רש"י על יחזקאל ו ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

| רש"י על יחזקאלפרק ו' • פסוק ט' |
ג • ד • ו • ט • יא • יב • יג • יד • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


יחזקאל ו', ט':

וְזָכְר֨וּ פְלִיטֵיכֶ֜ם אוֹתִ֗י בַּגּוֹיִם֮ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ־שָׁם֒ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֜רְתִּי אֶת־לִבָּ֣ם הַזּוֹנֶ֗ה אֲשֶׁר־סָר֙ מֵֽעָלַ֔י וְאֵת֙ עֵֽינֵיהֶ֔ם הַזֹּנ֕וֹת אַחֲרֵ֖י גִּלּוּלֵיהֶ֑ם וְנָקֹ֙טּוּ֙ בִּפְנֵיהֶ֔ם אֶל־הָֽרָעוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֔וּ לְכֹ֖ל תּוֹעֲבֹתֵיהֶֽם׃


"וזכרו פליטיכם אותי" - את חסדי ואת רחמי שהייתי מרחם עליהם בהעוותם לפני בארצם

"אשר נשברתי את לבם הזונה" - אשר נכנעתי אצלם אע"פ שזונה לבם וסר מעלי הייתי מבקש מהם ע"י נביאי לשוב אלי ואטיב להם ולא אבו

"ונקוטו בפניהם" - מנחם חברו עם ראיתי בוגדים ואתקוטטה (שם קי"ט) יתקוטטו על עצמם על אשר לא שמעו אלי וי"ת וידנקון ואינון יהון חזן וכן תרגם הנאנקים דמדנקים ובכי ואנקה דמדנקן דמוניי"ר בלע"ז