רק טוב על ישראל/ג
פרק ג :למה נבחר גדעון להושיע את ישראל?
א. המצב הביטחוני של עם ישראל בתקופת גדעון.[עריכה]
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד מִדְיָן שֶׁבַע שָׁנִים וַתָּעָז יַד מִדְיָן עַל יִשְׂרָאֵל
מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת:
וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְעָלוּ עָלָיו:
וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ עַד בּוֹאֲךָ עַזָּה וְלֹא יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר:
כִּי הֵם וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ וְאָהֳלֵיהֶם יבאו (וּבָאוּ)כְדֵי אַרְבֶּה לָרֹב וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר וַיָּבֹאוּ בָאָרֶץ לְשַׁחֲתָהּ:
וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵי מִדְיָן וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה:
(שופטים ו' א-ו)
אנו נמצאים בתקופה שיד המדיינים היתה על העליונה. אלה הציקו לישראל. כל פעם שהמדיינים פשטו ובזזו, נאלצו בני ישראל לברוח ולהסתתר במנהרות ובמערות. מדיין לא היו לבד, וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם הצטרפו ללחץ על ישראל. "וְהיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועָלו עליו". אויבי ישראל ניצלו את העליונות הצבאית שלהם: "וישחיתו את יבול הארץ עד בואך עזה ולא ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור". לאויבי ישראל היתה גם עדיפות מספרית: "ובאו כדי ארבה לרב ולהם ולגמליהם אין מספר ויבאו בארץ לשחתה". בגלל המצב הקשה ובגלל אהבת ה' את ישראל, הקב"ה החליט להושיע את ישראל. זאת כמובן לאחר שבני ישראל זעקו אל ה': "ויהי כי זעקו בני ישראל אל יהוה עַל אדות מדין וישלח יהוה איש נביא אל בני ישראל" הנביא מוכיח את בני ישראל על חטאיהם. ואולם לאחר מכן בא המלאך אל גדעון ומטיל עליו את התפקיד להושיע את ישראל.
וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְהוָה וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי וְגִדְעוֹן בְּנוֹ חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת לְהָנִיס מִפְּנֵי מִדְיָן:
וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל.
(שופטים ו' יא-יב)
ב. למה דווקא גדעון?[עריכה]
מדוע ה' בחר בגדעון להושיע את ישראל? הכתובים אינם נותנים מענה לשאלה זו. עיון מדוקדק בספר שופטים לא יקדם אותנו. אנו לא נמצא דברי הסבר מה היה כל כך טוב בגדעון, שהיה ראוי להיות שופט. יתר על כן-בדיוק להיפך- עיון בפסוקים יגלה לנו כי גדעון אינו מתאים להיות מנהיג, לכאורה. להלן נעיין בפסוקים בהקדמות למלחמה במדיין, ונתחקה אחר דמותו של גדעון. דמותו המשתקפת מפשט הכתובים.
ג. גדעון אינו אמיץ[עריכה]
הכתוב תיאר באריכות כמה העם חסר אונים, ומפחד מן המדיינים. מתברר שגדעון כמו כל העם גם הוא מפחד מהמדיינים. לאורך כל הפרק אנו נגלה לפחות ארבע פעמים שגדעון אינו אמיץ.
1.חובט חיטים בגת
כאמור, עם ישראל כולם מפחדים מן המדיינים ובני בריתם. אלה עושים בארץ ישראל כבתוך שלהם, ואין מושיע. גדעון בעל אדמות ויש לו חיטים. איפה הוא חובט את החיטים? לא בגורן... כי הגורן מקום פתוח, גלוי וחשוף לאויבים-למדיינים. גדעון חובט חיטים בגת. במקום שעושים יין. זהו מקום מסתור, והכתוב מציין זאת במפורש "וגדעון בנו חבט חטים בגת להניס מפני מדין".
2. גדעון הורס עבודה זרה בלילה
וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו תִּכְרֹת: וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה בַּמַּעֲרָכָה וְלָקַחְתָּ אֶת הַפָּר הַשֵּׁנִי וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִּכְרֹת: וַיִּקַּח גִּדְעוֹן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מֵעֲבָדָיו וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָרֵא אֶת בֵּית אָבִיו וְאֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מֵעֲשׂוֹת יוֹמָם וַיַּעַשׂ לָיְלָה.
(שופטים ו', כה-כז)
במסגרת ההקדמות למלחמה במדיין ה' מתגלה לגדעון ומצווה עליו "...והרסת את מזבח הבעל אשר לאביך ואת האשרה אשר עליו תכרת" גדעון אינו מהסס ומיד ניגש לעשות את דבר ה'. גדעון לוקח עשרה אנשים מעבדיו וניגש למלאכה. אולם גדעון מפחד מאנשי העיר. לכן הוא פועל בלילה "ויהי כאשר ירא את בית אביו ואת אנשי העיר מעשות יומם ויעש לילה".
3.גדעון מבקש אות
וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ יְהוָה עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְהוָה וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְהוָה וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן: וַיִּפֶן אֵלָיו יְהוָה וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו בִּי אֲדֹנָי בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי: אַל נָא תָמֻשׁ מִזֶּה עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ וְהֹצֵאתִי אֶת מִנְחָתִי וְהִנַּחְתִּי לְפָנֶיךָ וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֵשֵׁב עַד שׁוּבֶךָ: וְגִדְעוֹן בָּא וַיַּעַשׂ גְּדִי עִזִּים וְאֵיפַת קֶמַח מַצּוֹת הַבָּשָׂר שָׂם בַּסַּל וְהַמָּרַק שָׂם בַּפָּרוּר וַיּוֹצֵא אֵלָיו אֶל תַּחַת הָאֵלָה וַיַּגַּשׁ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים קַח אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וְהַנַּח אֶל הַסֶּלַע הַלָּז וְאֶת הַמָּרַק שְׁפוֹךְ וַיַּעַשׂ כֵּן: וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ יְהוָה אֶת קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּגַּע בַּבָּשָׂר וּבַמַּצּוֹת וַתַּעַל הָאֵשׁ מִן הַצּוּר וַתֹּאכַל אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וּמַלְאַךְ יְהוָה הָלַךְ מֵעֵינָיו: וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי מַלְאַךְ יְהוָה הוּא וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ יְהוָה פָּנִים אֶל פָּנִים: וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה שָׁלוֹם לְךָ אַל תִּירָא לֹא תָּמוּת.
(שופטים ו', יג-כג)
ה' מתגלה לגדעון ושולח אותו להציל את ישראל: "ויפן אליו יהוה ויאמר לך בכחך זה והושעת את ישראל מכף מדין הלא שלחתיך". גדעון אינו מאמין בכוחו ואומר: "בי אדני במה אושיע את ישראל". ה' שוב פונה לגדעון ומחזק אותו בשליחותו: "ויאמר אליו יהוה כי אהיה עמך והכִית את מדין כאיש אחד". גדעון אינו בטוח שהוא חוזה מראה נבואי. משום כך הוא מבקש אות. גדעון אינו נביא ואינו רגיל להתגלות מלאך ה'. על כן בהחלט אפשר להבין את גדעון.
גדעון מקריב קרבן-גדי עיזים ואיפת קמח מצות. והנה ה' עושה לו אות: "ותעל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות ומלאך יהוה הלך מעיניו". גדעון חושש שראה מלאך ה' פנים אל פנים, ושוב הוא זוכה לדבר ה': "ויאמר לו יהוה שלום לך אל תירא לא תמות". לאחר מכן "רוח ה' לבשה את גדעון" והוא מצליח לגייס חיילים ממשפחת אביעזר, משבט מנשה, זבולון ונפתלי.
לסיכום, מלאך ה' אמר לגדעון "לך בכוחך זה והושעת את ישראל" לכאורה, אין צורך לבקש אות. אולם גדעון בכל זאת מבקש אות. הגם שאפשר להבין את גדעון כאמור למעלה, אולם אי אפשר להגיד עליו שהוא אמיץ.
4. גדעון מבקש עוד שני אותות
וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים אִם יֶשְׁךָ מוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: הִנֵּה אָנֹכִי מַצִּיג אֶת גִּזַּת הַצֶּמֶר בַּגֹּרֶן אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב וְיָדַעְתִּי כִּי תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: וַיְהִי כֵן וַיַּשְׁכֵּם מִמָּחֳרָת וַיָּזַר אֶת הַגִּזָּה וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם: וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים אַל יִחַר אַפְּךָ בִּי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפָּעַם אֲנַסֶּה נָּא רַק הַפַּעַם בַּגִּזָּה יְהִי נָא חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ יִהְיֶה טָּל: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים כֵּן בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ הָיָה טָל.
(שופטים ו' לו-מ)
גדעון אמור לצאת לקרב. ההבטחה לנצח כבר נתנה לו והנה אנו מגלים הססנות, אם לא לומר פחד, אולי אפילו חוסר אמונה. גדעון שוב מבקש מה' אות לכך שהוא ינצח במלחמה: "ויאמר גדעון אל האלהים אם ישך מושיע בידי את ישראל כאשר דברת ....אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל כל הארץ חרב וידעתי כִי תושיע בידי את ישראל כאשר דברת"
הרי ה' כבר עשה לו אות. הרי המלאך קיבל את מנחתו. באה אש מן השמים ואכלה את המנחה. נראה לומר שאין מקום לבקש אות נוסף. בכל זאת ה' נענה לגדעון, ועושה לו את האות כפי שביקש. בבוקר גדעון מוצא שגיזת הצמר רטובה ומלאה טל כמו שביקש: "ויהי כן וישכם ממחרת ויזר את הגזה וימץ טל מן הגזה מלוֹא הספל מים". גדעון אינו מסתפק בנס גיזת הצמר כפי שאירע. הוא מבקש נס יותר ברור, יותר משכנע. אולי הצמר "מושך" אליו טל יותר מאשר האדמה. ואולי הדבר בבחינת דבר טבעי, ואין כאן נס בכלל. לכן גדעון מבקש נס הפוך, שגיזת הצמר תהיה יבשה ומסביב יהיה טל: "בגזה יהי נא חרב אל הגזה לבדה ועל כל הארץ יהיה טל". ושוב ה' נענה לגדעון: "ויעש אלהים כן בלילה ההוא ויהי חרב אל הגזה לבדה ועל כל הארץ היה טל". דבר זה הוא הפוך מהטבע. ובודאי שהדבר יובן כנס. כמובן, אנו יכולים להבין את חששותיו של גדעון ואת בקשותיו לאותות. גדעון נמצא במציאות לא פשוטה. ראשית, גדעון אינו איש מלחמה ואינו מנוסה בהנהגה למלחמה. שנית, צבא מדיין ועמלק ובני קדם רבים ומצוידים היטיב בכלי מלחמה. בכל זאת אם נרצה למצוא קווי אופי לדמותו של גדעון, לא הינו אומרים שהוא אמיץ.
לסיכום, מהפסוקים לא מצאנו שגדעון היה אמיץ. ועדיין נשאלת השאלה, מדוע ה' בחר בגדעון?! ובינתיים ברור, ה' לא בחר בגדעון מפני שהיה אמיץ, ובודאי לא גיבור מלחמה.
ד. גדעון אינו מ"בית דתי"[עריכה]
וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו תִּכְרֹת: וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה בַּמַּעֲרָכָה וְלָקַחְתָּ אֶת הַפָּר הַשֵּׁנִי וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִּכְרֹת: וַיִּקַּח גִּדְעוֹן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מֵעֲבָדָיו וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָרֵא אֶת בֵּית אָבִיו וְאֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מֵעֲשׂוֹת יוֹמָם וַיַּעַשׂ לָיְלָה.
(שופטים ו', כה-כז)
לפני שגדעון יוצא למלחמה ה' מצווה את גדעון להשמיד את העבודה הזרה שבעירו-עופרה. גדעון מתבקש להרוס את מזבח הבעל ולכרות את האשרה. כמובן גדעון עשה את דבר ה': "ויקח גדעון עשרה אנשים מעבדיו ויעש כאשר דבר אליו ה'". דא עקא, הכתובים מגלים לנו איפה היה המזבח ומי היה אחראי עליו. "והרסת את מזבח הבעל אשר לאביך". העולה מכך, שבחצר ביתו של יואש אבי העזרי, אביו של גדעון, היו ממוקמים מזבח לבעל וגם אשרה. אביו של גדעון היה האחראי על העבודה זרה שבעירו.
לא פחות ולא יותר, מרכז העבודה זרה של עופרה נמצא בביתו של גדעון! המסקנה המתבקשת היא- גדעון בא מבית של עובדי עבודה זרה.
באשר לגדעון עצמו, האם הוא מצדיקי הדור? לא מצאנו שנלחם בעבודה זרה. גדעון, ככול הנראה, כמו רוב תושבי עופרה, כולם שותפים לעבודה זרה בצורה זו או אחרת, ובכל זאת ה' בוחר בגדעון, למה?!
