רא"ש על התורה/ויקרא/יט
ב[עריכה]
קדושים כתיב ויגבה ה' צבאות במשפט אימתי נעשה הקב"ה בעולמו גבוה כשיעשה המשפט באו"ה שנא' נצב לריב ה' אמר הקב"ה עד שלא בראתי את עולמי היו מה"ש מקלסין אותי בישראל ומקדשים אותי בכם והם אומרים ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם כיון שנברא אדם אמרו המלאכים רש"ע וזהו שאנו מקלסין אותך בשמו א"ל לאו גנב הוא שנאמר ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר וכשבא נח אמרו לפניו זהו אמר להם זה שכור שנאמר וישת מן היין וישכר עמד אברהם אמרו לו זהו אמר להם לאו זה אוהב לשונאי וכן ליצחק עד שבא יעקב אמרו לפניו זהו אמר להם הן וכה"א לא יקרא שמך עוד יעקב כ"א ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל ויקראו כל ישראל על שמו שנא' ישראל אשר בך אתפאר וא"ל הקב"ה לישראל הואיל והתקדשתם בשמי עד שלא נברא העולם היו קדושים כמו שאני קדוש. משל למלך שקדש אשה א"ל הואיל ונתקדשת לשמי אני מלך ואת מלכה כך הקב"ה אמר למשה לך קדש את העם למה כי קדוש אני:
דבר אל כל עדת בני ישראל א"ל הקב"ה זכיתם אתם נקראים עדת קדושים לא זכיתם אתם נקראים עדה רעה שנא' עד מתי לעדה הרעה ומה ראה לו' הפרשה זו לכל העדה למה לא דבר להם כשאר פרשיו' לפי שבזאת הפרשה כלולות כל הדברות כתי' אנכי ה' אלהיך וכתי' אני ה' אלהיכם כתוב בדברות לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וכאן אל תפנו אל האלילים לא תשא לא תשבעו בשמי לשקר שמור את יום השבת לקדשו את שבתותי תשמורו כבד איש אמו ואביו תיראו. לא תרצח. לא תעמוד על דם רעך לא תנאף מות יומת הנואף והנואפת לא תגנוב לא תגנובו לא תענה לא תלך רכיל לא תחמוד לא תעשוק הרי כל הדברות כלולות ולפי' כתיב אל כל עדת בני ישראל:
שאלו המינים את ר' שמלאי מהו שאמר הפסוק כי אלהים קדושים הוא ואיך אתם אומרין שהוא רשות א' הרי שתי רשויות מן הפסוק הזה א"ל שוטים שבעולם אלו אמר כי אלהים קדושים הם יפה אתם אומרים ומהו שאמר כי אלהים קדושים הוא א"ר ברכיה בר' ישעיה שהוא קדוש בכל מיני קדושות וכל מעשיו בקדושה דיבורו בקדושה שנאמר אלהים דבר בקדשו דרכיו בקדושה שנאמר אלהים בקדש דרכך הליכותיו בקדושה שנא' הליכות אלי מלכי בקדש חשיפת זרועו בקדשה חשף ה' את זרוע קדשו קילוסו בקדושה שנא' מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקדש קדוש בכל מיני קדושות:
כג[עריכה]
וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל מעשה באנדרינוס שהלך למלחמה והלך עם גייסות שלו להלחם על מדינה א' שמרדה עליו מצא שם זקן א' בדרך שהוא נוטע תאנים א"ל אנדרינוס המלך אתה זקן ומתיגע לאחרים א"ל אדוני המלך אם אזכה אוכל מנטיעותי ומן הפירות וא"ל יאכלו בני עשה ג' שנים במלחמה וחזר לאחר ג' שנים מצא אותו זקן שם מה עשה אותו זקן נטל כלכלה ומילא אותה תאנים יפות והושיבה לפני המלך א"ל אדוני המלך אכול אני הוא הזקן שמצאת בהליכתך שהייתי מצטער והרי כבר זכני המקום לאכול מפירות נטיעותי ואלו הן אמ' אנדרינוס לעבדיו טלו אותה ממנו ומלאוה זהובים והלך הזקן לביתו ומשבח בביתו לאשתו ובניו והיתה שכנתו עומדת שם שמעה הדברי' אמרה לבעלה כל בני אדם הולכים והקב"ה מזמן להם טובות ואתה יושב בבית חשוך באופל והרי השכן שלנו כבד את המלך בכלכלה של תאנים ומלא אותו לו זהובים ועכשיו טול סל גדול ומלא אותו מכל מיני מגדים ואמור לו אדוני המלך שמעתי שאתה אוהב את הפירות ובאתי לכבדך בזה הסל אמר המלך לסרדיוסטין שלו טולו אותו ממנו וטפחו לו על פניו עמדו והפשיטוהו ערום והתחילו טופחין אותו בפניו עד שנפחו פניו ושברו את גופו ועשאוהו דוגמא והלך לביתו בוכה ואשתו סבורה שהוא בא בסל מלא זהובים עד שראתה עיניו נפוחות וגופו נשבר ובוכה וספר לאשתו המעשה כמו שאירע לו ללמדך שהנשים הרעות מפילות את בעליהן ברעה ולפי' אל יתבטל אדם מן הנטיעות אלא כשם שמצא עוד יוסיף נטע אפי' הוא זקן אמ' הקב"ה למדו ממני כביכול ראה מה כתיב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וכו':