רי"ף על הש"ס/יבמות/פרק א

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד | תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק א

(דף רי"ף א.) חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו אחותו ואחות אמו ואחות אשתו ואשת אחיו מאמו ואשת אחיו שלא היה בעולמו וכלתו הרי אלו פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם וכולן אם מתו או נתגרשו או מיאנו או שנמצאו אילוניות צרותיהן מותרות ואי אתה יכול לומר בחמותו ובאם חמותו ובאם חמיו שנמצאו אילוניות או שמיאנו שכבר ילדו:

גמ' מנא ה"מ דתנו רבנן (ויקרא, יח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה מה ת"ל לפי שנאמר (דברים, כה) יבמה יבא עליה שומע אני אפילו על אחת מכל העריות האמורות בתורה הכתוב מדבר נאמר כאן עליה ונאמר להלן יבמה יבא עליה מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה ואמר רחמנא לא תקח אין לי אלא היא צרתה מנין תלמוד לומר לצרור אין לי אלא צרתה צרת צרתה מנין ת"ל לצרור ולא לצרר ואין לי אלא אחות אשה שאר עריות מנין אמרת מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ואסורה ליבם אף כל שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אסורה ליבם ואין לי אלא הן צרותיהן מנין אמרת מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ואסורה ליבם צרתה אסורה אף כל שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ואסורה ליבם צרתה אסורה מכאן אמרו חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום עד סוף העולם יכול שאני מרבה את שש עריות חמורות (דף רי"ף א:) מאלו שיהו צרותיהן אסורות אמרת מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה הטאת ואפשר לינשא לאחים ואסורה ליבם צרתה אסורה אף כל שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ואפשר לינשא לאחים ואסורה ליבם צרתה אסורה יצאו שש עריות חמורות מאלו הואיל ואי אפשר לינשא לאחים צרותיהן מותרות שאין צרה אלא מאח אזהרה שמענו עונש מנין אמר קרא (ויקרא, יח) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו דף ח:

ע"ש ורבי נפקא ליה צרת ערוה דאסורה מהכא דתניא רבי אומר ולקח ולקחה לאסור צרות של עריות והכי קאמר לכתוב רחמנא ולקח מאי ולקחה כל היכא דאיכא תרין לקוחין דאי בעי האי נסיב ואי בעי האי נסיב שריאן ואי לא תרוייהו אסירן ורבי האי עליה מאי עביד ליה מיבעי ליה להא דתנו רבנן (ויקרא, ד) ונודעה החטאת אשר חטאו עליה עליה מה ת"ל רבי אומר נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כאן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ורבנן דמפקי ליה להאי עליה לצרת ערוה במקום ייבום דאסירא האי סברא דרבי מנא להו נפקא להו מדמקרי ליה ר' יהושע בן לוי לבריה (במדבר, טו) תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה וכתיב שם והנפש אשר תעשה ביד רמה הוקשה כל התורה כולה לעבודת כוכבים מה עבודת כוכבים דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כל דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ורבי האי תורה אחת מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא לפי שמצינו שחילק הכתוב בין יחידים למרובין יחידים בסקילה לפיכך ממונם פלט ומרובין בסייף לפיכך ממונם אבד יכול נחלוק בקרבנותיהן ת"ל תורה אחת יהיה לכם וכו'. האי שמעתתא קשיא להו לרבוותא וקא הוו בה טובא ולא סלקא להו כל עיקר איכא מינייהו מ"ד כי מדרש זה דרכי בענין תורה אחת לא יתכן שהרי חילק הכתוב בין מרובין ליחידים גם בקרבן עבודת כוכבים שהרי יחידים מביאין שעירה וצבור שהן ב"ד מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת וכיון שפירש הכתוב וחילק לא הוי ס"ד שצריכין אנו לחלוק חלוקה אחרת כדי שיהא צריך דנשמעי' תורה אחת ואיכא מינייהו מאן דפירשה וכיון דחזא דלא סלקא ליה כהוגן אמר ליכא למיפתר בה טפי מן הכין ואיכא מינייהו מאן דפירקא לההיא קושיא וקאמר הכי ודאי שהמקרא חילק בין יחידים למרובין בקרבן עבודת כוכבים דכתיב (במדבר, טו) וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה וגו' וכתיב שם והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה שם ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת ביחיד הוא דחילק הכתוב דכתיב ואם נפש אחת אבל ביחידים לא חילק והאי דקתני בברייתא יכול נחלוק בקרבנותיהן לאו על יחיד דחילק ביה קרא קאמר אלא על יחידים שהן רבים ומאן ניהו עיר שהודח מיעוטה שהן בסקילה כיחיד וקאמר האי תנא שחילק הכתוב בעיר הנדחת בין מיעוט העיר שהן יחידים לרוב העיר שהן מרובין ואלו בסקילה וממונן פלט ואלו בסייף וממונן אבד ולענין קרבן לא חילק הכתוב אלא בין נפש אחת למרובים אבל באלו מיעוט העיר במיתתן חילק יכול הואיל וחילק במיתתן לדונן כיחיד בסקילה יכול נחלוק נמי בקרבנותיהן ולא יביאו קרבן צבור ת"ל תורה אחת אלו הן תורף דבריו של מפרש זה וקאמר דליכא בה קושיא וכד מעיינת בה בשמעתא אליבא דהאי פירושא משכחת לה כולה קושיא חדא דהאי תורה אחת בענין יחיד כתיב ולא בענין צבור וא"כ להאי פירושא הוה ליה האי תנא מהדר אציבורא וקא נסיב ליה קרא דיחיד ועוד אי האי תנא איחידים קא מהדר דליתו קרבן צבור אמאי קאמרינן מאי ליתו ליתו פר לעולה ושעיר לחטאת צבור בעבודת כוכבים הוא דמייתי דשמעת מיניה דהני לאו ציבורא נינהו ולא אפשר דניתו האי קרבן ולאו הכין הו"ל למימר ליתו פר לעולה ושעיר לחטאת צבור נמי היינו קרבנו וליכא חלוקה בקרבן דידהו מקרבן צבור ותו כי אמרינן ואלא מאי שעירה אמאי פרכינן יחיד נמי היינו קרבנו לאו הכין הל"ל האי יחיד בעבודת כוכבים הוא דמייתי ולא אפשר להני יחידים לאתויי קרבן יחיד כדפרכינן בכולהו ועוד בר מן כל דין היכי מייתי בין הני ובין הני קרבן ציבור והא קיימא לן דלא מייתו קרבן צבור אלא צבור שעשו בהוראת

(דף רי"ף ב.)

בית דין דכתיב שם והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ואמור רבנן הוריות דף ד:

