רמב"ם על ערכין ג
ראו גם נוסח המשנה ערכין ג רמבם
ערכין פרק ג[עריכה]
משנה א[עריכה]
עניין להקל ולהחמיר בכאן הוא, שלפעמים נותן אדם יותר ממה שהוא חייב או פחות אילו היה מסתכל לערך הדבר שנדר בו על עצמו או לערך המעשה שעשה, אבל עניינים הם שפסקה בהן התורה ואינו מסור לערך.
וכעור - ידוע, והיא הכעור בצורתו.
ונאה - הנאה בצורתו.
ונתכוון אל הגדול שבערכין, ולפיכך אמר (רחמנא) חמשים סלע:
משנה ב[עריכה]
אמר רחמנא על שדה האחוזה, והיא הארץ שהיא ירושה בידו, "ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לה'"(ויקרא כז, טז) וגו', בין שהיתה הארץ הזאת משובחת שבארץ ישראל או רעה שבארץ ישראל.
ויש לך לדעת שמי שמקדש שדה מלא אילנות משדה אחוזה מחשבין האילנות בשוויין, ומודדים האדמה ומעריכים זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף.
ובשדה מקנה אמר "ואם את שדה מקנתו, אשר לא משדה אחוזתו, יקדיש לה', וחשב לו הכהן את מכסת הערכך"(ויקרא כז, כב), ו"מכסת" הוא דמים, והוא מה שאמרו "אין מכסת אלא דמים", וכן הוא אומר "והרמות מכס לה'"(במדבר לח, כח).
ורבי אליעזר אומר, הואיל ונאמר בשדה אחוזה "וחשב" ובשדה מקנה "וחשב", נדון אותו בגזירה שווה שדה מקנה כשדה אחוזה, זולתי בתוספת חומש בשדה אחוזה לבדה, ואינו חייב בו בשדה מקנה.
וכבר ידעת שחומר הוא כור, והכור שלושים סאה, וכבר בארנו שיעור הסאה במנחות וזולתו.
ומה שאמר זרע חומר שעורים - רוצה לומר מקום לזריעה שהוא שלושים סאה משעורים, והוא גדול יותר מזריעת שלושים סאה של חיטים.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
משנה ג[עריכה]
כבר נתבאר בקמא ששור מועד שהרג את האדם, שהוא משלם את הכופר והוא משלם נזק שלם, לפי שהוא מועד:
משנה ד[עריכה]
כל זה מבואר. וכבר אמרנו בפירושו בשלישי מכתובות:
משנה ה[עריכה]
רומז על מי ששם אותה בלא בתולים במעשהו רוצה לומר אונס ומפתה נותן חמשים כסף, והאומר עליה שאינה בתולה נותן מאה ולוקה.
והביא ראיה ממה שאמר יתברך "וינסו אותי"(במדבר יד, כב), להודיעך שהיה להן עוונות קדמו לעניין המרגלים, ואף על פי כן לא נחתם גזר דינם למות במדבר אלא בעוון לשון הרע, והוא מה שנאמר "ויוציאו דבת הארץ"(במדבר יג, לב):
משנה ערכין, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב