רמב"ם הלכות גזילה ואבידה א ט
מתוך ויקיטקסט
<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר נזקים · הלכות גזילה ואבידה · פרק ראשון · הלכה ט | >>
נושאי כלים על הלכה זו באתר "הִיבּרוּ-בּוּקְס": לחצו כאן
רמב"ם [עריכה]
דפוס [עריכה]
כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חבירו או דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביר עליו ברעים והפציר בו עד שלקחו ממנו אף על פי שנתן לו דמים רבים הרי זה עובר [ה] בלא תעשה שנאמר לא תחמוד. ואין לוקין על לאו זה מפני שאין בו מעשה. ואינו עובר בלאו זה עד שיקח החפץ שחמד. כענין שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך חימוד שיש בו מעשה.
מפרשי הרמב"ם [עריכה]
עדיין אין טקסט למפרשי הרמב"ם על הלכה זו. הנכם מוזמנים להקלידם.
