"בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש" - לא זהו אחשורוש שבימי המן כי הוא מלך פרס היה וזה דריוש המדי אשר הומלך על מלכות כשדים כשנהרג בלשצר כמו שכתוב למעלה ודריוש מדאה קבל מלכותא
"בינותי בספרים" - נסתכלתי בחשבונות
"מספר השנים וגו'" - הייתי מחשב חשבון השנים שהייתי סבור על מה שניבא (ירמיהו ט) כי לפי מלאת לבבל ע' שנה אפקוד אתכם דמיתי שהפקידה הזאת היא בנין הבית ושבעים שנה כלים בשנת אחת לדריוש המדי משפשטה מלכות בבל יד על ישראל שכבש נבוכדנצר יהויקים להיות לו עבד והיא היתה שנה שניה למלכות נבוכדנצר דאמר מר שנה ראשונה כבש נינוה שנה שניה עלה וכבש יהויקים צא וחשוב מאותה שנה ועד כאן ותמצאם ואף במשנת סדר עולם נמצא החשבון הזה ושנינו שם בשנת מות בלשאצר הרי שבעים שנה מיום שמלך נבוכדנצר שבעים חסר אחת מיום שכבש יהויקים ועוד שנה אחת לבבל עמד דריוש והשלימה ובראותי כי עדיין אין הגאולה ממהרת לבא הבינותי ונתתי לב לספירת החשבון וידעתי שלא היה לי למנות לפי כבוש יהויקים אלא למלאות חרבות ירושלים כשימלאו שבעים שנה לגלות צדקיהו שבו חרבה ירושלים ועוד יש שמנה עשר לבא שהגלות הזאת היתה בי"ח שנה לכבוש יהויקים כמו ששנינו בסדר עולם גלו בז' גלו בח' גלו בי"ח גלו בי"ט ופירשו רז"ל במס' מגילה גלו גלות יכניה בשבעה לכבוש יהויקים שהוא שמנה לנבוכדנצר גלו בשנייה בשמנה עשרה לכיבוש יהויקים שהיא תשע עשרה לנבוכדנצר
"ותתך עלינו" - ותגיע עלינו כמו לא נתך ארצה (שמות ט) ותרגם אונקלוס לא מטא לארעה
"האלה והשבועה" - אלות הברית אשר השבעתנו בחורב והיה אם לא תשמעו וגו' כל הקללות הכתובות שם
"וישקוד" - וימהר
"כי צדיק" - כי הדין עמו ורבותינו פירשו צדיק הקב"ה וצדקה היא עלינו שמיהר והקדים שתי שנים למנין ונושנתם כדי שלא תתקיים בנו כי אבד תאבדון ונושנתם בגי' שמנה מאות וחמשים ושתים והם גלו לסוף ח' מאות וחמשים לביאתם לארץ
"שבועים שבעים נחתך על ירושלים" - מיום חורבן ראשון בימי צדקיהו עד שיהיה בשניה
"לכלא הפשע ולהתם חטאת" - שיקבלו ישראל את גמר פורענותם בגלות טיטוס ושעבוד וכדי שיכלו פשעיהם ויתמו חטאתם ויתכפר עונותם כדי להביא עליהם צדק עולמים ולמשוח עליהם קדש קדשים הארון והמזבחות וכלי הקודש שיבואו להם ע"י מלך המשיח
"ומנין שבועים" - ארבע מאות ותשעים שנה גלות בבל ע' ובית שני ת"ך
"ותדע ותשכל מן מוצא דבר" - מתוך מוצא דבר זה שיצא בתחלת תחנוניך להגיד לך תדע להשכיל להשיב ולבנות ירושלים
"עד משיח נגיד" - זמן תנתן מיום החורבן עד בא כרש מלך פרס שאמר הקב"ה עליו שהוא ישוב ויבנה עירו וקראו משיחו ונגידו שנאמר כה אמר ה' למשיחו לכורש וגו' הוא יבנה עירי וגלותי ישלח וגו'
"שבועים שבעה" - שבע שמטות שלימות יהיו בגולה קודם שיבא כורש ועוד היו יותר שלש שנים אלא מתוך שלא שלמה השבוע לא נמנה בשנת אחת לדריוש המדי שהיה דנייאל עומד בה כשנאמר לו החזון הזה כלו שבעים לכבוש יהויקים צא מהן י"ח שנה שקדמה כבוש יהויקים לחורבות ירושלים נשארו נ"ב שנה היא ששנו רבותינו נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה הם נ"ב שנה אשר מיום החורבן עד שחזרו בימי כורש הרי ז' שמיטות ושלש שנים
"ושבועים ס' ושנים תשוב ונבנתה" - העיר ברחובתיה
"וחרוץ" - הם חריצים שעושין סביב החומה לחזוק העיר שקורין קאב"ה בלע"ז
"ובצוק העתים" - ואותן העתים יהיו בצוק ובצרה כי בשעבוד מלכי פרס ועובדי כוכבים יהיו מטריחים עליהם בשעבוד קשה ואע"פ שהם ס"ב שבועים ועוד ארבע שנים שנותרו מן השבוע השמיני' שהיתה תחלתו נבלעת ג' שנים בתוך נ"ב של המשך הגולה לא נמנו כאן אותן ד' שנים לפי שלא מנה כאן אלא שבועים והרי אתה מוצא שמתחילה התחיל למנות שבועים ע' ובסוף כשפירש עתיהם ומשפטיהם לא מנה אלא ס"ט אלא שבוע א' נחלק מקצתו לכאן ומקצתו לכאן והוא לא הזכיר אלא השבועים השלמים
