רש"י על דברים ב לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | רש"י על דבריםפרק ב' • פסוק ל"ד |
א • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • טו • יז • יח • כ • כג • כה • כו • כט • לא • לב • לג • לד • לז • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות  לגרסת רש"י מנוקד ומעוצב


דברים ב', ל"ד:

וַנִּלְכֹּ֤ד אֶת־כׇּל־עָרָיו֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַֽנַּחֲרֵם֙ אֶת־כׇּל־עִ֣יר מְתִ֔ם וְהַנָּשִׁ֖ים וְהַטָּ֑ף לֹ֥א הִשְׁאַ֖רְנוּ שָׂרִֽיד׃


"מתם" - אנשים בביזת סיחון נאמר בזזנו לנו ל' ביזה שהיתה חביבה עליהם ובוזזים איש לו וכשבאו לביזת עוג כבר היו שבעים ומלאים והיתה בזויה בעיניהם ומקרעין ומשליכין בהמה ובגדים ולא נטלו כי אם כסף וזהב לכך נאמר בזונו לנו לשון בזיון כך נדרש בספרי בפרשת (במדבר כה) וישב ישראל בשטים