קב הישר/לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

כָּתַב הָרַב בַּעַל "טוּרֵי זָהָב" בְּיוֹרֶה דֵּעָה (סִימָן קטז), אֵיזֶה יָמִים שֶׁאָסוּר לָאָדָם לְהַקִּיז דָּם מִפְּנֵי סַכָּנָה, שֶׁהֵן יוֹמָא דְּדִינָא. עַיֵּן שָׁם. גַּם אֶת זֶה רְאֵה וּשְׁמֹר, כִּי מָצָאתִי בְּשֵׁם גָּדוֹל אֶחָד וְחָסִיד שֶׁבַּחֲסִידִים, שֶׁאֵלּוּ יָמִים הֵן מְיֻחָדִים לָאָדָם לְקַבֵּל יִסּוּרִים, עַל כֵּן אָסוּר בָּהֶן לְהַקִּיז דָּם, וְאֵלּוּ הֵן: יז בְּמַרְחֶשְׁוָן, יוֹם ה בִּשְׁבָט, כ אֲדָר, כה נִיסָן, כט בְּאִיָּר, טז בְּסִיוָן, כז סִיוָן, כד כו בְּתַמּוּז, כ אָב, כו אָב וְיוֹם כז בְּאָב וְיוֹם יב אֱלוּל.
וְהִנֵּה בְּאֵלּוּ הַיָּמִים הַנִּזְכָּרִים יֵשׁ לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא יֵלְכוּ הַיְלָדִים יְחִידִים אַף בִּרְחוֹבוֹת, כִּי הָרוּחוֹת מְצוּיִין בָּעוֹלָם, וְיֵשׁ לָהֶם רְשׁוּת, חַס וְשָׁלוֹם, לִכָּנֵס לַתִּינוֹק אוֹ תִּינוֹקוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלַן. כִּי אֵלּוּ הָעִתִּים הֵם קְבוּעִים לִשְׁלוּחֵי דִּין לִפְעֹל בָּעִתִּים הַקְּבוּעִים, הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. כַּמָּה אַחֲרָיוּת וְהַרְפַּתְקָאוֹת עַל הָאָדָם הֶעָנוּשׁ, כַּמָּה רוּחוֹת טוֹבוֹת הֵן הַמְּבִיאִים בְּרָכוֹת טוֹבוֹת עַל הָעוֹלָם, וְכַמָּה רוּחוֹת רָעוֹת הֵן הַמְּבִיאִין, חַס וְשָׁלוֹם, אֲוִירִין בִּישִׁין וָחֳלָאִים רָעִים וְנֶאֱמָנִים. וְעַל כֻּלָּן צָרִיךְ הָאָדָם לְעוֹרֵר רַחֲמִים וּלְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי אֲדוֹן הָעוֹלָם לְהַצִּילוֹ וְאֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִכָּל עִנְיָנִים רָעִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל.
וּבְאֵלּוּ הַיָּמִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל יֵשׁ רְשׁוּת לְבַעֲלֵי עֵינַיִם רָעוֹת לִתֵּן עַיִן הָרָע לְתִינוֹק, אוֹ לְהַכְנִיס עַיִן הָרָע בְּמָמוֹן שֶׁל חֲבֵרוֹ; וְלָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַעֲבִיר כְּסוּתוֹ עַל יַנּוּקָא דִּילֵיהּ, בְּאוֹתָן הַיָּמִים כְּשֶׁמּוֹלִיכוֹ עַל הָרְחוֹבוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר, שֶׁכֵּן עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי בִּלְעָם הָרָשָׁע, דְּכֵיוָן דַּחֲמָא בִּלְעָם הָרָשָׁע, דְּלָא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שׁוּם רַע, בָּעֵי לְאִסְתַּכָּלָא בְּעִנּוּי בִּישָׁא דִּילֵיהּ, בְּגִין דְּכָל אֲתָר דַּהֲוֵי מִסְתַּכֵּל בִּלְעָם הָרָשָׁע בְּעֵינֵי בִּישָׁא דִּילֵיהּ — הֲוֵי מִתְלַטַּיָּא. וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְיִשָּׂא בִּלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שׁוֹכֵן לִשְׁבָטָיו, וַתְּהִי עָלָיו (עַל יִשְׂרָאֵל) רוּחַ אֱלֹהִים. כְּמָאן דְּפָרִיס סוּדְרָא עַל רֵישָׁא דְּיַנּוּקָא בְּגִין דְּלָא יִשְׁלֹט בְּהוּ עֵינָא בִּישָׁא שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
וְדַע, כִּי אוֹתָן אַחַד עָשָׂר פְּסוּקִים, הַמַּתְחִילִין בָּאוֹת נוּ"ן וּמְסַיְּמִין בָּאוֹת נוּ"ן — קַבָּלָה הוּא בְּיָדִי שֶׁהֵן טוֹבִים מִפְּנֵי כְּשָׁפִים וְעַיִן הָרָע. וְעַל כֵּן טוֹב לוֹמַר אַחֲרֵי אַחַד עָשָׂר פְּסוּקִים, הַנִּזְכָּרִים בַּמַּעֲמָדוֹת, הַמַּתְחִילִין בְּנוּ"ן, תְּפִלָּה קְצָרָה זוֹ:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַצֵּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִכָּל מִינֵי כִּשּׁוּפִים וּמִכָּל מִינֵי עַיִן הָרַע, וּכְשֵׁם שֶׁפָּרַשְׂתָּ כְּנָפֶיךָ עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁבַּמִּדְבָּר, שֶׁלֹּא שָׁלַט עֲלֵיהֶם עֵינָא בִּישָׁא דְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר, כֵּן תִּפְרֹס כְּנָפֶיךָ עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לִהְיוֹת מְכוּסִים (בְּמִכְסֶה וּבְהַנְהָגָה) בִּשְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים מִכָּל עֵינָא בִּישָׁא — אַתָּה סֵתֶר לִי, רָנֵי פַלֵּט וְגוֹמֵר. וְכָל אִשָּׁה כְּשֶׁהִיא מְעֻבֶּרֶת — כְּשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת הָאַחַד עָשָׂר פְּסוּקִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל — תִּהְיֶה בְּטוּחָה, דְּלֹא שָׁלְטָא עֵינָא בִּישָׁא עַל הַוָּלָד. עַל כֵּן יִזָּהֵר הָאָדָם לוֹמַר אַחַד עָשָׂר פְּסוּקִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, וְיִהְיֶה נִצּוֹל מֵעַיִן רַע. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן!