קיצור ליקוטי מוהר"ן קפח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

קֹדֶם שֶׁיּוֹצֵא הָאָדָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם מְלַמְּדִין וּמַרְאִים לוֹ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לַעֲבֹד וּלְהַשִׂיג בְּזֶה הָעוֹלָם, וְכֵיוָן שֶׁיּוֹצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם מִיַּד נִשְׁכָּח וְנֶאֱבָד מִמֶּנּוּ הַכּל, וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לְבַקֵּשׁ אַחַר אֲבֵדָתוֹ, כִּי כָּל הָאֲבֵדוֹת הָאֵלֶּה שֶׁל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם כֻּלָּם הֵם אֵצֶל הַצַּדִּיק: