פר אחד/מד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< · פר אחד · מד · >>


פרק מ"ד[עריכה]

כל מי שהיה צריך טבילה היה הענן מפליטו חוץ ממחנה ישראל והיה מחניך קדוש. אף על גב דלעיל סוף פמ"א אמרו דהיו כמלאכי השרת ולא ראו טיפת קרי בימיהם וכו' וכן בריש פמ"ז, ועיין נמי למוה"ר ולא עוד אלא בפרק ל"ד בשבח דור המדבר יע"ש, אפשר דעל שאר טומאות הבאות מבחוץ היה אופן דיארע להם בהיסח הדעת. ועיין בספר ראש דוד ז"ל סדר בא דמ"ז ע"ג ודוק

אנשים בני אבות אנשים גבורי כח וחיל יראי שמים. עיין מה שאספתי כלי'ל לאיש'ים בסה"ק החפץ חיים סימן ז' אות א', העוד לנו בקונטרס ישמח חיים מערכת א'

נכד עשו הוה עמלק מה שהחריד אלינו את כל החרדה. מוה"ר ולע"א [ןלא עוד אלא] כתב למה נענש עמלק. תמהני אמאי לא אייתי בידיה דזאת לפנים חקרוה שרים על פרעה בגזרת בין הבתרים ועל הנקמה אשר יעשה באומות לעתיד, והתירוצים שנאמרו דלא הרשה לאומה, ודוקא על ביטול תורה שייך לו, אך על היש ה' בקרבנו או שאר עבירות שמנו מה לו ולצרה טפי משאר אומות ושהוסיפו על הרעה ושלא כיונו לשם ה' אלא לנקמה ושבקשו להחטיאם דהוא יותר מן ההורגו וכיוצא, כל זה שייך הכא נמי.

מכאן אתה למד שש"ץ אסור להתפלל אם אין שנים עומדין. ומנהג עירנו באיזה בתי כנסיות דבימים נוראים נוהגים כן אך לא בשאר ימות השנה

כתוב אחד אומר זכור את אשר עשה לך עמלק וכתוב אחד אומר זכור את יום השבת לקדשו היאך יתקיימו ב' מקראות הללו. עיין במוה"ר בספר קול יעקב דרוש ג' לשבת זכור, ולמוה"ר מראה הגדול ח"א בשלשה דרושיו לשבת זכור, ולהרב מר בריה בספר נאה דורש ושם בספר ולא עוד אלא ד"ק ע"ג. ואני בעוניי יתכן לפתור המאמר עפ"י הירושלמי דפורים שחל להיות בשבת דעושים הסעודה אחר השבת. ועיין במחברים בסי' תרפ"ח ובמ"ש הרב נודע ביאודה ח"א או"ח סימן מ"ב ודו'ק בדברות קדשם ויתיישב כונת המאמר.

כשבאו ישראל לארץ שכחו להכרית ולהשמיד את כל זרעו של עמלק. מוה"ר ולע"א [ןלא עוד אלא] היפך בזכותם עם מה שפירשו במאמר וירא יעקב שמא יהרג ויצר לו שמא יהרוג אחרים דאחרים היינו ר"מ, ואמרו דמבני בניו של עשו למדו תורה ברבים ומנו ר"מ יע"ש. ובזה מתרצתא שפיר החקירה שהפליא לתמוה, והאריך למעניתו הרב צרור המור דודי לי אליהו רבה בע"ס ארח משפט ז"ל בדרוש לשבת זכור דאיך מזמן יאושע עד שאול לא נתעורר לקיים מצוה זו, עיין בדבריו שהגדיל המדורה, והרי לפנינו דהפרקי ר"א שאל כזאת, והכהן הגדול מוה"ר ז"ל מצא קצת זכות לישראל ע"ש. והקורא בתדב"א יבין את זאת דבתורה רמוזה שהוא במספר המלחמות שיהיו עם עמלק לא פחות ולא יותר כיע"ש.