רא"ש על התורה/ויקרא/יב
ב[עריכה]
אשה כי תזריע וילדה זכ"ר. גימ' בר"כה וז"ש רז"ל בא זכר בא ברכה כבודו עמו נק"בה גימ' נז"ק וז"ש נקבה נק בה כלומ' עד שתדע לשאול מזונותיה כדאיתא במס' נדה:
עוד אשה כי תזריע. פי' הראב"ע ז"ל שמצא בס' תולדות שיש ברחם של אשה ז' נקבים ג' מימין וג' משמאל וא' באמצע ואם נכנס הזרע באותן שבימין תלד זכר ואם נכנס באותן של שמאל תלד נקבה ואם באמצע תלד טומטום או אנדרוגינוס וכשהיא שוכבת על ימין נכנס הזרע באותן שבימין ותלד זכר וממהרת הטומאה לצאת ולפי' אינה טמאה כ"א ז' ימים וטהרתה ל"ג וכשהיא שוכבת על שמאל יולדת נקבה ואין טומאתה ממהרת לצאת ולכך טמאה שבועים וטהרתה ס"ו וזש"ה שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. ולכך נסמכה פרשה זו לכאן לו' שבועה התינוק במעי אמו הקב"ה מצוהו וא"ל מזה אכול ומזה לא תאכל ולאחר שקבל עליו המצות הוא נולד ובשעה שכורעת האשה לילד נעשו שתי ירכותיה כשני אבנים כדי שיהא בה כח לקבל הילד שנא' וראיתם על האבנים קרי ביה אבנים דברי ר"י בר סימון וכמה נסים עושה הקב"ה עם התינוק שהרי אדם נותנין אותו יום א' בבור תחת הארץ או אסור במקום צר נפשו מצרת עליו והתינוק סגור במעי אמו שהוא חם באמבטי והקב"ה משמרו ועוד עד שלא נולד אמו מושכת דמיו לאחר שנוצר הדמים נעכרים ונעשים חלב לינק מהם. ועוד כלי מלא פירות ופיו למטה הפירות נופלין והאשה פיה למטה והקב"ה משמרו ועל זה אמר איוב מי יתנני כירחי קדם ולואי שהייתי כאותן הימים שהייתי במעי אמי כימי אלוה ישמרני מלמד שהולד שמור במעי אמו. בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך מכאן אתה למד שהאורה לתינוק כשהוא במעי אמו בסוד אלוה עלי אהלי כשם שהתינוק מלוכלך ומלא רירין ומלא דם והם מחבבין אותו וכ"ש אם הוא זכר ועל זה אמר איוב אשא דעי למרחוק: