רמב"ן על ויקרא ז ט
<< | רמב"ן על ויקרא • פרק ז' • פסוק ט' |
• ח • ט • יב • יג • יד • טו • טז • יז • כא • כה • ל • לו • לח •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְכׇל־מִנְחָ֗ה אֲשֶׁ֤ר תֵּֽאָפֶה֙ בַּתַּנּ֔וּר וְכׇל־נַעֲשָׂ֥ה בַמַּרְחֶ֖שֶׁת וְעַֽל־מַחֲבַ֑ת לַכֹּהֵ֛ן הַמַּקְרִ֥יב אֹתָ֖הּ ל֥וֹ תִֽהְיֶֽה׃
"וכל מנחה אשר תאפה בתנור" - דרך הפשט ידוע בזה שיצוה בנודר אחת משלש מנחות -- מאפה תנור והמרחשת והמחבת -- שיהיה לכהן המקריב אותם לבדו, ויאמר בכל שאר המנחות (כגון הנודר מנחה סתם שהוא מביא סלת, ובמנחת הבכורים שהן בלולות, ובמנחת חוטא וסוטה שהן חריבות) שיהו מתחלקות לכל בני אהרן; כלומר לכל בית אב שלהם. ופירוש "וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה" -- מנחה שאין בה אלא סולת בלולה או חרבה, לא מאלה הנזכרות. ויהיה טעם ההפרש ביניהן מפני שטרח הכהן באפייתן וראוי להרבות שכרו.
אבל רבותינו (מנחות עג, א) לא רצו בכך מפני שאמר "וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה", שכל המנחות שבעולם יכלול זה שהם כולם בלולות או חרבות. ולכך ראו שפירוש "לכהן המקריב אותה" -- לכהנים הטהורים הנמצאים שם. וכן מה שאמר (בפסוק הקודם) "והכהן המקריב את עולת איש" "והכהן אשר יכפר בו לו יהיה" (פסוק ז) -- כולם לא באו אלא לומר שלא יהיו לבעלים אבל יהיו בשכר ההקרבה לכהנים הטהורים הנמצאים שם שכולם הם מקריבים ביד או בצווי כי היחיד מהם או השנים ושלשה המקריבים ברשות כולם הם עושים ובשליחותם וכולם עומדים על הקרבן כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו. ואחר שאמר שיהיו לכהנים בשכר עבודתם - חזר וביאר "וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה" (שהוא כלל המנחות) לכל בני אהרן (המקריבים הנזכרים) תהיה איש כאחיו -- כלומר לבית אב הטהורים מהם שכולם הם המקריבים הנזכרים.
והזכיר הכתוב למנחות בשמותם: מאפה תנור ומרחשת ומחבת, ואחר כך חזר וכלל לומר "איש כאחיו" שלא יהא לזה אלא ממה שיש לזה, ואפילו מנחת הסולת בה יחלוקו. ואמר הכתוב כי הדין הזה במנחות וכל שכן בשאר הקרבנות שדמיהן מרובין והקבלה תכריע ותקנת הכהנים היא ושלום הבית.
ויתכן שיהיה שיעור הכתוב כפי הדעת הזו וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אותה לו תהיה וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה כן ולכל בני אהרן תהיה איש כאחיו