קהלת משה ה טו
"הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את"[1].
ופירש רש"י: הגיע השעה לדאג על יפיך.
והרש"י הזאת היא תמוה: וכי לא הביט אברהם בפני שרה לעולם, אדרבא מצוה להסתכל בפני אשתו כדי להתגדר ולא יסתכל באחרת, כי אסור לקדש את האשה עד שיראנה[2]?
ושמעתי בשם איזה גאון: דהזוהר הקשה למה כל המצות בתורה אינם מתביישים לעשות, מילה, סוכה, ולולב, ומזוזה, ומצות פריה ורביה מתביישים לעשות בפרהסיא? ותרצו שם: כי קודם החטא היה "ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו"[3], אבל אחר החטא "וידעו כי ערומים הם ויתחבאו"[4].
והנה אצל האבות העולם פסקה הזוהמא, והיתה זאת המצוה בפרהסיא כמו קודם החטא, וראיה מיצחק ששימש מטתו ביום כדכתיב "וישקף אבימלך בעד החלון" וגו'[5]. וגם יעקב אמר דברים אשר קל שבקלים אינו אומר כן, "הבה את אשתי ואבואה אליה"[6], וגם לאה רצה לקראתו ואמרה "אלי תבוא כי שכר שכרתיך"[7], אלא דאצלם פסקה הזוהמא והיתה מצוה זאת כלולב ומזוזה.
והנה אברהם ידע ששרה היתה יפת תואר, אבל לא נכנס יפיה בלבו כי אצלו פסקה הזוהמא, והוי יפיה של שרה כמו אתרוג נאה או מזוזה, אבל כשהלך אברהם למצרים שם ערות הארץ מקום טומאה, וקפץ הס"מ עליו והסית אותו ששרה נאה במאוד ונכנס יפיה בלבו, והבין שנפל ממדרגתו הראשונה, ולזה אמר: "הגיע השעה לדאג על יפיך", היינו שיפיך נכנם בלבו, ודוּק היטב.
הערות שוליים[עריכה]
- ^ בראשית יב יא.
- ^ קידושין מא א.
- ^ בראשית ב כד.
- ^ בראשית ג ז. וצ"ע: היא גופא קשיא, מדוע אחרי החטא אדם וחוה התביישו לקיים מצות פריה ורביה בפרהסיא, האם מי שמחלל שבת בפרהסיא וחוזר בתשובה, מתבייש לשמור שבת בפרהסיא? אלא כמו שכבר מסבירים שאחרי החטא נהיה יצר אחר בקשר לנושא של פריה ורביה, ונהיה בושה להיות ערום, ומתעורר אצל האדם יצרים ודחפים לנשים וכו'. וא"כ מה הזוהר מקשה מדוע בכל המצות אדם לא מתבייש, ואלו בפריה ורביה אדם לא מתבייש. וצ"ל שקושיית הזוהר מה שורש הבושה, ומהיכן נובעת הבושה וכו', וע"ז עונה הזוהר שהושרש של הבושה מזוהמת חטא אדם וחוה.
- ^ בראשית כו ח. וברש"י שם: "וישקף אבימלך וגו'" – "שראהו משמש מטתו".
- ^ בראשית כט א.
- ^ בראשית ל טז.