לסיכום, לאור דברינו עד כאן, לאור עיון בפשט הכתובים, לא ברור לנו מדוע ה' בחר דווקא בגדעון.
- אומץ- לא בדיוק מה שהיה לו.
- בטחון עצמי- לא מצאנו
- ייחוס למשפחה של צדיקים יראי ה'- לא ולא.
- הוא עצמו צדיק- לא מצאנו שנלחם בבעל לפני שה' ציווה אותו.
כמו במקרים רבים אחרים, מה שחסר בכתובים, הוסיפו לנו חז"ל. מדרש חז"ל מאיר את דמותו של גדעון מזווית אחרת לחלוטין. ועונה על השאלה הנ"ל. להלן נביא את מדרש חז"ל ונדון בו:
ה. חז"ל: גדעון מלמד סנגוריא על ישראל[עריכה]
"ושפטו את העם משפט צדק" (דברים ט"ז, יח)
שיהיו מטין את העם לכף צדק.
אמר רבי יהודה ברבי שלום: שיהיו מטין ומלמדין עליהם זכות
לפני הקדוש ברוך הוא.
ממי אתה למד?
מגדעון בן יואש, שבימיו היו ישראל בצרה. והיה הקדוש ברוך הוא מבקש אדם שילמד עליהם זכות ולא היה מוצא.
שהיה הדור דל במצות ובמעשים.
כיון שנמצא זכות בגדעון, שלימד עליהם זכות.
מיד נגלה עליו המלאך.
שנאמר: " ויבא אליו מלאך ה' ויאמר לו לך בכחך זה" ( שופטים ו', יד).
בכח זכות שלימדת על בני.
וזהו, "ושפטו את העם משפט צדק", שיהיו מלמדין זכות על הדור.
(תנחומא דברים ט"ז סימן ד)
ובכן מה שלא כתב הנביא, אמרו חז"ל. מדרש חז"ל עונה על השאלה הגדולה: בזכות מה זכה גדעון, למה ה' בחר דווקא בגדעון? חז"ל נותנים הסבר אחד בלבד. גדעון אמר דברי סנגוריא על עם ישראל. גדעון לימד זכות על ישראל. לימוד סנגוריא על ישראל מספיק כדי שה' יבחר בגדעון. בכוח הסנגוריה ילך ויצליח, ויושיע את ישראל.
בניגוד לכל ההבנות שלנו. בניגוד לכל התפיסות שלנו. הקב"ה אינו מחפש גיבור ואמיץ כדי להושיע את ישראל. הוא גם אינו מחפש צדיק כדי להילחם את מלחמות ישראל. הקב"ה "מבקש אדם שילמד עליהם זכות". כלומר, הקב"ה מחפש אדם שמסוגל ללמד זכות גם, במצב שנראה קשה. גם כאשר העם עובד עבודה זרה.
כבר מצאנו שהקב"ה אינו מחפש מנהיג גיבור ואמיץ. כך מצאנו שה' בחר בשאול, למרות שהיה "נחבא אל הכלים". ואולי ה' בחר בו מפני שהיה "נחבא אל הכלים". ה' בוחר מנהיג שאינו ידוע כגיבור ואמיץ, כדי שהעם לא יאמרו בזכות גבורתו נושענו. כדי לחזק את העם באמונה. כדי שהעם יבין שהניצחון בא רק בעזרת ה'.
אולי החידוש בבחירת גדעון שהוא בא מבית של עובדי עבודה זרה, ובכל זאת ה' בוחר בו.
לאור דברינו עד כאן, המסקנה מתבקשת מאליה: זה שגדעון אינו גיבור מלחמה, הדבר אינו מונע ממנו להיות מנהיג. זה שגדעון אינו מבית של יראי ה', גם זה אינו מונע ממנו להיות מנהיג. אם גדעון מסוגל ללמד זכות על עם ישראל, זה כשלעצמו מכשיר אותו להנהיג את ישראל.
צא ולמד, מה כוחה של סניגוריה. איזה כח יש בלימוד זכות על ישראל. לימוד זכות על ישראל "הופך עולמות" ומשנה את המציאות. לימוד זכות על ישראל מביא ישועות. ה' מושיע את ישראל מפני שיש מישהו שמסוגל ללמד עליהם זכות...ולא משנה מי הוא המלמד את הסנגוריא ועוד יותר לא משנה מה מצב העם .
ו. אימון הדדי בין המנהיג לעם[עריכה]
בס"ד ננסה להבין את המשמעות של לימוד סנגוריא על העם מהצד המעשי. מה עושה לימוד סנגוריא על העם והמנהיג?
מנהיג יוצא למלחמה להגנת העם והארץ. אחריות עצומה מוטלת על כתפיו ועל כתפי החיילים. המנהיג צריך אימון מלא בחיילים שלו. זה חלק מהתנאי לניצחון. גם החיילים צריכים להביע אימון במנהיג. יתר על כן החיילים צריכים לדעת שהמנהיג נותן בהם אימון. אם אין לחיילים אימון במנהיג, הכל נדון לכישלון.
אשר על כן לימוד סנגוריא על העם זהו עניין מרכזי אצל המנהיג. הוא חייב לראות את הטוב אצל העם. גדעון נתן אימון מלא בעם. העם ממילא נתן אימון מלא במנהיג. כדברי החכם "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם"(משלי כ"ז, יט).
מנהיג צריך להיות דומה לאבא. המנהיג אמור לראות את העם כמו את בניו. האבא תמיד מלמד זכות על בנו. האבא תמיד רואה את הנקודות החיוביות אצל בנו. באשר לנקודות החולשה- או שהוא מתעלם מהן, או שהוא מטפל. בכל אופן האבא ממעיט בחשיבותן. מנהיג שמלמד זכות על העם, הרי הוא כמו אבא. אם כך הוא באמת ראוי להיות מנהיג.
ז. מה היתה הסנגוריא של גדעון[עריכה]
בספר שופטים לא כתוב מה היתה הסנגוריא של גדעון על עם ישראל. מדרש תנחומא אומר שגדעון לימד זכות על ישראל. אולם המדרש לא אומר מה בדיוק היתה אותה סנגוריא. רש"י בפירושו לספר שופטים שופך אור על מדרש תנחומא. רש"י מוסיף פרטים, שלא כתובים במדרש. להלן נביא את הפסוק מהנביא ואת פירוש רש"י על הפסוק:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ יְהוָה עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל-זֹאת וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר
הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְהוָה וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְהוָה וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן:
וַיִּפֶן אֵלָיו יְהוָה וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן הֲלֹא, שְׁלַחְתִּיךָ.
(שופטים ו', יג- יד)
פירוש רש"י
אשר ספרו לנו אבותינו. פסח היה. אמר לו: אמש הקרני אבא את ההלל,
ושמעתיו שהיה אומר: בצאת ישראל ממצרים (תהלים קיד, א).
ועתה נטשנו. אם צדיקים היו אבותינו, יעשה לנו בזכותם.
ואם רשעים היו, כשם שעשה להם נפלאותיו חנם כן יעשה לנו. ואיה כל נפלאותיו?!
ויפן אליו הקדוש ברוך הוא בעצמו .
בכחך זה בכח הזכות הזה שלמדת סניגוריא על בני, כך דרש רבי תנחומא.
(רש"י שופטים ו', יג-יד)
הבה נסכם את דברי רש"י: גדעון ביקש ממלאך ה' לעשות לבני ישראל ניסים, כפי שעשה לבני ישראל במצרים. למה? הרי גדעון יודע שישראל בדורו עובדים עבודה זרה?! והנה טענתו של גדעון: "אם צדיקים היו אבותינו", ובזכות צדקותם נעשו להם ניסים ויצאו ממצרים, אם כך הרי בזכות אבותינו הצדיקים יעשה ה' ניסים גם לנו. "ואם רשעים היו" אבותינו במצרים הרי כפי שעשה להם חינם, כך יעשה גם לנו ניסים חינם. לדברים אלו קורא רש"י סנגוריא. כך רש"י מסביר את דברי מדרש תנחומא.
מה בדיוק הסנגוריא בדברי גדעון?
דברי רש"י תמוהים קצת. מה הסנגוריא בדברי גדעון? הוא לא אמר שום דבר טוב על עם ישראל?! הוא לא אמר שהם צדיקים. הוא יודע שהם עובדי עבודה זרה. הוא אינו מנסה לתת איזו שהיא הצדקה לעובדי הבעל. הצדקה בסגנון: יש יצר הרע של עבודה זרה, או "אתה הֲסִבֹת ליבם אחורנית" (מלכים א', י"ח, לז), כפי שאמר אליהו הנביא. גדעון גם לא ניסה להסביר שהעם נגרר אחרי כל עמי האזור שעובדים עבודה זרה וקשה להם לעמוד בפרץ. גדעון יודע את המצב, והוא אינו מנסה להסתיר, לטשטש או להצטדק.
עם ישראל חוגג ליל הסדר
אם כך מהי בדיוק הסנגוריא של גדעון? דברי המדרש ודברי רש"י מסתמכים על טענתו של גדעון כלפי מלאך ה'. גדעון כואב את כאבו של ישראל ומזכיר את יציאת מצרים.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ יְהוָה עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְהוָה וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְהוָה וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן
(שופטים ו', יג)
גדעון אומר: "...הלא ממצרים העלנו ה'..." מתברר שלאמירה שכזו יש משמעות עצומה. אמירה כזו היא בבחינת הצהרת אמונים. בדבריו אלו של גדעון יש גילוי דעת:
- אתה הקב"ה הוצאת את עם ישראל ממצרים.
- לכן עם ישראל הוא העם שלך.
- יש כאן ברית מיוחדת בין שני הצדדים.
ממשיך גדעון ואומר "ועתה נטשנו ה' ויתננו בכף מדין" גם דברים אלו מלאים אמונה. ופירושם:
- אתה הקב"ה משגיח על העולם.
- אתה הקב"ה אדוני ההסטוריה.
- אתה נותן שכר ואתה המעניש.
רש"י לומד מדברי גדעון, שבביתו של גדעון חגגו את ליל הסדר. (זאת למרות שיש בביתו של גדעון מזבח לעבודה זרה). יש להניח שרש"י מסתמך על דברי הפסוק. גדעון אומר למלאך: "ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו ה'..." דברי גדעון הם בבחינת סנגוריא על עם ישראל: עם ישראל עושה ליל סדר, עם ישראל ממשיך לשמור על המסורת. כלומר עם ישראל ממשיך להאמין ביסודות האמונה. כל מי שעושה "ליל סדר" הריהו אומר:
- אני מאמין שיש בורא לעולם
- אני מאמין שהוא משגיח על ברואיו.
- אני מאמין שהוא בחר בעם ישראל.
- אני מאמין שהוא הוציא את בני ישראל ממצרים.
- הוא הוציא אותם באותות ומופתים והעניש את המצרים.
מי שאומר זאת, כלומר מי שחוגג את ליל הסדר, הריהו מאמין בכל היסודות של האמונה של העם היהודי ובעצם גדעון אומר: מי שמאמין בה' וביציאת מצרים, מגיע לו שה' יעשה לו ניסים.
לסיכום, גדעון טוען שמי שעושה ליל הסדר, מגיע לו הכל. מי שעושה ליל הסדר זה סימן שהוא מאמין בכל "מהלך יציאת מצרים". זה סימן שהוא מזהה את עצמו כיהודי. כלומר גדעון טוען: העם היהודי לא איבד את זהותו. מאחר וכך מגיע שה' יעשה לו ניסים. והיא היא הסנגוריא של גדעון.
ח. זהות לאומית[עריכה]
דברי גדעון אינם מבטאים דווקא את הפן הדתי של העם אלא דווקא את הזהות הלאומית שלו. אין גדעון מציין את חג מתן תורה או קיום מצוה זו או אחרת אלא דווקא את ליל הסדר. הערב המציין את התהוות העם היהודי. החג המבטא מכל את הלאום היהודי. מה שחסר לדור של גדעון בקיום מצוות הוא משלים בגאווה לאומית. אומנם עובדי עבודה זרה, אך לא יעזו להמיר את לאומיותם. יציאת מצרים היא תחילתו של עם ישראל, העם של הקב"ה. ליל הסדר פירושו הכרה ביחודו של עם ישראל. כל עוד ליל הסדר קיים, כל עוד הזהות הלאומית חשובה לעם ישראל, ואינו בוגד בזהות זו, הקב"ה יושיע את ישראל. ללימוד הזכות של גדעון יש עוצמה גדולה. עם ישראל חוגג את ליל הסדר- זו התייחסות למקור. זו התייחסות לקשר המיוחד שבין הקב"ה ועם ישראל. קשר הדוק וחזק שלא ישתנה לעולם.
ט. ובימינו אנו[עריכה]
הדברים זועקים עד לב השמים וצריך להכניס אותם לעומק הלב. מדובר בעם של עובדי עבודה זרה. האווירה בתקופת השופטים "איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים כ"א, כה), וגדעון יודע זאת. אולם גדעון רואה את הניצוץ היהודי שנשאר ולא נכבה, עם ישראל חוגג את ליל -הסדר. עם ישראל שומר על זהותו היהודית.
