רוטנברג על משלי כד ד

הטקסט המקראי[עריכה]

גֹבֵר[1] חכם בְעוז[1] ואיש דעת מאמץ כח, כי בתחבלות תֵעָשֶה[1] לך מלחמה ותשועה בְרַב[1] יועץ.

[1] בס' משלי שבידנו הניקוד הוא: "גֶּבֶר.. בָּעוֹז.. תַּעֲשֶׂה.. בְּרֹב".

הטקסט הפשוט[עריכה]

גֹבֵר חכם, המצטיד[2] בעוז, ואיש דעת, אשר[3] מאמץ כח, כי אמנם[4] בתחבלות תֵּעָשֶֹה לעמך[5] מלחמה, ואולם[4] תשועה תבוא[2] רק בעזרת[6] רב-יועץ.

[2] לפי השמטת מיוחס

[3] לפי משפט ניתק לשם (תוספות)

[4] לפי השמטת חיבור

[5] לפי כינוי סומך בודד

[6] לפי השמטת נסמך

הפירוש[עריכה]

גובר במלחמה חכם המצטייד בעוז, ר"ל בגבורה גופנית, ואיש דעת שמאמץ לעצמו כוח; אמנם לא תיעשה לעמך[7] מלחמה אלא בתחבולות, ר"ל במעשים מאולתרים ודחופים, המתחייבים ממהלכי האויב[8], אבל ניצחון יינחל רק בעזרת רב יועץ כלומר, כדי לגבור, ר"ל לנצח במלחמה מן הראוי הוא, כי ינהל אותה חכם, שמצטייד בגבורה גופנית ואיש דעת שמאמץ לעצמו גם כוח. אומנם נכון הוא, שכדי לעשות מלחמה לעם יש לעשות פעולות מאולתרות ודחופות, המתחייבות ממהלכי האויב, ואותן אי אפשר לתכנן בחכמה ובמתינות ואולם ניצחון אי אפשר לנחול אלא אם כן יתוכננו מהלכי המלחמה מראש, עובר לביצועם, במתינות ובשיקול דעת על ידי רב יועץ[9], ר"ל ע"י מומחה צבאי, שהוא חכם ובר דעת, העומד בראשו של חבר יועצים[10].

[7] אמנם המשל שלפנינו אינו מנוסח כפניה אל הקורא, מכל מקום העדיף מחברו לכתוב "לך" שלפי כינוי סומך בודדהוראתו: לעמך במקום לכתוב "לעם", כשכוונתו היתה: במלחמה הרי אדם נלחם למען עמו, ומשום כך הוא עושה כל מה שבידו לעשות כדי לנצח, ובגלל זה הוא עושה גם תחבולות, ר"ל פעולות מאולתרות ודחופות, המתחייבות ממהלכי האויב.

[8] ראה הע' 7 ליא14.

[9] ראה הע' 10 ליא14.