קטגוריה:במדבר טו ב

מלבי"ם - התורה והמצוה

א. כי תבואו אל ארץ מושבותיכם , דברי הספרי מבוארים בקידושין (קידושין לז א) ובזבחים (זבחים קיא א) שר' ישמעאל ס"ל שמ"ש אל ארץ מושבותיכם היינו אחר ירושה וישיבה כי לא קרבו נסכים במדבר, ולא נתחייבו בנסכים עד אחר ירושה וישיבה. שמ"ש מושבותיכם הוא דוגמת מ”ש וירשתה וישבת בה. ובזבחים מוסיף שרק בבמה גדולה, או אינו אלא אפילו בבמה קטנה, ת"ל אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם, הרי בבמה הנוהגת לכלכם הכתוב מדבר. וזה לא נזכר בספרי, וי"ל שזה נשמע מן מושבותיכם שהוא לאחר ירושה, ומאז נאסרו הבמות, ולא היה עוד במה קטנה. שאף שאמר במשנה (זבחים פרק י"ד) באו לנוב ולגבעון הותרו הבמות, י"ל ר' ישמעאל לשטתו דס"ל בזבחים (דף קי”ט) זו וזו שילה ולשטתיה פירשו התוס'(זבחים דף ס"א) שמזמן שילה ואילך לא הותרו הבמות. ורש”י שפירש שהלמוד למעט במה קטנה, הוא ממ"ש אשר אני נותן לכם, הוא לשטתו שמפרש שם שגם לר' ישמעאל יש היתר במות [ומ"ש הואיל ונאסרו ביאות סתם וכו' יש לדחוק וטוב למחקו כי זה משמע כאידך דר”י בקדושין שם].

ור”ע ז"ל דמושבות בכ"מ שאתם יושבים משמע וקרבו נסכים במדבר ואח"כ בבמה קטנה עי' בגמ' שם. וכבר פרש"י ותוספות בקדושין דאף לר' ישמעאל קרבו במדבר בקרבן צבור, דכתיב במלואים וזה אשר תעשה על המזבח וכתב שם נסכים בעולת תמיד רק שלא קרב בקרבן יחיד אלא מביאתן לארץ.

וזה כונת א' מתלמידי ר' ישמעאל וכמ"ש החוס' (זבחים דף קיא) ד”ה לדברי. ורשב”י יסבור כרבי עקיבא דמושבותיכם בכ"מ שאתם יושבים משמע. או שהגם שיסבור דמושבותיכם לאחר ירושה וישיבה משמע הולך לשטתו בזבחים (דף קיט) שזו וזו ירושלים, ועד שנבנה הבית לא נאסרו הבמות. וס"ל שאחר ירושה וישיבה היו נסכים נוהגים גם בבמה, למ”ש שאין הלמוד ממה שנאמר אשר אני נותן לכם, רק ממה שאחד ירושה וישיבה לא הותרו הבמות כנ"ל. וא”כ לרשב"י שהיו גם במות היו נסכים קרבים בבמה.

ואבא חנן משום ר"א ס"ל גם כן שהיו נסכים נוהגים גם באהל מועד [ובשגם למ”ש בקדושין שר"א חולק על ר' ישמעאל ומ”ש אל ארץ מושבותיכם ללמד שנסכי בית עולמים שוים עם נסכי א"מ].