במשנה נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה האמורה להלן עד שיהו כולן ראויין להוראה אף עדה האמורה כאן עד שיהו כולן ראויין להוראה ותנן נמי הורו ב"ד ועשו כל הקהל או רובן על פיהם מביאין פר ובעבודת כוכבים מביאין פר ושעיר וכו' ותנן נמי (שם דף ה.) הורו ב"ד של אחד מן השבטים ועשה אותו שבט על פיהן אותו שבט חייב ושאר שבטים פטורים דברי ר' יהודה וחכ"א אין חייבין אלא על הוראת ב"ד הגדול שנאמר שם ואם כל עדת ישראל ישגו ולא עדת אותו השבט ואע"ג דהאי קרא בשאר מצות הוא דכתיב הא קא גמרינן (שם דף ה:) מעיני מעיני בגזרה שוה אלא האי פירושא ודאי פירושא פריכא הוא ולאו דסמכא הוא והכין פירושא מצינו שחילק הכתוב בין יחידים למרובים שהיחידים בסקילה וממונן פלט ומרובין בסייף וממונם אבד יכול כשם שחילק במיתתן של מרובין ועשאה בסייף כך נחלוק בקרבנותיהן ולא יביאו קרבן היחידים שהיא שעירה ת"ל (במדבר, טו) תורה אחת יהיה לכם וגו' כלומר תורת כל מי שאינו מביא קרבן צבור בהוראה אחת היא ואין בה חלוקה אלא הכל מביאין קרבן יחיד שהיא שעירה והאי הוא פירושא דהאי ברייתא ואתקיף לה רב חלקיה מהגרוניא טעמא דכתב רחמנא תורה אחת הא לאו הכי הוה אמינא נחלוק קרבן הני מרובין מקרבן יחיד מאי ליתו פר משיח בשאר מצות הוא דמייתי ליתו כשבה יחיד בשאר מצות הוא דמייתי ליתו שעיר נשיא בשאר מצות הוא דמייתי ליתו פר לעולה ושעיר לחטאת ציבור בעבודת כוכבים הוא דמייתו וא"א לאלו שיביאו קרבן ציבור דלא מייתו קרבן ציבור אלא ציבור שעשו בהוראת בית דין כדפרשינן אבל עיר הנדחת וכיוצא בהן לא ואלא מאי ליתו שעירה כלומר מה נשאר לנו מן הקרבנות שאפשר להן שיביאו שעירה יחיד נמי היינו קרבנו ולא חלקנו בקרבנותיהן כלום הלכך אי אתה מוצא דרך לעשות חלוקה בקרבנותיהן וא"כ לרבי למה הוצרך הכתוב לומר תורה אחת ופרקינן איצטריך הואיל וציבור בהוראה מייתו פר לעולה ושעיר לחטאת הני מרובין דעיר הנדחת ליתו איפכא צריך ואין לו תקנה קמ"ל תורה אחת יהיה לכם ולומר לך שתקנתם בקרבן יחיד ואין אתה חולק בקרבנותיהן האי הוא פירושא דהאי שמעתא ופירושא ברירא ונהירא הוא וליכא בה קושיא כלל ולא ספק ולא אצטריכין למכתבה להא דרבי הכא אלא כי היכי לברור' משום דקשיא להני רבוותא:

מתניתין דקתני חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן ר' יהודה היא דאוסר באנוסת אביו ולפיכך קתני חמש עשרה נשים ותו לא וקתני לה לאמו גבי שש עריות שצרותיהן מותרות אבל רבנן דשרו באנוסת אביו שש עשרה נשים הן שפוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן וכן תני לוי במתניתיה אמו פעמים פוטרת צרתה ופעמים שאינה פוטרת צרתה כיצד היתה אמו נשואת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת זו היא אמו שאינה פוטרת צרתה פי' משום דלא תפסי בה לאחיו קדושי' ולית ליה בה הויה משום דערוה היא היתה אמו אנוסת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת זו היא אמו שפוטרת צרתה ואף על גב ששנו חכמים במשנתנו חמש עשרה נשים יש לך להוסיף שש עשרה כגון זאת:

וכולן אם מתו או מיאנו וכו'. ירושלמי (הלכה ב) ובתו ממאנת ולאו נשואי תורה הן תפתר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה שהיא כיתומה בחיי אביה:

בבלי בפ' האיש מקדש בו ובשלוחו (דף מד:) מותיב רב כהנא וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות שקדשה מאן אילימא שקדשה אביה במיאון סגי לה גט מעליא בעיא ואלא לאו דקדיש איהי נפשה וקתני דבעיא מיאון הוא מותיב לה והוא מפרק לה כגון שנעשה לה מעשה יתומה בחיי אביה:

