המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותאמר יזכר נא המלך את יהוה אלהיך מהרבית [מהרבת] גאל הדם לשחת ולא ישמידו את בני ויאמר חי יהוה אם יפל משערת בנך ארצה
"יזכר נא המלך וגו'" - כאלו חששה פן כאשר יבוא גואל הדם לפני המלך ולפי רוב גדלו ישא לו המלך פנים ולא ירחם עוד על בנה ולזה אמרה יזכר נא את ה' ולדבק במעשיו מה הוא רחום וגו' מבלי להגדיל לישא פני גואל הדם הבא לשחת ולא ישמידו את בני
מצודת ציון
"מהרבת" - ענין גדולה וחשיבות כמו (אסתר א ח)על כל רב ביתו
"גואל הדם" - קרוב הנרצח הרוצה לנקום נקמת דמו נקרא גואל הדם שהוא כאלו נחשב לדם לגאולה
"ותאמר". אז הוסיפה לבקש גם בעד זאת שיזהיר בל ימיתוהו גואלי הדם, שאף שיש להם רשות ע"ז מדין תורה: "יזכר נא המלך את ה' אלהיך". בקשה שיזכור בדבריו שם ה'(כמ"ש באמת חי ה' אם יפול משערת ראשו ארצה, ובזה לא יוכל גואל
הדם להפר שבועת המלך). ובארה טעם שאלתה, "מהרבת גואל הדם לשחת", שאין זה דומה למצות התורה שהגואל יחם
לבבו לנקום דם אחיו מאיש נכרי, ולא כן בזה שגם הרוצח אחיו הוא, ובמה שיהרגנו לא יתקן רק ירבה לשחת, שתחת שיחם
לבבו על הריגת אח אחד ירבה לשחת גם השני, ולכן יגזור המלך אומר בכח המלכות "שלא ישמידו את בני:" ואז הפיקה גם
שאלתה זאת, "ויאמר חי ה'" וכו'. ובזה השיגה תכלית מבוקשה, בענין אבשלום לבקש שישיבהו המלך, כמו שיבא:
