף ליה מר בר"א ולאו ק"ו הוא כו' ואע"ג דגבי תושב ושכיר ע"כ צ"ל מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא.

תוס' ד"ה אתרוג וכו' א"כ קשה מהכא למאן דתני כרם רבעי כצ"ל.

בא"ד אסור מדרבנן בכדי שיעשו כיוצא בהן כצ"ל.

בא"ד דאי הוה כירק הוה אזלינן בתר רוב גידול - ק"ל מסוכה (רד"מ) הוא דאמר כהאי תנא כו' אתרוג בתר לקיטה כו' בין לשביעית ע"ש, הא מ"מ רוב גידולו בשישית.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.