בעי רבי יוחנן המחזיר גרושתו משנשאת צרתה מהו ת"ש המחזיר גרושתו משנשאת היא וצרתה חולצות היא וצרתה ס"ד אלא או היא או צרתה ולאו תרוצי קא מתרצת לה תריץ הכי היא חולצת צרתה או חולצת או מתיבמת ומסקנא כי האי תירוצא בתרא דאמרינן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אחת צרת צרת ממאנת פירוש ממאנת ביבם ואחת צרת אילונית ואחת צרת מחזיר גרושתו משנשאת כולן מותרות ודוקא צרותיהן אבל אינהו גופייהו בדליכא בהדייהו צרות כל חדא מנייהו אית לה דינא באנפי נפשה ממאנת ביבם דלית לה צרה אע"ג דלגבי יבם דמיאנה בו לאו בת חליצה ויבום איהי לגבי אחיו של יבם שריא וחולצת או מתיבמת דאמר שמואל מיאנה בזה מותרת לזה ואילונית לא חולצת ולא מתיבמת דאמר קרא (דברים, כה) והיה הבכור אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת ומחזיר גרושתו משנשאת ומת חולצת ולא מתיבמת אמר רבא הלכתא צרת אילונית מותרת ואפילו הכיר בה ואפילו צרת בתו אילונית והא דקתני וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות שנמצאו אין מעיקרא לא תני שהיו:

אמר רב יהודה אמר רב צרת סוטה אסורה מאי טעמא טומאה כתיב בה

(דף רי"ף ב:)

כעריות מותיב (בגמ' איתא רב אשי כו' ) רב יוסף נכנסה עמו לסתר או לחורבה ושהתה עמו כדי טומאה אסורה לבעלה ואסורה לאכול בתרומה ואם מת חולצת ולא מתיבמת א"ל אמינא לך אנא סוטה ודאי ואת אמרת לי סוטה ספק תניא רכי יוסי בן כיפר אומר משום רבי אליעזר בן עזריה המחזיר גרושתו מן הנשואין אסורה מן האירוסין מותרת שנאמר (דברים, כד) אחרי אשר הוטמאה וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אסורה אלא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה וקי"ל כרבנן דאמרי בין מן הנשואין בין מן האירוסין אסורה ואם החזירה הולד כשר דכתיב שם כי תועבה היא היא תועבה ואין בניה תועבין והני מילי ישראל אבל כהן הולד חלל ואפילו לא נתארסה וגרושה שזינתה לאחר שנתגרשה מותרת לחזור לבעלה מאי טעמא הויה ואישות כתיבה בה:

ואי אתה יכול לומר בחמותו וכו':

תני רב ביבי קמיה דרב נחמן שלש נשים משמשות במוך ואלו הן קטנה מעוברת ומניקה קטנה שמא תתעבר ושמא תמות מניקה שמא תגמול את בנה וימות מעוברת שמא יעשה עוברה סנדל ואי זו היא קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום אחד ועד שתים עשרה שנה ויום אחד פחות מכן או יותר על כן משמשת כדרכה והולכת דברי ר"מ וחכמים אומרים זו וזו משמשות כדרכן והולכות ומן השמים ירחמו שנאמר תהלים קטז שומר פתאים ה' מדקאמר שמא תתעבר ושמא תמות מכלל דאיכא קטנה דמיעברה ולא מתה א"כ מצינו חמותו ממאנת ותנן אי אתה יכול לומר בחמותו ובאם חמיו שנמצאו אילונית או שמיאנו ופריק רב ספרא בנים הרי הן כסימנין כלומר קטנה שילדה כנערה שהביאה סימנין דמיא ואינה ממאנת ואיכא דאמרי אמר רב ספרא בנים עדיפי מסימנין למאי נפקא מינה אפי' לר' יהודה דאמר עד שירבה השחור על הלבן בבנים מודה ורב זביד אמר אין בנים בלא סימנין ונבדוק חיישינן שמא נשרו ואפילו למאן דאמר אין חוששין משום צער לידה חוששין:

(דף רי"ף ג.)

