רש"ש על המשנה/שביעית/ב

רש"ש על המשנה מסכת שביעית פרק ב

משנה • תוספתא • ירושלמי •

<< · רש"ש על המשנה · מסכת שביעית · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה

א

בתוי"ט ד"ה במקשאות כו' אבל פי' מקשאות מקום זריעת הקשואים כו' כמ"ש הרמב"ם. אבל רש"י בפסחים (י' ב') פי' דהוא שם אילני הקשואים והדלועים ושם פירושו מוכרח וביותר מוכח כן בב"מ (צ"ג) המשמר ד' וה' מקשאות ומוקי לה שם בעקורין וע"ש בפירש"י:

ב

בתוי"ט ד"ה ומעדרין כו' וא"ת אמאי לא שרינן עדור בכל אילנות כו' כמו שפסק הרמב"ם בריש הל' שמיטה דחרישה בשביעית אינה אלא מד"ס. ותמוה דלא מיבעיא למאן דמוקי קרא דבחריש ובקציר תשבות לתוספת שביעית הרי מפורש איסור חרישה אלא אפי' לר' ישמעאל דתו"ש מהלכה הלא הוא ג"כ לענין חרישה דההלכה היתה לנטיעות דמותר לחרוש עד ר"ה והרמב"ם לא כתב שם רק שאין לוקין על החרישה אבל איסור איכא בה אי מקראי אי מהלכה שוב ראיתי שכן כתב גם השעה"מ ז"ל בריש הל' שמיטה בדעת הרמב"ם שאסורה מה"ת רק שאין לוקין עליה:

ד

בתו"ח ד"ה מזהמין כו' פי' השני שכתב הר"ב כו' הוא פי' הרמב"ם ואע"ג דנשמעינהו מן מעשנין דמ"ב י"ל דה"א כו' אבל מ"מ יקשה דליתני הא דמזהמין שמה בהדי מעשנין. וכה"ג הקשה בעצמו לעיל במסקלין אמנם במחכ"ת ל"ד בלשון המשנה שאמרה את הנטיעות דמשמע דזקנים לא (עי' בפרק דלעיל) והחילוק נ"ל דעישון הוא לתולעים שבפירות וזיהום הוא לתולעים שבאילנות וכמו שהם בפי' הרמב"ם. ובמש"כ מיושב נמי מה שהקשו הרא"ש והתוי"ט על פי' הר"ש בהא דוקוטמין אותן דהיינו מאבקין דע"כ יש חילוק ביניהם מדלא שרינן קטימה אלא לנטיעות:

ו

רי"א כל הרכבה שא"ק לג"י כו'. ה"ה נטיעה והברכה כדמשמע בר"ה (י' ב') ובפסחים (נ"ה) אלא מאי דסיים ת"ק נקיט ועמש"כ פ"ב דפאה מ"ז:

ז

ואם לאו אסורין בשביעית. מפי' הרמב"ם והרע"ב משמע דהיינו שנוהג בהם קדושת שביעית אבל לעקרם א"צ וכמו אסורים בשביעית לקמן מ"ט ובאילן אמרי' לעיל דאפי' נקלט בתוספת שביעית יעקור לפירושם שם וכפירש"י בר"ה (י' ב') וצ"ל דהכא מיירי שנשרו מאליהן ולפ"ז לא קשה ג"כ מה שהקשו התוס' שם והר"ש כאן על פירש"י הנ"ל ממתניתין דהכא ועיין בגיטין (נ"ג נ"ד) ולשון הרמב"ם בסוף פ"ג מהל' שמיטה:

ח

פול המצרי שזרעו לזרע כו'. עי' פי' הרמב"ם והרע"ב. ורש"י בר"ה (י"ג ב') פי' לאכול את זרעו ונראה כוונתו דהיינו לאכלו כשיתבשל ויתיבש כ"צ ולירק היינו לאכלו כשהוא עדיין לח כמו בזמנינו הפולין והקטניות: שם רא"א כו' משתרמלו כו'. פליג על ר"ש דאמר כיוצא בהן דהיינו בתר השרשה ואמר הוא דלא אלא אזלינן בתר הבאת התורמל ופי' הר"ש הביאו גם התוי"ט נפלא ממני: