רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף נו עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · בבא מציעא · דף נו עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

יתיב רב אשי וקא מבעי כי האי גוונא מאי א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא גברא דנשי קטלוהו לית דינא ולית דיינא איכא דאמרי אכל עכברי טובא איחבל ומית יתיב רב אשי וקא מעיין בה כה"ג מאי א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא גברא דנשי קטליה לית דינא ולית דיינא:

מתני' השואל את הפרה שאלה חצי היום ושכרה חצי יום שאלה היום ושכרה למחר שאל אחת ושכר אחת ומתה המשאיל אומר שאולה מתה ביום שהיתה שאולה מתה בשעה שהיתה שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב השוכר אומר שכורה מתה ביום שהיתה שכורה מתה בשעה שהיתה שכורה מתה והלה אומר איני יודע פטור זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר ששכורה מתה זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו:

גמ' שמעת מינה מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב כדאמר ר"נ בשיש עסק שבועה ביניהן ה"נ בשיש עסק שבועה ביניהן היכי דמי עסק שבועה כדרבא דאמר רבא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא נ' זוז והשאר איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע משלם ומשכחת לה רישא בתרתי וסיפא בתלת רישא בתרתי דא"ל שתי פרות מסרתי לך פלגיה דיומא בשאלה ופלגיה דיומא בשכירות אי נמי חד יומא בשאלה וחד יומא בשכירות ומתו תרוייהו בעידן שאלה א"ל שוכר אין חדא בעידן שאלה מתה ואידך לא ידענא אי בעידן שאלה מתה אי בעידן שכירות מתה דמתוך שאינו יכול לישבע משלם סיפא בתלת דא"ל שלש פרות מסרתי לך תרתי בשאלה וחדא בשכירות ומתו הני תרתי דשאלה וא"ל שואל אין חדא דשאלה מתה ואידך לא ידענא אי דשאלה מתה והך דקיימא דשכירות היא או דשכירות מתה והך דקיימא דשאלה היא דמתוך שאינו יכול לישבע

נימוקי יוסף

מתני' שאולה מתה. אותה פרה שהיתה שאולה מתה דאסיפא דסליק מיניה קאי דשכר אחת ומתה אחת:

ביום שהיתה שאולה. קאי אשאלה היום ושכרה למחר:

בשעה שהיתה שאולה. קאי אשכרה חצי היום:

חייב לשלם. דברי ושמא ברי עדיף והיינו לרב יהודה אבל אנן קי"ל כרב נחמן דאמר פטור והמוציא מחבירו עליו הראיה ומיהו חייב לישבע מדרבנן שבועת היסת שאינו יודע ואפילו לרב נחמן מוקמינן מתני' בגמרא בעסק שבועה לפיכך חייב:

פטור. מדקתני גבי זה אומר שאולה וזה וכו' ישבע השוכר אלמא דפטור דקאמר הכא אפילו משבועה קאמר וטעמא דמילתא משום דמשאיל טוען שמא ולא דמי לשבועת השומרים ולשבועת השותפין שתקנו עליהם שבועה אע"ג דטענו שמא משום דמורו אנפשייהו היתירא גבי שומרין זימנין דפשע ואומר בדדמי דאונס הוא ושותפין מורו אנפשייהו ואמרי תורא מדדייש קא אכיל ומשום הכי רמו שבועה עלייהו אבל בהא מילתא לא שייכא בה הוראה דמידע ידעי אי שאולה אי שכורה ולפיכך לא רמו עלייהו שבועה לא מדאורייתא ולא מדרבנן ואין לומר נמי אמאי לא מגלגלין להו דלישתבע דכדרכה מתה ומגו דמשתבע הכי משתבע נמי דשכורה מתה בגלגול שבועה דגלגול שבועה דאורייתא היא כדאמרינן פ"ק דקדושין [דף כז:] ואמרה האשה אמן אמן אמן מאיש זה אמן מאיש אחר דמשמע דמגלגלין מדאורייתא אפילו בשמא על שמא משום דמתני' בדלא שייך בה גלגול שבועה עסקינן דמיירי שמתה בפני המשאיל או שהעידו העדים כן. וכן הסכימו האחרונים ז"ל וכן איכא נוסחאות דגרסי' במתני' ושכר אחת ומתה דמשמע שהמיתה ברורה היא להם ולא פליגי אלא אם היתה שכורה או שאולה:

