רוטנברג על משלי כד כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הטקסט המקראי[עריכה]

אל תהי עד חנם ברעך וְהֻפְתֵּיתָ[1] בשפתיך.

[1] בספר משלי שבידנו הניקוד הוא: "וַהֲפִתִּיתָ".


הטקסט הפשוט[עריכה]

אל תהי עד חנם ברעך הואיל[2] וְהֻפְתֵּיתָ בשפתיך.

[2] לפי השמטת חיבור (*נראה שבטעות לא הודגש) (ראה הע' 8 ליא18).

הפירוש[עריכה]

אל תהא עד דופי[3] ברעך חינם משום שהופתית[4] לכך בשפתיך. כלומר, יש ששפתיו של אדם מדברות דבר בגנותו של אחד מרעיו, כשאין לו כל סיבה לדבר בגנותו, מאחר שלא עשה לו אותו ריע כל דבר רע, אלא שתקף עליו יצרו לְדַבֵּר, ולכן דיברו שפתיו דבר, שהוא במקרה בגנותו של אותו ריע[5]; ומחבר המשל מזהיר את הקורא, שלא יתן ליצרו לפתותו לדבר כזה, שבעקבותיו יהפוך אותו ריע לשונאו חינם, ר"ל ללא כל סיבה.

[3] בביטוי "היה לעד בפלוני", גם כשאין במשפט פירוט, שזו עדות לרעה, הכוונה היא בדרך כלל, כי זו עדות לרעה. השוה "והיה שם בך לעד", דברים לא26; ועוד.

[4] אני רואה ב"הֻפְתֵּיתָ" בנין הופעל של הפועל "פתה"; ובעובדה שאין במקרא מקום נוסף של "פתה" בב' הופעל לא ראיתי כל סיבה שלא לפרש כפי שפירשתי – פירוש, שלדעתי יש בו כדי להתקבל על הלב.

[5] יש להודות, כי פטפוטים מסוג זה, המביאים בעקבותיהם לשנאת חינם, שכיחים, לצערנו, גם בימינו.