רמב"ן על במדבר טז לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

| רמב"ן על במדברפרק ט"ז • פסוק ל"ב | >>
א • ד • ה • יא • יב • יג • טו • טז • יט • כא • כו • כט • ל • לב • לג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


במדבר ט"ז, ל"ב:

וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כׇּל־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח וְאֵ֖ת כׇּל־הָרְﬞכֽוּשׁ׃


"ואת כל האדם אשר לקרח" - קנה לו עבדים ושפחות ובני בית היו לו מצריים וכושיים וכנעניים קנין כספו ונענשו בכלל הרכוש שלהם שהם לקו בגופם ובממונם ואולי גם מישראל היו בביתו גרים ותושבים ונמשכו אחר עצתו ונענשו כי איננו רומז לזרעו דכתיב (להלן כו יא) ובני קרח לא מתו כי היו גדולים צדיקים וטובים וזכותם עמדה להם ולא היו לו בנים ובנות קטנים כי לא הזכיר הכתוב בקרח טף