רי"ף על הש"ס/שבועות/דף טז עמוד א
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאהלכות רב אלפס
המקלל בכולן חייב דברי רבי מאיר וחכמים פוטרין המקלל אביו ואמו בכולן חייב דברי רבי מאיר וחכמים פוטרין המקלל עצמו וחבירו בכולן עובר בלא תעשה יככה אלהים וכן יככה האלהים זו היא האלה האמורה בתורה אל יככה יברכך וייטיב לך ר' מאיר מחייב וחכמים פוטרין:
גמ' תנו רבנן יש שמות שנמחקין ויש שמות שאין נמחקין אלו שמות שאין נמחקין י"ה אל אלוה אלהים אלהיך אלהיכם אהיה אל"ף דל"ת יו"ד ה"א שדי צבאות הרי אלו אין נמחקין אבל הגדול הגבור והנורא האדיר החזק האמיץ חנון ורחום ארך אפים ורב חסד הרי אלו נמחקין ת"ר כתב אל"ף למ"ד מאלהים ירד ה"א מה' הרי זה אינו נמחק שיץ דל"ת משד"י צד"י בית מצבאות הרי זה נמחק ר' יוסי אומר צבאות כולו נמחק לפי שלא נקרא הקב"ה צבאות אלא על שם צבאות ישראל אמר שמואל אין הלכה כרבי יוסי ת"ר כל הטפל לשם בין מלפניו בין מלאחריו ה"ז נמחק לפניו כיצד לה' ל' נמחק בה' ב' נמחק וה' ואו נמחק לאחריו כיצד אלהינו נ"ו נמחק אלהיכם כ"ם נמחק אלהיהם ה"ם נמחק אחרים אומרים
רבנו ניסים (הר"ן)
כנוי אין לנו לא למלקות ולא לקרבן ומיהו איסורא מיהא איכא אפילו בלא שם ובלא כנוי והכי מוכח ממאי דאמרינן לקמן דלאו לאו והן הן שבועה וההיא ודאי בלא הזכרת השם היא דאי בשהזכיר שם ל"ל לאו לאו האמרינן בפרק ארבעה נדרים מארי כולה לא אכילנא ואמרינן נמי בפרק אין מעמידין לאלהי ישראל לא מגלינא אלא ודאי כל שהזכיר שבועה או לשון אחר שהוא מועיל כשבועה לא בעי לא שם ולא כנוי לענין איסורא אבל למלקו ולקרבן בעינן שם או כנוי וזה דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות שבועות ותמהני כיון דקראי בשבועות בשם או בכנוי משתמעי בלא שם ובלא כנוי אפי' איסורא מנ"ל ואפשר שמדברי קבלה למדנו דהא אמרינן לקמן דארור בו שבועה ומפ]קינה לה מדכתיב ויואל שאול את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב אע"פ שלא אמר לא שם ול אכנוי ואם בארור אמרינן הכי מפני [שהוא] לשון שבועה כ"ש בשבועה עצמה והראב"ד ז"ל סובר דבעדות בעינן שם משום דילפינן אלה אלה מסוטה [ובפקדון] נמי משום דגמרינן תחטא תחטא מעדות אבל בשבועת [ביטוי] לקרבן ולבל יחל לא בעינן שם ולא כנוי אבל לשעבר לענין מלקות בעינם שם כדכתיב ולא תשבעו בשמי לשקר אלו דבריו ז"ל והן תימה דג"ש דאלה ר"ח בר אידי הוא דאית ליה הכי אבל רבנן ל"ל ואחרים סוברים דלרבנן כיון דלית להו ג"ש דאלה לא בעו בשבועת ביטוי ולא בשאר שבועות לא שם ולא כנוי בין לאסור בין לקרבן בין למלקות ומתני' תרי גווני שבועות קתני מצוה אני עליכם בשבועה אפי' בלא הזכרת השם חייבין וכן אילו לא אמר בשבועה אלא שאמר מצוה אני עליכם בשבם או בכוני חייבין וכן הדין בכל השבועות וכי תנא ובכל הנויין הרי אלו חייבם לאו דבעינם שם או כנוי אלא לומר דמשביע בכנוי לא הוי כמשביע בשמים ובארץ ופטורין ובענין הזה כתבתיה בריש נדרים: המקלל בכולן. מברך את השם באחד מהן כגון יכה פלוני זה את פלוני שזה חיובו כשמקלל שם בשם: חייב מיתה. ובגמרא מפרש טעמייהו דר,N ורבנן וכן במקלל אביו ואמו: המקלל עצמו וחבירו בכולן עובר עליהן בלא תעשה. ובהא כולי עלמא מודו ומפקינן עצמו בגמרא מדכתיב השמר לך ושמור נפשך מאד וחבירו מדכתיב לא תחלל חרש: יכהו אלקים וכן יכהו אלקים זה אלה האמורה בתורה. אם אמר לעדים אחת מהמקראות שבקללות כגון יכהו אלקים בשחפת אם לא תעידוני וכן יכהו אלקים כגון [שהיה] אחד קורא לקללות שבתורה ואמר בעל דין לעדים כן יכהו אלקים אם לא תעידוני זו היא אלה דהא כתיב בהו ככל אלות הברית ובגמרא מפקינן דמשביע עדים בין באלה בין בשבועה חייב מדכתיב ושמעה קול אלה דדרשינן מינה ושמעה אלה ושמעה קול:
אל יככה. אם תעידני או יברכך אם תעידני וכפר ר"מ מחייב דאית ליה הכא מכלל לאו אתה שומע הן אל יככה אם תעידני הא אם לא תעידני יככה ואע"ג דלית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן [דהא בעי תנאי כפול] הא אמרינן בגמרא ה"מ בממונא אבל באיסורא אית ליה וכי תימא והא התם בנדרים גבי לא חולין לא אוכל לך אמרינן דלית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן והא התם איסורא הוא איכא למימר דהתם נמי איסורא הוא דאית ביה ממונא [הוא] דהא אסר חפצא עליה ובאיוסר אדאיתה ביה ממונא אמרינן בגמרא דלית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן וכן נמי בגיטין וקדושין אית בהו ממונא דהיינו כתובה ותנאיה ומש"ה אתקין שמואל בגיטין דשכיב מרע אם מתי אם לא מתי: וחכמים פוטרין. פירש הרמב"ן ז"ל דאע"ג דשמעינן להו לרבנן בעלמא דאית להו מכלל לאו אתה שומע הן הכא מש"ה פטרינן דבעינן קרא כדכתיב ושמעה קול אלה אבל לא ששמעה ברכה ונשמעת מתוכה קללה: וכתב הרי"ף ז"ל בתשובה דכי בעינן תנאי כפול ה"מ בגיטין וקדושין אבל בדיני ממונות לא בעינן והקשו עליו דאדרבה [עיקר] תנאי בני גד ובני ראובן דמיניה יליף רבי מאיר בממונא הוא ובשמעתין נמי אמרינן דרבי מאיר באיסורא מודה ובממונא הוא דלית ליה ולאו קושיא היא שהרב ז"ל כך הוא סובר דאנן לא קי"ל כרבי מאיר כלל אפילו בממונא אלא כשמואל דאתקין אם מתי אם לא מתי חשש שמא יבא [בית דין] וידון כר,מ ולפיכך התקין תנאי כפול לרווחא דמילתא וכמו שחשש רב גם כן דאתקין בגיטין מיומא דנן ולעלם לאופקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו אע"ג דאיהו כרבי יוסי סבירא ליה שהרי פסק כמותו בפ' יש נוחלין אלא שחשש ותקן למאן דלית ליה כרבי יוסי וכן דעת רבינו שמואל ביש נוחלין ולבי מפקפק במה שכתב רש"י ז"ל ויברכך או יברכך דבפרק האומר דקידושין מוכח דאפילו מאן דאית ליה מכלל לאו אתה שומע הן בכה"ג לא משמע קללה דאמרינן התם ס"ד אמינא אם תאבו טובה ואם תמאנו לא טובה ולא קללה וה,נ יברכך אם תעיד ואם לא תעיד לא יברכך ולא יקללך ומשמע דסבירא ליה ז"ל דהני מילי למאן דאית ליה [נמי בעלמא] מכלל לאו אתה שומע הן אבל לר"מ [\דבעלמא לית ליה] הנהו קראי כפשטייהו משמע ליה דאע"ג דמשמע הא אם לא תאבו רעה צריך היה לאמרו אם תמאנו משום דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן ומינה דבאיסור דאית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן רעה משתמעה מכלל טובה ומשום הכי ויברכך דמתני' או יברכך הוא וכן עיקר דאם לא באל יככה סגי: גמ' יש שמות שנמחקים וכו' הרי אלו נמחקים. ואף על גב דתנן ובכל הכינויין הרי אלו חייבין התם היינו טעמא משום דמאי דמשתבע בחנון במי ש שהוא חנון ורחום קאמר הכי אמרינן בגמרא: כתב אל"ף למ"ד מאלקים. שמתחיל לכתוב אלקי"ם וכתב אל"ף למ"ד: הרי זה אינו נמחק. שהרי ב' אותיות אלו שם בפני עצמן הן: אמר שמואל אין הלכה כרבי יוסי. זו היא גרסת הרי"ץ ז"ל ואיצטריך שמואל למפסק דלא כרבי יוסי אף על פי דיחיד הוא לגבי רבים משום דרבי יוסי נמוקו עמו וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות יסודי התורה דצבאות אינו נמחק אבל יש גורסין בגמרא הלכה כרבי יוסי:
גרסינן בגמרא כל שמות האמורים באברהם קדש חוץ מזה אד.. אם נא מצאתי חן בעיניך וגו' שהוא חול. דמשמע דלמלאך אמצעי קורא אד… שכך באו לפניו מיכאל באמצע גבריאל בימינו רפאל בשמאלו: חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה אמרו אף זה קדש פירוש דכתיב לעיל מיניה וירא אליו ה' והדר כתיב והנה שלה אנשים נצבים עליו ואמר להקב"ה אל נא תעבור מעל עבדך. כלומר המתן לי עד שאכניס אלו האורחים ואמרינן עלה כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמר רב גדול הנכסת אורחין מהקבלת פני שכינה כמאן כאותו הזוג וקיימא לן כוותייהו וגרסינן תו כל שמות האמורין בלוט חול חוץ מזה שהוא קדש ויאמר לוט אליהם אל נא אד… הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי מי שיש בידו להמית ולהחיות פירוש וה"ק ויאמר לוט אליהם כלומר באזניהם אל נא יהיה כן וחזר כלפי הקב"ה ואמר אד… אם נא מצא עבדך חן: כל שמות האמורים בנבות קדש. היינו ברך נבות אלקים: במיכה חול. כגון בית אלקים וכגון הקדש הקדשתי את הכסף [לה']: כל שמות המורים בגבעת בנימין ר' אליעזר אומר חול ר' יהושע אומר קדש. וטעמייהו מפרש בגמרא וקי"ל כרבי יהושע: כל שלמה האמור בשיר השירים קדש שיר השירים אשר לשלמה המלך שהשלום שלו חוץ מן כרמי שלי לפני האלף לך שלמה כלומר לדידיה ומאתים לנוטרים את פריו רבנן כלומר הניחם ויעסקו בתורה אחד מששה שבהם: וי"א אף זה חול הנה מטתו שלשלמה. שהיה נבעת מאשמדאי כדאמרינן במסכת גיטין [ופרכינן] וי"א אף זה ולא
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)