קטגוריה:דניאל ו ט

כָּעֵת הַמֶּלֶךְ תָּקִים אֶת הָאִסָּר

כָּעֵת הַמֶּלֶךְ

הנכבדים, שבאו ליצור אמתלא להרוג את דניאל, קוראים לדריוש המדי, שמונה על ידי כורש להיות מושל או שליט העיר בבל וסביבתה, בשם מפואר 'מלך'. ייתכן שדריוש המדי היה קצין בכיר בצבא פרס ומדי, או שהיה שליט של המדיים שהתאחדו עם הפרסים, אבל לא ידוע שהוא היה באמת מלך שליט עליון. בעתיד דריוש הגדול או הראשון, שגם הוא היה מפקד בצבא אחשורוש יגיע למלוכה לאחר הפיכה צבאית (הרודוטוס), אבל לא נאמר שהוא היה ממשפחת מלוכה כל שהיא.

כָּעֵת - מיד, עכשו, ברגע זה, אין זמן לחשוב ולבדוק - אתה חייב לבצע ולפרסם את הפקודה, שאנחנו, הנוכלים, אמרנו שזה בשם כל הוזירים, האחשדרפנים, הפחות, היועצים, והשרים.

הם מתאמצים לשכנע אותו שהוא באמת מלך וראוי להוציא צווים בשם מדי ופרס.

לפני כן הם אמרו: "לְהָקִים קִיּוּם הַמֶּלֶךְ" (ביאור:דניאל ו ח), כאילו שקיומו של המלך תלוי בצו הזה, ועכשו הם מורים לו לקים את הצו.
אם בכלל, זה שהשליט הסכים להוציא פקודה טפשית כזאת, שאף אדם לא רשאי לבקש דבר מאדם אחר, זה מראה שהוא היה חלש וזה לא חיזק את קיומו כשליט.

וְתִרְשֹׁם אֶת הַכְּתָב, שֶׁלֹּא לְשַׁנּוֹת

הנכבדים הנוכלים חוששים השליט יאשר את הצו בעל פה, ואז לא תהיה להם הוכחה שכך נאמר, והשליט יכול לטעון שהם לא הבינו והוא בכלל לא אמר זאת.
כדי להמנע מזה, הנוכלים דורשים את הצו בכתב, ואפילו מסבירים לשליט, שכך הוא לא יוכל לשנות או לבטל את הצו שהוא עצמו הוציא, כפי שאמר אחשורוש לאסתר ומרדכי, "כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, אֵין לְהָשִׁיב" (ביאור:אסתר ח ח). במקרה הזה דריוש המדי הוא לא המלך, והוא לא חותם בטבעת המלך, כך שייתכן שפקודתו לא תקפה אלא לעיר בבל. ולכן בהמשך לא נאמר שהפקודה תורגמה ונשלחה לכל המחוזות והמדינות.

השליט היה צריך להרגיש בלחץ שהם מפעילים עליו, וכידוע כאשר מישהו לוחץ ודורש שתחתום מיד, עדיף לחכות ולחשוב - אין ספק שזה לא לטובתך.