קהלת משה ז יז
"ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל כי אם ליראה"[1].
ופריך:[2] אטו יראה מלתא זוטרתי? ומשני: אין, לגבי משה מילתא זוטרתי.
כבר נתחבטו בזה כל גדולי הקדמונים:[3] ושמעתי בשם איזה גאון ר' ישראל בעה"ש ז"ל, דאיתא בזוהר: אית יראה ואית יראה, אית יראת עונש שמפחד מפני הקב"ה מחמת עונש, זה יראת עונש כמאמר חובת הלבבות, כל העובד בשביל זה עובד לזולתו, אלא היראה טובה היא יראת הרוממות, שמתירא מהקב"ה מחמת שהוא רב ושליט, זהו יראה השלימה, וזו היראה אינה מתיירא רק השמים (= צבא שמים), כי השמים אין לו שכר ועונש.
וזהו מאמר המשנה: "ויהא מורא שמים עליכם",[4] ר"ל (שתראה) [שיהיה לכם] זאת היראה, מה שהשמים (= שצבא שמים) מתייראים.
והנה מי שהוא במדרגת יראת עונש, רחוק הוא מיראת הרוממות. והנה דבר הממוצע בין שתי היראות הוא יראה חדשה שמתיירא מן הת"ח, כדתניא: "את ה' אלהיך תירא, לרבות ת"ח"[5], ומי שהוא במדרגה שמתיירא מן הת"ח, לא רחוק הוא מיראת הרוממות.
והנה ישראל היו במדרגה שהיו מתייראים ממשה דכתיב: "ויראו מגשת אליו"[6], נמצא לא היו רחוקים מיראת הרוממות[7].
וזהו מאמר הגמ': "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה", היינו יראת הרוממות, ופריך אטו יראה מלתא זוטרתי, מי הגיע ליראת הרוממות? ומשני: אין, לגבי משה, ר"ל: שהיו במדרגות שהיו מתייראים ממשה, הוי מילתא זוטרתי שיגיעו למדרגת יראת הרוממות, ודוּק.
הערות שוליים[עריכה]
- ^ דברים י יב.
- ^ ברכות לג ב.
- ^ הקדמונים התחבטו, מה הגמ' מתרצת שלגבי משה מילתא זוטרתי, הרי הפסוק מדבר לכל עם ישראל לא רק למשה.
- ^ משנה אבות א ג.
- ^ פשט המצוה "את ה' אלהיך תירא", הוא כמו שכתוב בספר החינוך תלב: "להיות יראת ה' על פנינו תמיד לבלתי נחטא, כלומר שנירא ביאת עונשו וכו', ומי שבא דבר עברה לידו חייב להעיר רוחו ולתת אל לבו באותו הפרק שהשם ברוך הוא משגיח בכל מעשה בני אדם וישיב להם נקם כפי רוע המעשה". החינוך דבר על יראת העונש, אבל ברור שכלול במצוה זו גם הדרגה הגבוהה יותר שהיא יראת הרוממות.
ויראת הרוממות היא: הרגשה של נוכחות האל, שגורמת בושה לחטוא. (עיין לקוטי מוהר"ן לח) ואיך זוכים להרגשה של נוכחות האל, בתחילה היא ע"י התבוננות שמלא כל הארץ כבודו, וכו'.
ואצל הת"ח ישנם ג"כ את שני הדרגות האלה. א. שנירא מעונש הת"ח, ניתן אל לבנו מה שכתוב במשנה אבות ב י: "והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף". ב. יראת הרוממות. ומה הפשט בזה ואיך זוכים לזה, יבואר בהמשך, ובערה 5, 6. - ^ שמות לד ל. "וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו". וצ"ע מה הראיה שהיה לבני ישראל יראת ת"ח, שם הם פחדו כיון שראו שקרן עור פניו.
ועיין לקוטי מוהר"ן לח שכותב: וזה שאנו רואים כשאדם מתבייש נעשה כמה גונין, ובזה יכולים אנו להבין אם יש לאדם יראת שמים, היינו בושה לאחר תיקון החטא, כשאנו מסתכלין על פניו ונופל עלינו יראה ובושה, היינו שנמשך עלינו דעת בגדולת הבורא יתברך. ומשה זכה לאור התפילין, וכו', "כי קרן עור פניו", על שם קרן אחת היה לו במצחו, זה בחינת תפילות שהוא במצח, ועל ידי זה "ויראו מגשת אליו", כי האיר עליהם היראה".
מבואר בליקוטי מוהר"ן שני ראיות שאדם חזר בתשובה שלימה: א. כשאנו מסתכלין על פניו ונופל עלינו יראה ובושה. ב. כשהוא מסתכל על אדם בדרגה גבוהה כמו משה רבינו, ויש לו יראה ממנו.
בכל אופן מוכח שאדם שלא חזר בתשובה כראוי, אפילו אם יסתכל על אדם צדיק "שקרן עור פניו", זה לא יגרום לו כלום, כדי שהוא יקבל יראה מהצדיק, כדי שהוא ירגיש הרגשה מיוחדת כשרואה את הצדיק, צריך להיות בדרגה מסיומת של תשובה.
וזה מה שהבעל שם טוב כותב: "והנה ישראל היו במדרגה שהיו מתייראים ממשה דכתיב: "ויראו מגשת אליו". - ^ הפחד מהת"ח הוא לא פחד שיעניש, אלא הוא יראת הרוממות, בעמידה במחיצתו נופל פחד על האדם, פחד לחטוא, פחד לעשות מעשים לא נכונים.
ולפי"ז מה שחז"ל דורשים: "את ה' אלהיך תירא, לרבות ת"ח", הכוונה, שיש לנו חיוב להגיע לדרגה שנפחד מת"ח, להגיע לדרגה של תשובה שנזכה להרגיש פחד בנוכחות הת"ח, וזה דבר שאפשר לדרוש מעם ישראל, זה קשה אבל אפשרי, ואז טועמים טעם של יראת הרוממות, ויודעים מה משמעותה, ויודעים מהי יראת הרוממות שהקב"ה רוצה שנגיע אליה.