מתני' כיצד פוטרות צרותיהן היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת ומת כשם שבתו פטורה כך צרתה פטורה הלכה צרת בתו ונישאת לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת כשם שצרת בתו פטורה כך צרת צרתה פטורה ואפי' הן מאה:

גמ' מה"מ אמר רב יהודה אמר קרא לצרור התורה ריבתה צרות הרבה אצל ערוה אחת רב אשי אמר צרת צרתה לא צריכא קרא סברא הוא צרה מאי טעמא אסירא דבמקום ערוה קיימא צרת צרתה נמי במקום צרה קיימא:

מתני' כיצד אם מתו הן צרותיהן מותרות היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת ומתה בתו או שנתגרשה ואחר כך מת אחיו צרתה מותרת וכל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת:

גמ' לא שנא גירש ולבסוף כנס ולא שנא כנס ולבסוף גירש צרתה מותרת:

וכל שיכולה למאן ולא מיאנה וכו':

אמאי תמאן השתא ותעקרינהו לנישואין קמאי ותתייבם צרתה לימא מסייעא ליה לר' אושעיא דאמר כפרק ב"ש אומרים אין ממאנין אלא ארוסות (דף קז.) ממאנת במאמרו ואין ממאנת בזיקתו לא צרת ערוה שאני דתאני רמי בר יחזקאל מיאנה בבעל מותרת לאביו מיאנה ביבם אסורה לאביו אלמא בשעת נפילה נראית ככלתו הכא נמי בשעת נפילה נראית כצרת בתו:

תוספתא (ריש מכילתין) אימתי אמרו שאם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות בחיי הבעל אבל לאחר מיתת הבעל צרותיהן אסורות מיאנו בחיי הבעל צרותיהן מותרות לאחר מיתת הבעל צרותיהן חולצות ולא מתיבמות וכולן שנמצאו אילונית או שהיו נשואות לאחרים צרותיהן מותרות בין בחיי הבעל בין לאחר מיתת הבעל וכל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת:

מתני' שש עריות חמורות מאלו מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות אמו ואשת אביו ואחות אביו ואחותו מאביו ואשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו:

גמ' הכא כרת והכא כרת הכא ממזר והכא ממזר מאי חמורות שאינן יכולין לינשא לאחים שלא בעבירה:

מתני' בית שמאי מתירין את הצרות לאחים וב"ה אוסרין חלצו ב"ש פוסלין מן הכהונה וב"ה מכשירין נתייבמו בית שמאי מכשירין וב"ה פוסלין ואע"פ שאלו מכשירין ואלו פוסלין לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה וב"ה מב"ש וכל הטהרות והטמאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו מלהיות עושין

(דף רי"ף ג:)

טהרות אלו על גב אלו:

גמ' מקשינן הא דתנן ב"ש מתירין את הצרות לאחים ותו אהא דתנן מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר בארבעה עשר בחמשה עשר קרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות ואסקה רבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון בית דין אחד בעיר אחת פלג מורין כדברי בית שמאי ופלג מורין כדברי בית הלל אבל שני בתי דינין בעיר אחת לית לן בה וכ"ש ב' בתי דינין בשתי עיירות:

ת"ר יש חולצות או מתיבמות חולצות ולא מתיבמות מתיבמות ולא חולצות לא חולצות ולא מתיבמות עריות שאמרו לא חולצות ולא מתיבמות מוסיף עליהן אשת סריס חמה ואשת אנדרוגינוס ואשת אח מן האם ואשת גר ואשת עבד משוחרר ואילונית לא חולצות ולא מתיבמות החרשת והשוטה מתיבמות ולא חולצות איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות עקרה וזקנה ושאר כל הנשים או חולצות או מתיבמות יש או חולצין או מיבמין חולצין ולא מיבמין מיבמין ולא חולצין לא חולצין ולא מיבמין עריות שאמרו לא חולצין ולא מיבמין מוסיף עליהן סריס חמה ואנדרוגינוס ואח מן האם וגר ועבד משוחרר דהיכא דאיכא ב' אחין תאומין והיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא חולצין ולא מיבמין אבל חייבין משום אשת אח החדש והשוטה מיבמין ולא חולצין הספיקות כגון שקידש אחת משתי אחיות ואין ידוע איזו מהן קידש או שנתערב ולדה בולד כלתה או מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים חולצין ולא מיבמין פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן חולצין ולא מיבמין ואם בעלו קנו ואסור לקיימן משום (דברים, כג) לא יבא פצוע דכא וגו' ושאר כל אדם או חולצין או מיבמין:

סליק פירקא