קהלת משה ג יא
"ויאמרו: נקרא לנערה ונשאלה את פיה"[1].
והקשו כל המפרשים (למה המתין לבן עד הסוף לשאול את הנערה)[2]? [למה בני משפחתה שאלו את רבקה האם היא מסכימה, הרי הם יכלו לתת אותה לאליעזר בעל כרחה[3]]?
והנה האלשי"ך תירץ: כי רש"י פירש "ויאמר לבן התלכי עם האיש הזה, ותאמר אלך"[4], ופירש רש"י – "בעל כרחה אפילו אינכם רוצים"[5].
ומנ"ל לרש"י זה? ואומר האלשי"ך כי לבן רצה שדכנות, ואליעזר פסק לו, ורימה אותו, לפיכך שתק לבן, ואחר כך כשראה לבן, ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ונתן לרבקה, ומגדנות נתן לאחיה, ולא נתן לו שום שדכנות[6], רצה לקלקל השדוך, ואמר לרבקה התלכי בפת"ח לשון בתמיה? וכי כבודך שתלך עם העבד, ורבקה הבינה זאת, ואמרה אלך אפילו אינכם רוצים[7].
והגאון [ר' יונתן מפרג (אייבשיץ)] תירץ בזה האופן: דאיתא בקדושין:[8] "רבי מאיר אומר: כל תנאי שאינו כפול כתנאי בני נד ובני ראובן אינו תנאי, ר' חנינא בן גמליאל אומר: אינו צריך".
ופריך:[9] "בשלמא לר' מאיר[10] היינו דכתיב אז תנקה מאלתי, אלא לרבי חנינא בן גמליאל למה לי[11]? [מתרצת הגמרא:] איצטריך סלקא דעתך אמינא היכא דניחא לה לדידה, ולא ניחא ליה לדידהו, מייתי בעל כרחייהו[12], קא משמע לן.
[שואלת הגמרא:] אם לא תאבה האשה למה לי[13], איצטריך, סד"א היכא דניחא להו לדידהו, ולא ניחא לה לדידה נייתי בעל כרחה, קא משמע לן"[14]
והנה קשה: דכמה פעמים הזכיר העבד "ותהיה אשה לבן אדוני", נמצא היה יצחק בן אדוניו, וכששאלה אותו" "מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו", על יצחק, "ויאמר העבד הוא אדוני"[15]?
ותירץ הגאון: דהנה העבד אמר: "וה' הצליח דרכי אל תאחרי אותי"[16], במה הצליחו ד', שהיה לו קפיצת הארץ כדכתיב [ברש"י] "היום יצאתי והיום באתי"[17]. אלא דקשה להו: מנלן דאליעזר אומר אמת, דלמא הוי שלשים יום בדרך? זה ליתא כי "וכל טוב אדוניו בידו"[18], ופירש רש"י: הראה להם שטר מתנה שנתן אברהם ליצחק על כל נכסיו[19], ובשטר מתנה היה כתוב זמן, ולזה היו מאמינים לו, והשכל מחייב שכך היה כתוב בשטר מתנה אם יקח יצחק אשה, שטר מתנה טוב הוא, ואם לאו אזי כל הנכסים המה של אברהם.
והנה קודם שנתרצה רבקה ללכת עם העבד, לא נתקיימה שטר מתנה עדיין, היה אברהם האדון, לפיכך קרא ליצחק בן אדוני, והשתא כשנתרצה רבקה נמצא השטר מתנה נתקיים, קרא העבד ליצחק הוא אדוני.
וזה ידוע באבן העזר סי' ל"ה: אם נכתב בשטר זמן או מעכשיו אינו צריך תנאי כפול, והנה בשטר המתנה היה כתוב זמן כנ"ל, ואם כן לא היה צריך תנאי כפול, ואם כן למה אהדר אברהם: "ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך", וע"כ צריך למימר כתירוץ הגמרא: "היכא דניחא לדידהו ולא ניחא לדידה, נייתי בעל כרחה", שמא היא לא תאבה, לזה אמר לבן ואמה: "נקרא לנערה ונשאלה את פיה"[20].
הערות שוליים[עריכה]
- ^ בראשית כד נז.
- ^ התורה מספרת שאליעזר ספר למשפחת רבקה את כל מה שקרא לו במעיין עם רבקה והם ענו לו: "ויען לבן ובתואל ויאמרו מיהוה יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב, הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר יהוה, ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה ליהוה, ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנות נתן לאחיה ולאמה, ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו וילינו ויקומו בבקר ויאמר שלחני לאדני, ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך, ויאמר אליהם אל תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני, ויאמרו נקרא לנערה ונשאלה את פיה, ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך".
לפי הגירסה הכתובה, השאלה היא: מדוע בהתחלה הם אמרו: "מיהוה יצא הדבר, הנה רבקה לפניך קח ולך", ורק אחרי שאליעזר נתן כלי כסף וזהב וכו', ובקש ללכת הם אמרו: "נקרא לנערה ונשאלה את פיה". למה הם לא אמרו מיד אחרי "מיהוה יצא הדבר קח ולך, נקרא לנערה ונשאלה את פיה", למה הם נתנו לאליעזר לתת קודם כלי כסף וזהב, אם הם לא היו בטוחים ששידוך זה יגמר, שהרי אחרי הכל הם שאלו את רבקה האם היא מסכימה.
ואם כך התירוץ של ר' יונתן לא מתרץ את השאלה, וגם האלשיך לא שואל שאלה זו, עיין הערה 7, לכן כתבנו את השאלה אחרת. - ^ על שאלה זו נראה לתרץ: שהרי ידוע שאביה יכול לקדשה בכל כרחה, ואם מת אביה, מדין תורה א"א לקדשה עד שתגדיל ותסכים להתקדש, ורבנן תיקנו שאמה ואחיה יקדשו אותה, ובזמן אברהם עוד לא היתה התקנה דרבנן. ועל הפסוק "ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך" (שם נה), כותב רש"י "ובתואל היכן היה הוא היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו", ולפי"ז מובן, שבתחילה בתואל היה חי כמו שכתוב "ויען לבן ובתואל ויאמרו מיהוה יצא הדבר", והיה אפשר לקדש אותה בעל כרחה, ואחרי הארוחה בתואל מת, וא"א לקדשה בעל כרחה, לכן היו חייבים לשאול אותה, ודוּק.
- ^ שם.
- ^ לשון רש"י: (שם מב) "ותאמר אלך" – "מעצמי ואף אם אינכם רוצים".
- ^ אליעזר נתן ללבן רק מתנות ולא דמי שדכנות, שהם כסף וזהב ששוים הרבה יותר ממתנות. ומדויק הפסוק שמקדים את לבן קודם "ויען לבן ובתואל ויאמרו מיהוה יצא הדבר", לבן היה ראש המדברים והוא זה ששכנע את אביו להסכים מיד לשידוך ולומר: "הנה רבקה לפניך קח ולך", כיון שחשב שיקבל דמי שידוך טובים.
- ^ האלשיך לא מקשה את הקושיה דלעיל, ולא מביא את דברי רש"י. האלשיך מקשה קושיה דומה על הפסוק: " ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך". וז"ל: "הלא כמו זר נחשב אחרי אומרם קח ולך, יחזרו בהם ויאמרו תשב הנערה? אך הנה לבן נתן עיניו בממון, כי ראה שעל מעט מים נתן אליעזר לרבקה נזם וצמידים, וחשב בלבו, שק"ו אחרי הסעידו אותו ואת אנשיו וגמליו, אז יתן מנה יפה לקרובי הכלה כדרך המתחתנים, וע"כ הפליגו להראות טוב לבם, באומרם הנה רבקה לפניך קח ולך, למען יתן להם, אך הוא הוביש עצתם ויוציא כסף וזהב ויתן לרבקה, אך ומגדנות בלבד הוא מה שנתן לאחיה ולאמה. אך בראותם כי לשקר חיכו, ונהפך לאבל מחולם, אז נהפכו לו, ואמרו תשב הנערה, להכעיסו, ולמען יתקן את אשר עוות, וכו'. אז השיב אליעזר אל יעלה על רוחכם כי אותי אתם מפחידים כי אם לה' אתם מכעיסים וכו', אז להסיר האשם מעל עצמם אמרו נקרא לנערה, כדי לשים בלבה שתמאן, ושאלו אותה: התלכי אם האיש הזה? כלומר שהיא עבד והוא העדר כבוד וחשד, ועם כל זה, ותאמר אלך".
לפי לפי גרסת הקושיא הכתובה אצלנו, האלשיך מתרץ: שמה שלבן שאל את רבקה האם היא מסכימה הוא לא בגלל שבאמת היה צריך את דעתה, כיון שאפשר לתת אותה אפילו בעל כרחה, אלא הוא רצה שהיא תסרב, כך יהיה לו תירוץ לא למסור אותה לאליעזר. וגם לפי השאלה שכתבנו מתורץ באותו מהלך. - ^ קידושין סא א
- ^ שם ב
- ^ רש"י: "בשלמא לר' מאיר" – "דאמר מכללא לא שמעינן, היינו דכתיב אז תנקה מאלתי לפי שהשביעו אם לא אל בית אבי תלך תחול עליך שבועה, ומכללא לא שמעינן דאם תלך לא תחול".
- ^ רש"י: "למה לי" – "לפרושי אם תלך תנקה, אלא דאי לא כפליה לא הוה מבטל תנאה לשבועה, דאפי' ילך תחול עליו, אם יקח לו אשה מבנות כנען".
- ^ צ"ע איך יתכן שיקחו את בתם בעל כרחם, הרי הם לא יסכימו? ונראה שאלעזר היה גבור גדול, ואם היה רוצה היה לוקח את רבקה בעל כרחם, כמובא בילקוט שמעוני תורה פרשת חיי-שרה: "כיון שראו את הצמידים נתקבצו להרוג לאליעזר, וראו שהיה נוטל ב' גמלים בב' ידיו, ומעבירן את הנחל, כיון שראו כן אמרו אין אנו יכולין להרגו, והניחו קערה לפניו וסם המות בתוכה, ובזכות אברהם נתחלפה הקערה, ואכל בתואל ממנה ומת.
וכן על הפסוק (בראשית יד יד) "וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות", דורשים חז"ל בנדרים לב א: "אמר רבי אמי בר אבא: אליעזר כנגד כולם".
וצ"ע הרי יש כאן איסור גזל, שהבת שייכת עד בגרות לאביה? ונראה: שרבקה היתה צדקת, והיא לא רצתה לגור במקום רשע כזה, והיה מותר להוציא אתה משם בעל כרחם, כיון שהם היו רשעים. ומדוע אברהם לא הסכים להוציא אותה בעל כרחה? כיון שהוא סמך על ה' שיתן בלבם להסכים, כדי שלא יאמרו בעתיד לשון הרע על אחת האמהות שלקחו אותה בכל כרחה מבית אביה. - ^ בפסוק כתוב: "ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך, ונקית משבעתי זאת", מספיק לכתוב "ואם לא, ונקית משבעתי זאת".
- ^ לפי לפי גרסת הקושיא הכתובה אצלנו, ר' יונתן אומר: שלפי דברי גמ' זו מתורץ מדוע הם לא שאלו מיד בהתחלה נקרא לנערה ונשאלה את פיה, כיון שאפילו אם היא היתה מסכימה, אליעזר לא היה לוקח אותה בעל כרחם, כיון שאברהם אמר שלא יקחו אותה בעל כרחם (והם הבנו את זה מדברי אליעזר שאמר "אז תנקה מאלתי", שבזה אברהם התכוון לומר שלא יקחו את רבקה בעל כרחם), ורק אחרי שהם הסכימו, היו צריכים לשאול את רבקה, כיון שאברהם אמר שלא יקחו אותה בעל כרחה.
אבל צ"ע שהשאלה לא מתורצת, מדוע הם חיכו עד שאליעזר יתן כלי כסף וזהב ולא שאלו מיד את רבקה האם היא מסכימה ללכת.
ולפי הגירסה שלנו לשאלה, מדוע היה צריך בכלל לשאול אותה מובן, שהיה צריך לשאול אותה כיון שאברהם לא הסכים לקחת את רבקה בעל כרחה, אע"פ שמשפחתה יכלו לתת אותה בכל כרחה, וכך היה גם נהוג.
וצ"ע לפי ר' יונתן, מדוע הם לא שאלו מיד האם היא מסכימה, הרי אם זה תלוי בדעתה, היו צרכים לשאול מיד, ולא לחכות שאליעזר איתו מתנות, שיתכן שיקח אותם בחזרה, אם היא לא תסכים.
וצ"ע הרי העניין של "אז תנקה מאלתי" הוא שייך לאליעזר, ולא למשפחת רבקה, הם היו יכולים לתת את רבקה בעל כרחה, וא"כ אליעזר היה צריך מיד לשאול את רבקה, האם היא מוכנה ללכת. וא"ת שאליעזר היה בטוח שרבקה תסכים ללכת, ולכן הוא לא שאל, א"כ מי אמר שמה שלבן שאל את רבקה היה מטעם השבועה של אליעזר, אולי כיון שהוא רצה לקלקל את השידוך כדברי האלשיך.
וכל התירוץ הזה הוא לר' חנינא כמו שהגמ' אומרת, אבל לפי ר"מ ישאר קשה, לכן ר' יונתן ממשיך לבאר בהמשך דבריו, שגם לר"מ צריכים להגיע לתירוץ הגמרא. - ^ בראשית שם סה.
- ^ בראשית שם נו.
- ^ לשון רש"י: "ואבא היום" – "היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ".
- ^ בראשית שם י.
- ^ לשון רש"י: "וכל טוב אדוניו בידו" – "(ב"ר) שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם".
- ^ עיין הערה 14.
וצ"ע על ר' יונתן: מדוע הגמ' אומרת בשלמא לר"מ בשלמא לר' מאיר היינו דקאמר אברהם: "היינו דכתיב אז תנקה מאלתי" וכו', הרי גם לר"מ קשה כיון שהיה כתוב זמן בשטר.