קטגוריה:שמואל ב יז ב

וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ

אחיתופל פתח את עצתו המעולה במשפט: "אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ, וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד, הַלָּיְלָה" (ביאור:שמואל ב יז א). צבא של 12,000 היה מספיק כדי להכניע את צבאו הבורח של דוד, המטרה היתה ברורה: רק לפגוע בדוד. אבשלום לא היה צריך לבוא ולהסתכן. במידה ואחיתופל היה נכשל, אבשלום היה נשאר מלך בירושלים והיה יכול לנסות שנית, ושלישית, או להשאיר את דוד המלך בגלות.

אולם אחיתופל, במקום לשתוק המשיך לדבר דברים שהכינו את מפלתו:

וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם

לא היה בסיס להגיד שדוד יהיה רפה ידים. החילים של אחיתופל הרודף יהיו עיפים בדיוק כמו חיליו של דוד, ואין הוכחה שדוד היה חלש בבריחתו.

וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ, וְנָס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ

יואב בן צרויה והצבא המקצועי שהיה ברשותו באו עם דוד. העם לא ברח עם דוד, ולא היה צורך להוריד בערכו של הצבא שהם רק "עם" והם יברחו ללא מלחמה. העובדה שדוד עזב את ירושלים היתה למנוע הרס העיר והתושבים ולא הראה על חולשת הצבא וחוסר נאמנות ונכונות להלחם.
אחיתופל מנסה ליצור רושם שהעם אינו אוהב את דוד והם יברחו ללא מלחמה. אחיתופל הגזים בדבריו ויצר תמונה מעוותת של מערך המלחמה.

וְנָס כָּל הָעָם

כפי שרואים בחוקי עיר מקלט: פושע בורח, ואדם חף מפשע נס (דברים ד מב). כך גם אשת פוטיפר הודיעה לבעלה שיוסף חף מפשע כאשר היא אמרה: "וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא, וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה" (ביאור:בראשית לח יט).
אחיתופל טוען שהעם עם דוד אינו חוטא נגד אבשלום, ואין צורך להעניש אותם. אחיתופל התעלם מיואב בן צרויה שהיה מפקד מעולה ולא היה ברור שהוא יכנע ויסלח לאבשלום לאחר שהוא עזר לו לשוב לירושלים. ואכן יואב לא התבייש להרוג את אבשלום, אפילו בניגוד לפקודתו של דוד ולאחר הזהרה (שמואל ב יח יד).

וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ

כשם שדוד אהב את אבשלום, בנו היפה והתקיף, כדבריו: "בְּנִי אַבְשָׁלוֹם, בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם, מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי" (שמואל ב יט א), כך גם אבשלום אהב את אביו. מבחינה צבאית, נכון היה להרוג את דוד ולחסל את הבעיה, אבל בעייני אבשלום זה לא נשמע טוב. אבשלום רצה שדוד ישוב לירושלים, יברך אותו ויכבד אותו כמלך ישראל, כשם שדוד מינה את שלמה בחייו (מלכים א א לה).

"וְהִכֵּיתִי" - אחיתופל מודע שאבשלום אוהב את אביו, ולכן הוא נזהר לא להגיד שהוא יהרוג את דוד, אלא רק יכה ויכניע אותו. ולכן הוא מיד ממשיך "כְּשׁוּב הַכֹּל, הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ, כָּל הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם" (ביאור:שמואל ב יט ג).

ברגע שאבשלום שמע טענות חסרות שחר הוא איבד את האמון בעצתו של אחיתופל.