קטגוריה:שמות ז ב

מפרשי רש"י

[ב] אתה תדבר פעם אחת וכו'. ואין לומר "תדבר" לאהרן, דאם כן לא הוי למכתב כלל "אתה תדבר", דפשיטא כיון שאמר "ואהרן יהיה נביאך" (ר' פסוק א) בודאי צריך משה להגיד לו תחילה דבר ה'. ועוד, דהא כתיב (פסוקים יד, טז) "ויאמר ה' אל משה ואמרת אליו", ולא כתיב 'אמור אל אהרן שיאמר אל פרעה וגו כדכתיב (ר' להלן ח, יב) "אמור אל אהרן הך את עפר הארץ והיה כנים", ומדכתיב "ואמרת אליו" היה משה מדבר אל פרעה. ומה שהביא (הרא"ם) [הרמב"ן] ראיה כמו שהקב"ה מדבר אל הנביא ואחר לא ישמע, כך משה מדבר ולא ישמע פרעה, כי קראו הקב"ה למשה "אלקים ואהרן יהיה נביאך", אומר אני אדרבה, כי מצד השם יתברך המדבר אין מניעה, ודבר ה' "בכח שובר ארזים" (ר' תהלים כט, ד-ה), ואילו היה משה רבינו ע"ה מדבר בנחת כדי שלא ישמע פרעה - אין הדבור כך אצל השם יתברך:[מזרחי] בד"ה אתה תדבר כו' שהפרש שבין כו' - נ"ב ותדע מדלא כתיב אתה תדבר אל אהרן שמע מינה דאל פרעה קאי א"אתה תדבר" וא"אהרן אחיך ידבר". ומה שפירש המחבר מה שפירש"י 'אהרן ימליץ ויטעים' הוא מוכרח, דאל"כ מה הפרש יפה יפרש, אבל מכל מקום נראה לי דאף בקרא משמע הכי מדכתיב גבי משה "את כל אשר אצוך" ודוק. מהרש"ל:"אתה תדבר" פעם אחד וכו - דליכא למימר אתה תדבר לאהרן ואהרן ידבר אל פרעה, דאם כן תדבר אליו מיבעי ליה. ותו, דהא חזינן דמשה היה מדבר ממש גם הוא לפרעה דהא כתיב "ויאמר משה" כמה זימני. ועוד דהא קראי דמוכחי דלתרוויינו ציוה לדבר "ולא ישמע 'אליכם' וכו'" "'ואמרתם' וכו'" ורבים כאלה."אתה תדבר" פעם אחת כל שליחות ושליחות כפי ששמעתו מפי ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה - וכתב הרמב"ן ואין זה נכון כלל אלא פירושו כי אתה תבא לפניו עם אהרן ושם תצוה אתה את אהרן ולא ישמע פרעה דבריך ואהרן בשליחותך ישמיענו דבריך ע"כ.

וכתב עליו הרא"ם ולא ידעתי איך יפרש הברייתא של מכילתא דתניא "דברו אל כל עדת ישראל" ר' ישמעאל אומר וכי אהרן מדבר והלא כבר נאמר "אתה תדבר" דמשמע דס"ל להאי תנא דקרא ד"אתה תדבר" ולא אהרן עמך, לישראל ולפרעה קא מיירי, שמשה לבדו היה מדבר דברי השם להם ומשום הכי פריך גבי "דברו אל כל עדת ישראל" וכי אהרן מדבר עמו והלא כבר נאמר "אתה תדבר" אתה לבדך ולא אהרן עמך ואי כפירוש הרמב"ן ז"ל דקרא ד"אתה תדבר" לאהרן קא מיירי ולא ישמע פרעה את דברי משה ולא ישראל דאין הפרש בין פרעה לישראל בזה, מאי קושיא דילמא הא דכתיב "אתה תדבר" דמשמע שמשה לבדו היה מדבר, במדבר אל אהרן קא מיירי, אבל במדבר לפרעה ולישראל, הוא ואהרן היו מדברים, משה כמו מלך ואהרן כמו מתרגם כדי להבינם להם, אלא על כרחך לומר שפירוש "אתה תדבר" לפרעה ולישראל קמיירי, ומשום הכי פריך מקרא ד"דברו אל כל עדת ישראל" דמשמע ששניהם יחד היו מדברים עכ"ל.
שמעתי ולא אבין דכי היכי דהרא"ם מפרש דברי המכילתא אליבא דהרב דהכי פריך "דברו" וכי אהרן מדבר ר"ל יחד עם משה, והלא כבר נאמר "אתה תדבר" ואח"כ אהרן הכי נמי יפורש אליבא דהרמב"ן וכי שניהם יחד היו מדברים והלא משה לבדו היה מדבר אל אהרן ואהרן לבדו היה מדבר עם פרעה ועם ישראל ומעולם לא דברו יחד בפעם אחת, וא"כ היאך אמר הכתוב "דברו" דמשמע שניהם יחד בפעם אחת ואע"ג דלפי זה הוה ליה עיקר הקושיא על משה ולא על אהרן הוי ליה למימר וכי משה היה מדבר לפני פרעה וישראל והלא כתיב "אתה תדבר", ר"ל אל אהרן ולא אל פרעה וישראל ואהרן אחיך לבדו יהיה המדבר לפרעה ולישראל. מ"מ אין בכך כלום דסוף סוף עיקר הקושיא וכי שניהם מדברים יחד והלא בשעה שהיה משה מדבר לא היה אהרן מדבר וכן להיפך. וכל שכן דאתא שפיר דברי הרמב"ן לגירסא שלנו במכילתא, וה"ג, וכי שניהם מדברים והלא כבר נאמר "אתה תדבר" דהכי מקשה וכי שניהם מדברים אל פרעה וישראל והלא כתיב "אתה תדבר" דמשמע לאהרן היה מדבר ולא לפני פרעה וישראל.
ואין לומר דהרא"ם ידע בכל אלה ואפ"ה מקשה מנ"ל להקשות במכילתא, דילמא הא דכתיב "אתה תדבר" דמשמע דמשה לבדו היה מדבר, היינו במדבר אל אהרן ומ"מ אח"כ שניהם יחד היו מדברים ומנא לן דמשה לא היה מדבר עם אהרן יחד אל פרעה וישראל, אי אפשר לפרש כן דזיל בתר טעמא, טעמא מאי פירש הרמב"ן "אתה תדבר" אל אהרן ולא רצה לפרש "אתה תדבר" פעם אחת בתחילה, היינו משום טענת "ערל שפתים" שהיה בוש לדבר לפני מלך וגם בני ישראל לא שמעו אליו, וכמו שהאריך הרמב"ן בזה, וסיום דבריו והנה זו מעלה גדולה למשה, זכה בה בענותו שהיה בוש לדבר בערלת שפתיו וכו', וא"כ לפי"ז אי אפשר לפרש שאח"כ היו שניהם מדברים יחד דאנה יוליך חרפתו לדבר בערלת שפתיו, ועוד דלאיזה טעם וסיבה ידבר בתחילה אל אהרן לפני פרעה ולא אל פרעה, מאחר שאח"כ ידבר יחד עם אהרן.

ולי נראה דאע"ג דהרא"ם תפס גירסא זו עיקר במכילתא לא נהירא, דמנ"ל להשוות פרעה אל בני ישראל, דילמא לפני בני ישראל היו שניהם יחד מדברים אבל לפני פרעה "אתה תדבר ואהרן אחיך יהיה נביאך וידבר אל פרעה ושלח את בני ישראל מארצו" הן לפירוש הרב הן לפירוש הרמב"ן, דלפירוש הרב היה משה מוכרח לקיים שליחות השם יתברך פעם אחת לדבר בשמו הגדול כי זה האיש משה גדול מאד בעיני עבדי פרעה ובעיני העם ולא יאמרו על אהרן שמאליו הוא נכנס ומדבר. וזה לא שייך בישראל, שהכל יודעין שאהרן יושב ודורש סתם, ותורתו של משה היא. וגם לפירוש הרמב"ן שאני פרעה שהיה מלך ומן אומה אחרת לפיכך היה בוש לדבר לפניו בערלת שפתיו אבל לפני ישראל שהם אומה שלו למה יבוש ויכלם לפניהם. וא"כ אין כאן קושיא כלל. אבל הגירסא הנכונה בעיני היא גירסא שניה שהביא הרא"ם וכן היא היום לפנינו והלא כבר נאמר "ואתה דבר אל בני ישראל", ומישראל אישראל קא מקשה והכי פירושו והא אהרן היה ממועט מכל הדברות שבתורה, וגם סדר משנה כך היה כמו שכתב הרב בסוף פרשת כי תשא, וא"כ למה אמר "דברו אל כל עדת ישראל" כאילו גם אהרן שמע הדבור. ומה שכתב הרא"ם על גירסא זו ומאי קושיא דילמא דוקא במצות שבת "ואתה דבר" ולא אהרן אבל בשאר מצוות שניהם יחד, ע"כ אין אלו אלא דברי נביאות לחלק בין מצוה למצוה, דהא אהרן ממועט מכל האמירות ומכל הדברות ומכל הצוויין, ועוד כלפי לייא דבישראל גופיה רוצה לחלק בין מצוה למצוה ואינו רוצה לחלק בין מצוה לשליחות השם יתברך וג"כ לחלק בין ישראל לפרעה."אתה תדבר", פעם אחת כל שליחות ושליחות וכו' - פירוש, רש"י רצה לפרש "אתה תדבר אל פרעה" פעם אחת ואינו ר"ל שתדבר לאהרן ואהרן ידבר אל פרעה לפי שמצינו בכל המכות שמשה ממש היה מדבר אל פרעה ולא על ידי מליץ לכך נראה לפרש כן.