גדעון לוקח נקודה אחת קטנה ופשוטה, אך מסתבר משמעותית. עם ישראל כן מאמין בה', הרי הוא חוגג את ליל הסדר. עם ישראל נקרא עם ישראל. גדעון לוקח את הנקודה הזאת ועושה ממנה משהו עצום. מבחינת גדעון זה המון. מגיע לעם שיֵעָשו לו ניסים.
קל וחומר בן בנו של קל וחומר. מה נאמר על עם ישראל בדורות האחרונים. עם של צדיקים. עובדי ה' יראי ה'. אף לא עובד עבודה זרה אחד. כולם עושים את ליל הסדר. כולם עושים ברית מילה. כולם חוגגים כניסה לגיל מצוות. כולם אומרים קדיש שנפטר להם מת. כולם אומרים "יִתגדֵל ויתקדֵש שמו הגדול של הקב"ה".
אם כן עם ישראל בדורנו ודאי מגיע לו ניסים גדולים יותר ממה שלאבותינו במצרים. ברוך ה', ראינו במו עיננו את הניסים והנפלאות שה' עושה עמנו זה למעלה ממאה שנה. ובעזרת ה' נראה עוד ניסים גדולים ועצומים.
י. מה הפך את גדעון לגיבור מלחמה?[עריכה]
בקריאת הפרק על גדעון מצאנו כי גדעון לא מתאפיין בתכונות של אומץ, בלשון המעטה. והנה מלאך ה' מבטיח לו שינצח את המדיינים. המלאך אומר לו "לך בכֹחך זה והושעת את ישראל". הרי כוחות של גבורה לא מצאנו אצל גדעון. על איזה "כוחך" מדבר מלאך ה'? ה"מעם לועז" בעקבות תנחומא ורש"י עונה על שאלתנו. ואלה דברי המעם לועז על דברי מלאך ה':
"ויפן אליו ה'" שפנה אליו והלבישו גבורה.
ואמר לו
"לך בכחך זה" בכח שהוסיף לו. שנתחדש על כוחו.
רבותינו דרשו: בכח הזכות שלימדת סניגוריא על ישראל,
שכבר נתברר המצווה הגדולה שיש בזה ללמד סנגוריא על כלל ישראל,
ועונש המדבר לשון הרע על ישראל.
ואמר לו "לך בכחך זה" היינו לא בכוח הגוף שלך, אלא בכוח הרוחני
שהיית כואב כאבם של ישראל ותבעת עלבונם.
ואל תחשוש שמא גרם החטא, שהרי עדיין מחזיקים ישראל ברעתם.
הלא שלחתיך, שאין לך הבטחה זו כשאר הבטחות
שזכות זו של לימוד סנגוריא על ישראל תעמוד לך,
אע"פ שהם עודם מחזיקים ברעתם.
ונאמר "ויפן אליו ה'" שהפך מידת הדין למידת הרחמים.
(מעם לועז שופטים ו', יד)
1.שפנה אליו והלבישו גבורה
דברי ה"מעם לועז" מאלפים. ראשית, הוא כותב כי באמת לגדעון אין גבורה משלו. הוא חסר גבורה ואומץ, כפי שראינו. אלא מלאך ה' "הלבישו גבורה". אולם כידוע, אין נס מתרחש אלא על משהו קיים ומתברר שלגדעון יש איזה שהוא כוח. מלאך ה' הוסיף לו כוח. "נתחדש כוח על כוחו" ומהו הכוח שהיה לגדעון? "כוח הזכות הזה שלמדת סנגוריא על ישראל"
2.כואב את כאבם של ישראל
ה"מעם לועז" מוסיף ואומר, המלאך אומר לגדעון שהוא יצליח לא בזכות הכוח הגשמי שלו. כוח הגוף, אלא בזכות הכוח הרוחני. ומהו כוח זה? "שהיית כואב את כאבם של ישראל ותבעת עלבונם". ואכן הדברים כתובים במפורש בפסוקים. גדעון מתווכח עם המלאך וכואב את כאבם של ישראל. גדעון אומר דברים קשים למלאך מתוך כך שהוא מזדהה עם העָם, ומצבו של העם חורה לו. "בי אדני" אומר גדעון למלאך, "ויש יהוה עמנו ולמה מצאתנו כל זאת". כלומר מדוע המצב הביטחוני כל כך קשה?! מדוע מדיין ועמלק ובני קדם מתעללים ובוזזים בישראל?!
ואיה כל נפלאתיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר:
הלא ממצרים העלנו יהוה ועתה נטשנו יהוה ויתננו בכף מדין?!
3.גדעון: לעם ישראל מגיע ניסים
לסיכום, גדעון מצר על מצבו הקשה של עם ישראל ולכן הוא מבקש שה' יעשה לנו ניסים.
היא היא הסנגוריא על עם ישראל.
כלומר, מגיע לנו ניסים, רק מפני שאנו עם ישראל העם שלך, אתה הוצאת אותנו ממצרים.
יא. לגודל מצוות הסנגוריא על ישראל[עריכה]
ה"מעם לועז" ממשיך ואומר: כפי שמגיע עונש למי שעבר על לשון הרע על כלל ישראל, כך יש מצוה גדולה, למי שמלמד סנגוריא על ישראל. עד כדי כך שהמלאך מבטיח לגדעון שישראל ינצחו למרות שהם מחזיקים ברעתם. "הבטחה זו שתנצח אינה כשאר הבטחות" אין חשש שיגרום החטא. עם ישראל ינצח במלחמה, וכל זאת מפני "שזכות זו של לימוד סנגוריא על ישראל תעמוד לך".
הכתוב אומר "ויפן אליו יהוה" כמובן ה' דיבר אל גדעון על ידי מלאך. אם כן מדוע כתוב שה' פנה אליו ישירות? לפי דברי ה"מעם לועז" בדווקא נכתבו הדברים כך. כדי להדגיש שהקב"ה עבר ממידת הדין למידת הרחמים. וכל זאת בזכות דברי הסנגוריה של גדעון.
וְרוּחַ יְהוָה לָבְשָׁה אֶת גִּדְעוֹן וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיִּזָּעֵק אֲבִיעֶזֶר אַחֲרָיו: וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּכָל מְנַשֶּׁה וַיִּזָּעֵק גַּם הוּא אַחֲרָיו וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּאָשֵׁר וּבִזְבֻלוּן וּבְנַפְתָּלִי וַיַּעֲלוּ לִקְרָאתָם: (שופטים ו' לד-לה)
לאור כל האמור ברור אם כן בזכות מה "ורוח יהוה לבשה את גדעון". בזכות מה הפך גדעון לגיבור מלחמה. מפני שלימד זכות על עם ישראל.
יב. ה' מחכה ומצפה שילמדו זכות על ישראל.[עריכה]
התמקדנו במדרש תנחומא באשר לגדעון. למה בחר ה' בגדעון? אולם בדברי המדרש יש מסר עצום ונורא ביחס ללימוד זכות באופן כללי. המדרש אומר דברים נפלאים עוד יותר מכל מה שאמרנו עד כה:
"...בימיו היו ישראל בצרה והיה הקב"ה מבקש אדם שילמד עליהם זכות ולא היה מוצא, שהיה דור דל במצוות ובמעשים"
עם ישראל היה "דל במצוות ובמעשים". הקב"ה אוהב את העם, אינו רוצה להעניש אותם. הקב"ה כן רוצה להושיע את ישראל. נו, אבל הדור דל במצוות ובמעשים, ולכאורה לא מגיע להם ... אז מה עושים?! המדרש מגלה לנו. הקב"ה אינו מחכה שיחזרו בתשובה, הקב"ה גם אינו שולח נביא . מה כן? הקב"ה מחכה ומצפה שמישהו ילמד זכות על עם ישראל. ברגע שימָצא מישהו כזה, כל "הקערה תתהפך". הקב"ה יעבור ממידת הדין למידת הרחמים, ויושיע את ישראל.
הלימוד עצום וזועק עד לב השמיים. ביד כל אחד ואחד ישנה האפשרות להפוך את מידת הדין למידת הרחמים. כל אחד יכול לעורר את הרחמים. כל מה שצריך זה ללמד זכות על עם ישראל. לימוד זכות אמיתית, מכל הלב. ונזכה וה' יושיע את עם ישראל.
מתי יש צורך בלימוד זכות? כאשר העם ירא ה'?! כשכולם צדיקים?! כשכולם עובדי ה'?! כאן אין צורך, מידת הרחמים כבר נמצאת. דווקא כאשר נראה שהדור רחוק מה', דווקא אז יש צורך דחוף ללמד זכות על עם ישראל.