רש"ר הירש על בראשית כד כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

"חסדו ואמתו" - אהבה היא בלב, ואילו חסד - במעשה.

האמת כביכול מגבילה את החסד. חסד ואמת - מעשה אהבה, שאינו פוגע באמת. אהבת האדם עיוורת; היא ממלאת את משאלות האהוב, בלא התחשבות בערכן האמיתי, אך חסד ה' הוא "חסד ואמת", אין הוא ממלא אלא את אותן משאלות, העשויות להיות לטובה באמת; בחסד ה' אין האמת נעדרת.

כן הדבר לגבי יעקב (בראשית מז כט). הדאגה לקבורתו היא החסד, שמירת התנאי "אל נא תקברני במצרים" - האמת.

כך גם מבקשת רחב מהמרגלים לעשות עמה חסד ואמת, חסד שיש בו תנאי (יהושע ב יב).

"אמת" היא התבלין, קב החומטין, השומר על עושה החסד, שלא יאבד בידיו את העיקר: את האמת.

וכך גם אולי כאן: אדיר חפצם של ההורים, להשיא את בניהם. יש המבקשים למלא משאלה זו, בלי לשים לב אל העיקר - אם אין מזדמנת בת כרוח אברהם, פנה אל ענר, אשכול וממרא, או אל ארם - אלה שואפים לחסד בלא אמת. אך אברהם ביקש חסד ואמת, ובשניהם נעתר לו ה'.