רוטנברג על משלי כד טו

הטקסט המקראי[עריכה]

אל תארב, רשע, לנוה צדיק – אל תשדד רבצו, כי שבע יפול צדיק וקם, ורשעים יכשלו ברעה.

הטקסט הפשוט[עריכה]

אל תארב, רשע, לנוה ה[1]צדיק – לא[2] תשדד את[3] רבצו, כי שבע פעמים[4] יפול ה[1]צדיק וקם, ורק ה[1]רשעים יכשלו בגלל[5] ה[1]רעה.

[1] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[2] ראה הע' 6.

[3] לפי השמטת יחס

[4] לפי השמטת מוגדר

[5] לפי השמטת נסמך (יחס)

הפירוש[עריכה]

אל תארב רשע, לנווהו של הצדיק – אתה לא תשדד את עדרו, כי פעמים רבות יפול הצדיק ויקום, ורק הרשעים נכשלים בגלל הרעה שלהם. כלומר, מחבר המשל פונה לרשע[9] ומזהירו, כי אל לו לארוב ליד נווהו של צדיק הנמצא בצרה, ולצפות, כי יברח הצדיק וישאיר את עדרו הפקר, והוא יוכל לשדדו – הואיל ואמנם לא אחת הצדיק נמצא בצרה ונופל, אך כל פעם הוא קם מאותה נפילה וממשיך בעיסקו, ורק הרשעים נכשלים בנפילתם, מבלי שהם יכולים עוד לקום, וזאת מחמת הרעה שלהם, ר"ל מחמת תרמיתם, שהביאה לנפילתם והמונעת מהם כל קימה.

[6] מלת השלילה "אל" הוראתה כאן: לא גם ב"אל יחסר המזג", שה"ש ז3, תרגמו הארמי, לותר ויהואש, כאילו היה כתוב: "לא יחסר המזג".

[7] "רבצו" – עדרו; השוה "לרבץ בקר", ישעיה סה10, ועוד.

[8] במקראות רבים המילה "שבע" מורה על ריבוי.

[9] קשה להניח, כי מחבר המשל שלפנינו צופה, כי רשע יעיין בספר זה ויקרא את האזהרה הזאת לרשע; ומסתבר, שהוא צופה, כי קורא הספר ישמיע אזהרה זו באוזנו של רשע.