קהלת משה ז טז
בשם הגאון ר' חיים ראפפורט.[1]
"נשיא אחד ליום, נשיא אחד ליום"[2].
ופירש המדרש: "מכאן שחנוכת הנשיאים דחי שבת"[3], המדרש הזה אומר דרשוני?[4]
ותירץ הגאון הנ"ל, דאיתא בגמרא: אותו היום שהוקם המשכן נטל עשר עטרות[5], ראשון בשבת, ראשון בחודש, וכו', ונמצא התחיל חנוכת המזבח ביום א' והיה שנים עשר נשיאים, ואי לא דחי שבת נמצא הקריבו הנשיאים שני שבועות היינו ששה בשבוע אחת, וששה בשבוע השנית, כי לא דחי שבת.
נמצא ביום א' הקריבו שני נשיאים, וביום ב' גם כן ב' נשיאים. היינו: יום א' משבוע זאת ויום א' משבוע שנית, וכן חוזר חלילה עד תום כל השבוע, כל יום שני נשיאים[6].
ואי אמרינן דחנוכת הנשיאים דחי שבת, נמצא בשבוע הראשונה הקריבו שבעה נשיאים, ולא נשתייר שבוע השניה רק חמשה נשיאים, וכלה הקרבתה ביום חמישי בשבת, ונשתיירו שני ימים שכל יום הקריב רק נשיא אחד, היינו יום ו' ויום שבת, כי החמשה ימים הקריבו בכל יום שני נשיאים, היינו בשבוע הא' ובשבוע הב'.
וזהו דקדוק המקרא "נשיא אחד ליום ונשיא אחד ליום", וקשה: למה לי שני פעמים "נשיא אחד ליום"? אלא בוודאי להורות ששני ימים יהיו שלא יקריבו בהם רק נשיא אחד בכל יום, ונמצא מוכח דחנוכת הנשיאים דחי שבת, ודוּק היטב במאוד[7].
הערות שוליים[עריכה]
- ^ הגאון הנודע מאור הגולה מוהר"ר חיים כהן ראפפורט בן ר' שמחה, אשר היה בימי חורפו אב"ד ור"מ בק"ק זיטל, ומשם נתקבל לאב"ר בק"ק סלוצק, ומשם לק"ק לבוב והגליל, והוא בעמ"ח ספר שו"ת מהר"ח כהן, וספר "זכר החיים", הנקרא בשם דרושי מהר"ח כהן. נפטר בי"ז תמוז תקל"א.
- ^ במדבר ז יא.
- ^ במדבר רבה יד א. "ד"א אפרים מעוז ראשי, מדבר בנשיא אפרים שהקריב קרבנו לחנוכת המזבח ביום השבת, שנאמר: ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו', מנין שיום השבת היה? לפי שכבר אמרנו אותו יום שהתחילו הנשיאים יום ראשון היה, מכאן את למד שיום ז' להקרבה שבת היה, שלא תאמר היאך חלל את השבת, והלא אין קרבן יחיד דוחה את השבת, וזה הקריב בשבת, אמר הקב"ה: לא על פיו עשה, שאני אמרתי למשה: "נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריב את קרבנו לחנוכת המזבח", בלא הפסק יקריבו זה אחר זה, הוי אפרים מעוז ראשי לכך נאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים".
- ^ לא מובן מה הקושיא, שהרי המדרש הסביר את דבריו (הערה 2) שמזה שכתוב: "נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריב את קרבנו לחנוכת המזבח", לומדים ש"בלא הפסק יקריבו זה אחר זה", והם דוחים את השבת.
- ^ שבת פז ב. "תנא: אותו יום נטל עשר עטרות; ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים, ראשון לכהונה, ראשון לעבודה, ראשון לירידת האש, ראשון לאכילת קדשים, ראשון לשכון שכינה, ראשון לברך את ישראל, ראשון לאיסור הבמות, ראשון לחדשים".
- ^ כוונתו: אם ההקרבה של הנשיאים לא היתה דוחה שבת, ההקרבה היתה כזו: בשני ימי א' (א' ניסן וח' ניסן שחלו ביום א') היו זוכים שני נשיאים, בשני ימי ב' (ב' ניסן וט' ניסן שחלו ביום ב') היו זוכים שני נשיאים, בשני ימי ג' (ג' ניסן וי' ניסן שחלו ביום ג') היו זוכים שני נשיאים, וכן על זה הדרך.
- ^ הפשט של ר' חיים הפוך מהמדרש. המדרש לומד (הערה 3) מזה שהקב"ה אמר למשה פעמיים "נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריב את קרבנו לחנוכת המזבח", לומדים ש"בלא הפסק יקריבו זה אחר זה", והם דוחים את השבת. ואלו ר' חיים לומד הפוך, שה"נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום", בא לומר שיהיו שני ימים שיקריבו בהם רק נשיא אחד.