ישבע. לקמן פריך מה שטענו לא הודה לו והיכן כתיבא שבועה זו:

יחלוקו. קסבר ממון המוטל בספק חולקים:

גמ' והלה אומר וכו'. וא"ת היכי מקשה לומר מתני' הוי כאיני יודע [אם הלויתני] והא קי"ל כרב נחמן דאמר פטור וא"כ תיקשי ליה מתני' דחייב דהא מתני' דמיא לאומר איני יודע אם החזרתי לך דקי"ל דחייב לכ"ע בפרק הגוזל (דף קיח.) דהא ה"נ מודה ששאלה חצי היום וכן ששאלה היום אלא שאינו יודע אם מתה לאחר עבור זמן שאלה ופטור או שמא כשמתה עדיין לא עבר זמן השאלה וחייב א"כ הוא מודה שנעשה שואל עליה וכשאומר איני יודע אם עבר זמן השאלה כשמתה הוי כאומר איני יודע אם החזרתיה אם לאו וי"ל דמסיפא דמתני' קא מקשה דשכר אחת ושאל אחת ומתה אחת מהן ואינו יודע איזו היא נמצא שאינו יודע אם נעשה שואל עליה אם לאו דהיינו הלה אומר איני יודע אי נמי מצינן למימר דמרישא קא מקשה דשאלה חצי היום ושכרה חצי היום סתמא קתני ולא מוכרחת מילתא למימר שיהיה חצי ראשון מן היום בשאלה או היום הראשון וכיון שאינו יודע אם מתה בזמן השאלה א"כ כשאומר איני יודע אינו מודה בשאלה כלל [שפיר פריך] ואמאי תנן חייב והאי גוונא דוקא איצטריך לפום הרמב"ם ז"ל דפסק ההיא דהניח להם אביהן פרה שאולה וכו' חייבים לשלם מנכסי אביהם מפני שנכסיו נתחייבו משעת משיכה לאונסיה אבל לפירוש הרמב"ן ז"ל דפסק התם כרב פפא [דפטור באונסיה מפני] דנכסי אביהם לא נתחייבו שלא נתחייבו הנכסים עד שעת אונסין והשתא בשעת אונסין לאו נכסי אב נינהו שהרי מת מצינן למימר דמקשה תלמודא אפילו אם חצי יום ראשון בשאלה וכן יום ראשון דכיון דאין חיוב אונסין משעת משיכה אלא משעה שנאנסו והוא אינו יודע מתי נאנסו הרי הוא כאומר איני יודע אם נתחייבתי לך ופטור וא"כ [שפיר פריך] אמאי חייב והרשב"א ז"ל כתב שפסק הרב [הרמב"ן] ז"ל עיקר ואינו מחוור מה שפסק הרמב"ם ז"ל:

שיש עסק שבועה. שנתחייב שבועה בטענתו אלא שאינו יכול לישבע דהא איני יודע קאמר ומתוך שאינו יכול לישבע משלם דהכי קי"ל בפרק כל הנשבעין (דף מז.) כתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' טוען ונטען שיכול להחרים על מי שטוען עלי דבר שאינו יודע בודאי שאני חייב לו:

אלא חמשים. הוה ליה מודה מקצת וחייב שבועה על השאר ואינו יכול לישבע דהא אינו יודע קאמר:

משכחת לה. עסק שבועה דמתני' רישא בתרתי פרות רישא דקיימינן בדינא על היום או על השעה לא מיתוקמא בפרה אחת מעיקרא אלא בשתים ומתו וזה תבעו על שתיהם והלה מודה לו באחת שהוא מחויב לו דמיה והיא המביאתו להתחייב שבועה על השניה שהוא טוען איני יודע ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. ולהכי נקט ומתו תרוייהו דאי בדקיימא חדא וקאמר ליה חדא שקלה וחדא איני יודע ה"ל בהא דמודה עלה הילך וקי"ל כרב ששת דפטר [לעיל דף ד.] הילך משבועה דאורייתא:

וסיפא דקתני שאל אחת ושכר אחת משכחת לה בעסק שבועה כשהיו מתחלה שלש [פרות] וכדמפרש ואזיל ומדאצטרכינן הכא לאוקמי מתני' בתרתי ובתלת מצינן לאוכוחי כדפירשתי במתני' דמיירי בדלא שייך גלגול מפני שהדבר ברור שמתה כדרכה דאל"כ נמי הוי מצי לאוקמי מתני' שפיר בחדא ובתרתי כפשטה דא"ל אישתבע לך מיהת דכדרכה מתה וכיון דאמרת איני יודע כלום אם מתה שאולה או שכורה א"כ ודאי דעתך לומר שמתה כדרכה דאל"כ מה לך אי שאולה מתה אי שכורה מתה וא"כ אשתבע לי דכדרכה מתה ומיגו דאישתבע הכי אית ליה לאשתבועי על ידי גלגול שבועה דשכורה מתה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם דלא מצית למימר דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא בעיקר תביעה אבל בגלגולין לא דהא משנה מפורשת היא לקמן (דף ק.) דתנן שני עבדים אחד גדול ואחד קטן וכו' לוקח אומר גדול לקחתי והלה אומר איני יודע זכה בגדול והא ודאי לרב נחמן דאמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור כי היכי דהוצרכנו לאוקמי מתני' דהכא בעסק שבועה ה"נ נוקי ההיא בעסק שבועה והיכי משכחת לה עסק שבועה בעבדים גופייהו אי אפשר דהא אין נשבעין עליהם אלא על כרחין כגון שטענו עבד בכסותו וכדאוקים רב אושעיא לקמן וכיון דמודה ליה בחד עבד וחד כסות מחויב שבועה אכסות אחרת שאין מודה לו ואעבד ע"י גלגול ומתוך שאינו יכול לישבע דהא אינו יודע משלם וכן הסכימו האחרונים ז"ל דמתוך שאינו יכול לישבע משלם אמרינן אפילו אגלגול וכן דעת מר יהודאי גאון ז"ל ומיהו ה"מ בגלגול הבא מטענת ברי אבל בגלגול הבא מחמת טענת שמא לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם וכן מוכח מסיפא דמתני' דאמר זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו ואמאי הא יש לו לאישתבועי אם מתה כדרכה ומגלגל עלה אם היתה שכורה ומתוך שאינו יכול לישבע דהא אמר איני יודע משלם וא"כ היכי קתני יחלוקו אלא ודאי מהך טעמא הוא דיחלוקו דאילו לשלם אינו חייב כיון דבהא דאינו יכול לישבע הוא גלגול הבא מחמת שמא דאינו יודע אמרי תרוייהו וכן הסכימו האחרונים ז"ל ואמרו עוד שהוא יכול להפטר עצמו מלישבע כלל על הגלגולין אם רצה לשלם עיקר התביעה דכי אמרינן בירושלמי דשבועות [סוף פרק ז'] או הב ליה כל מאי דתבע לך או אשתבע ליה על כל מאי דמגלגל עלך ה"מ בטוענו ברי אבל בשמא משלם התביעה ופטור מן הגלגולין ומיהו אם לא רצה לשלם עיקר התביעה חייב לאשתבועי אגלגול ואפילו טען אגלגולין איני יודע משתבע שבועה חמורה שאינו יודע ואע"פ שדעת הראב"ד ז"ל היה שאפילו בטוענו ברי אם רצה ליפטר מלישבע שבועה חמורה על הגלגולין יאמר עליהם איני יודע אינו מחוור ואף הוא ז"ל עצמו חזר בו וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו ומיהו כתב הרשב"א ז"ל שאם רצה התובע להחרים סתם בפניו כל מי שיודע זכות זה לפלוני יהא בכך וכך אם לא יודה רשאי ואין הלה יכול ליפטר עצמו מזה וכ"כ הראב"ד ז"ל:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט