רש"י על במדבר ה
<< · רש"י על במדבר · ה · >>
פסוק ב
"וישלחו מן המחנה" - שלש מחנות היו שם בשעת חנייתן תוך הקלעים היא מחנה שכינה חניית הלוים סביב כמו שמפורש בפ' במדבר סיני היא מחנה לויה ומשם ועד סוף מחנה הדגלים לכל ארבע הרוחות היא מחנה ישראל (פסחים סז) הצרוע נשתלח חוץ לכולן הזב מותר במחנה ישראל ומשולח מן השתים יא וטמא לנפש מותר אף בשל לויה ואינו משולח אלא משל שכינה וכל זה דרשו רבותינו מן המקראות במס' פסחים
"טמא לנפש" - דמסאב לטמי נפשא דאנשא אומר אני שהוא לשון עצמות אדם בלשון ארמי והרבה יש בב"ר אדריאנוס שחיק טמיא שחיק עצמותפסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
"להשיב האשם אליו" - כשנמלך זה להתודות על עונו ואמרו רבותינו וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים או בן או בת או אח או שאר בשר הקרוב ממשפחת אביו למעלה עד יעקב אלא זה הגר שמת ואין לו יורשים
"האשם המושב" - זה הקרן והחומש
"לה' לכהן" - קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר
"מלבד איל הכפרים" - האמור בויקרא שהוא צריך להביאפסוק ט
פסוק י
"איש אשר יתן לכהן" - מתנות הראויות לו
"לו יהיה" - ממון הרבהפסוק יב
"איש איש" - ללמדך שמועלת בשתים באיש מלחמה של מעלה ואישה מלמטה
"כי תשטה אשתו" - שנו רבותינו אין המנאפין נואפין עד שתכנס בהן רוח שטות דכתיב כי תשטה וכתיב בו (משלי ז) נואף אשה חסר לב ופשוטו של מקרא כי תשטה תט מדרכי צניעות ותחשד בעיניו כמו (שם ד) שטה מעליו ועבור (שם ז) אל ישט אל דרכיה לבך
"ומעלה בו מעל" - ומהו המעלפסוק יג
"אתה שכבת זרע" - (יבמות צה) שכיבתה פוסלת אותה ואין שכיבת אחותה פוסלת אותה כמעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו
"ונעלם מעיני אישה" - (סוטה כז) פרט לסומא הא אם היה רואה ומעמעם (ס"א ומעלים) אין המים בודקין אותה
"ונסתרה" - שיעור שתראה לטומאת ביאה
"ועד אין בה" - הא אם יש בה אפי' עד אחד שאמר נטמאת לא היתה שותה
"ועד אין בה" - בטומאה אבל יש עדים לסתירה
"נתפשה" - נאנסה כמו (דברים כב) ותפשה ושכב עמהפסוק יד
"רוח קנאה וקנא" - פירשו רבותינו לשון התראה שמתרה בה אל תסתרי עם איש פלוני
"והיא נטמאה או עבר עליו וגו'" - כלומר הוא התרה בה ועברה על התראתו ואין ידוע אם נטמאה אם לאופסוק טו
"שעורים" - ולא חטים (סוטה יב) היא עשתה מעשה בהמה וקרבנה מאכל בהמה
"לא יצק עליו שמן" - שלא יהא קרבנה מהודר שהשמן קרוי אור והיא עשתה בחושך
"ולא יתן עליו לבנה" - שהאמהות נקראות לבונה שנאמר (שיר השירים ד) אל גבעת הלבונה (סוטה ה) והיא פירשה מדרכיהן
"כי מנחת קנאת הוא" - הקמח הזה קמח לשון זכר
"מנחת קנאת" - מעוררת עליה שתי קנאות קנאת המקום וקנאת הבעלפסוק יז
פסוק יח
"ופרע" - (שם יד ספרי) סותר את קליעת שערה כדי לבזותה מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן
"לפני ה'" - (ספרי) בשער נקנור הוא שער העזרה המזרחי דרך כל הנכנסים
"ונתן על כפיה" - ליגעה אולי תטרף דעתה ותודה ולא ימחה שם המיוחד על המים
"המרים" - על שם סופן שהם מרים לה
"המאררים" - המחסרים אותה מן העולם ל' (יחזקאל כד) סלון ממאיר ולא יתכן לפרש מים ארורים שהרי קדושים הן ולא ארורים כתב הכתוב אלא מאררים את אחרים ואף אונקלוס לא תרגם ליטיא אלא מלטטיא שמראות קללה בגופה של זופסוק יט
פסוק כ
פסוק כא
"יתן ה' אותך לאלה וגו'" - שיהיו הכל מקללין ביך יבואך כדרך שבא לפלונית
"ולשבעה" - (סוטה יח שבועות כד) שיהיו הכל נשבעין ביך לא יארע לי כדרך שאירע לפלונית וכן הוא אומר (ישעיהו סה) והנחתם שמכם לשבועה לבחירי שהצדיקים נשבעים בפורענותן של רשעים וכן לענין הברכה (בראשית יא) ונברכו וגו' (שם מח) בך יברך ישראל לאמר
"את ירכך" - בקללה הקדים ירך לבטן לפי שבה התחילה בעבירה תחלה
"צבה" - כתרגומו נפוחהפסוק כב
"לצבות בטן ולנפל ירך" - בטנו וירכו של בועל או אינו אלא של נבעלת כשהוא אומר את ירכך נופלת ואת בטנך צבה הרי של נבעלת אמור
"אמן אמן" - קבלת שבועה אמן על האלה אמן על השבועה אמן אם מאיש זה אמן אם מאיש אחר אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסהפסוק כד
פסוק כה
פסוק כו
פסוק כז
"וצבתה בטנה וגו'" - אע"פ שבקללה הזכיר ירך תחלה המים אינן בודקין אלא כדרך כניסתן בה
"והיתה האשה לאלה" - כמו שפירשתי שיהיו הכל אלין בה
"בקרב עמה" - הפרש יש בין אדם המתנוול במקום שניכר לאדם המתנוול במקום שאינו ניכרפסוק כח
"וטהורה היא" - ממקום אחר
"ונקתה" - ממים המאררים ולא עוד אלא ונזרעה זרע אם היתה יולדת בצער תלד בריוח אם היתה יולדת שחורים יולדת לבנים (סוטה כו ע"א)פסוק ל
פסוק לא
<< · רש"י על במדבר · ה · >>