קינות/אז בהלוך ירמיהו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
אָז בַּהֲלוֹךְ יִרְמְיָהוּ עַל קִבְרֵי אָבוֹת
וְנָם עֲצָמוֹת חֲבִיבוֹת
מָה אַתֶּם שׁוֹכְבוֹת :
בְּנֵיכֶם גָּלוּ וּבָתֵּיהֶם חֲרֵבוֹת
וְאַיֵּה זְכוּת אָבוֹת בְּאֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת:

גָּעוּ כֻלָּם בְּקִינִים
עַל חֶסְרוֹן בָּנִים
דּוֹבַבוּ בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים
פְּנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים
וְאַיֵּה הַבְטָחַת וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשׁוֹנִים:

הֵם הֵמִירוּ כְבוֹדִי בְּתֺהוּ
וְלֹא פָחֲדוּ וְלֹא רָהוּ
וָאַעְלִּים עֵינַי מֵהֶם וְלֹא נָהוּ
וְלֹא שָׁהוּ
וְאֵיךְ אֶתְאַפַּק עַל אֲמִירַת לֹא הוּא:

זָעַק אַב הֲמוֹן בַּעֲבוּרָם
וְחִנֵּן פְּנֵי אֵל רָם
חִנָּם נֻסֵּיתִי עֶשֶׂר בְּחִינוֹת עֲבוּרָם
וְהֵן חָזִיתִי שִׁבְרָם    
וְאַיֵּה הַבְטָחַת אַל תִּירָא אַבְרָם:

טָעוּ לְהִזָּרוֹת
בַּעבוֹדוֹת זָרוֹת
יָעֲצוּ לַחְצֺב בֺּארוֹת
בֺּארֺת נִשְׁבָּרוֹת
וְאֵיךְ אֶתְאַפַּק עַל בִּטּוּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְרוֹת:

כֺּה צָוַח יִצְחָק
פְּנֵי שׁוֹכֵן שַׁחַק
לַשָּׁוְא בִּי טֶּבַח הוּחַק
וְהֵן זַרְעִי נִשְּׁחַק וְנִמְחַק
וְאַיֵּה הַבְטָחַת וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק:

מָרוּ בְּיִרְמְיָה
וְטִמְּאוּ הַר הַמֺּרִיָּה
נִלְאֵיתִי נְשׂוֹא גְעָיָּה
עוֹלָה לִי מִנְּשִׁיָּה
וְאֵיךְ אֶתְאַפַּק בַּהֲרִיגַת זְכַרְיָה:

סָח יֻלּד בְּתֶלֶף
דְּמָעוֹת כְּתַנִּין זוֹלֵף
עולָלַי שֶׁטִּפַּחְתִּי בְּעֶלֶף
אֵיךְ גָּזוּ מֶנִּי בְּחֶלֶף
וְאֵיךְ הָפְרַע מֶנִּי דָּמִים בְּדָמִים כַּמָּה אָלֶף:

פָּץ רוֹעַה נֶאֱמָן
כָּפוּשׁ בָּאֵפֶר וּמֻדְמָן
צֺאן אֲשֶׁר בְּחֵיקִי הָאֳמָן
וְאֵיךְ גָּזוּ בְּלֹא זְמָן
וְאַיֵּה הַבְטָחַת כִּי לֹא אַלְמָן:

קוֹל בְּכִי לֵאָה מְתוֹפֶפֶת עַל לְבָבֶהָ
רָחֵל אֲחוֹתָהּ מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ
זִלְפָּה מַכָּה פָּנֶיהָ
בִּלְהָה מְקוֹנֶנֶת בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ:

שׁוּבוּ תְמִימִים לִמְנוּחַתְכֶם
מַלֵּא אֲמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם    
שֻׁלַּחְתִּי בָּבֶלָה לְמַעַנְכֶם
הִנְנִי מְשׁוֹבֵב גָּלוּת בְּניכֶם: