צדקת הצדיק/מה
כשחטא הרבה עד שנסתם התשובה, כי כבר סוגרו דלתי־לבו, על זה אמר: "בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם, שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב, אָמַר ה', וּרְפָאתִיו" (ישעיה נז, יט), שהקב"ה בורא יש מאין – הדיבור של "שָׁלוֹם שָׁלוֹם" שהוא קבלת התשובה, היפך הנאמר: לרשעים אין שלום (ישעיה מח, כב). ותחלת אותה פרשה (ישעיהו נז, ה) בפסוק "הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן, שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים", שדרשוהו (נדה יג.) על המוציא זרע לבטלה[1], שעל זה אמרו בזהר (ח"א ריט, ב) דאין מועיל תשובה; ותחלת אותה פרשה: "הַצַּדִיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב, וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין, כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק" (ישעיה נז א), דידוע בזהר דשומר הברית נקרא "צדיק", ועיין שם כל הפרשה. ושם קרא ישעיה ליצר הרע "מכשול", כמו שאמרו ז"ל (סוכה נב, א). שהוא מצד הזה שהוא מכשיל לפני עור בדבר גם כן. ואמר: "סולו פנו דרך, הקימו מכשול מדרך עמי" [אבני קודש המשתפכות בראש חוצות], והעצה: "כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו, ["קדוש" הוא במקום גדר ערוה, כמו שאמרו ז"ל (על פסוק "קדושים תהיו")] מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח" וגו'.
כי יש מאין ידוע ליודעים שיש מקום שנקרא "אין", וכשמשיג אור נעלם כזה משם – משיג בריאה חדשה, יש מאין.
ואיך משיג זה – ידוע מאמר הבעל שם טוב על פסוק "ה' צלך" (תהלים קכא, ה). וכאשר הוא שפל־רוח עד שהוא לאין ממש, אז זוכה לכך למרום, [המרומם מכל, שהוא עילת הכל ושורש כל הנאצלים, שהם כולם "יש מאין", כנודע], וקדוש. זהו "כי לא לעולם אריב" ח"ו, רק "כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי", ודרשו רז"ל (יבמות סב, א) שיכלו כל הנשמות שבגוף, ורומז: אז יתוקן זה. וזהו "נחומים לו ולאבליו" – הם אינון נפשין ערטילאין, וה' יתברך "בורא ניב שפתים" יש מאין "אמר ה' ורפאתיו", שאין בזה שום עצה רק שה' יתברך ברוב רחמיו וחסדיו אמר "ורפאתיו" – שכבר נרפא.
- ^ דא"ר יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה – חייב מיתה, שנאמר: "וירע בעיני ה' (את) אשר עשה וימת גם אותו" (בראשית לח, י). רבי יצחק ורבי אמי אמרי: כאילו שופך דמים, שנאמר: "הנחמים באלים תחת כל עץ רענן, שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים" (ישעיה נז, ה) – אל תקרי "שוחטי" אלא "סוחטי".