פרקי דרבי אליעזר פרק לד

<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק לד · >>

ראו עתה כי אני אני הוא ר' אליעזר אומ' וכי מה ראה הכתוב לומר שני פעמים כי אני אני הוא אלא אמר הב"ה אני הוא בעה"ז ואני הוא בעה"ב אני הוא שגאלתי את ישראל ממצרים ואני הוא שעתיד לגאול אותם סוף מלכות הרביעי לכך אמר אני אני הוא כל מי שיאמ' שיש אלהים אחרים אני אמיתנו במות שאין תחיה וכל גוי שיאמ' שאין אלוה אלא אני אני אחייהו במות שני לחיי העה"ב שאני ממית ומחיה לכך נאמר אני אמית ואחיה מחצתי את ירושלם ואת עמה ביום חרון אפו וברחמים גדולים ארפא להם לכך נאמר מחצתי את ירושלם ואני ארפא וכל מלאך ושרף לא יצילו את הרשעים מדינה של גהנם שנ' ואין מידי מציל ר' יהונתן אומ' כל המתים עולין לתחיה חוץ מדור המבול שנ' מתים בל יחיו אלו הגוים שהם כנבלת הבהמה שיקומו ביום הדין אבל דור המבול אף ביום הדין אינם עומדים שנ' רפאים בל יקומו וכל נפשותיהם נעשים רוחות ומזיקין לאדם מישראל עוד שנ' לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו ר' זכריה אומ' שינת הלילה דומה לעולם למתים וישן ורוחות משוטטות בכל הארץ ומגדת לו בחלום כל דבר שיהיה שנ' בחלום בחזיון לילה אז נגלה אזן אנשים ובמוסרם יחתום כך המתים רוחות משוטטות בכל הארץ ומגדת להם כל דבר שהיה אבל הם נותנין שבח ורנן להב"ה שהוא עתיד להחיותם שנ' יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם ויקיצת הבקר דומה לעתיד לבא שנ' שבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה וכו' ששה קולן יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע בשעה שכורתין את האילן שהוא עושה פרי הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע ובשעה שהנחש נפשט ובשעה שהאשה מתגרשת מבעלה ובשעה שהאשה נבעל עם בעלה בעילה ראשונה אבל אין קולה נשמע ובשעה שהולד יוצא מן הגוף עד שתראה את השכינה ר' עזריה אמ' כל הנפשות חוזרות ונאספות איש אל דור אבותיו ואל עמיו צדיקים עם הצדיקים ורשעים עם הרשעים שכן אמ' הב"ה לאברהם אבינו ואתה תבא אל אבותיך בשלום מכאן שתרח אביו עשה תשובה וכי כשהנפש יוצא' מן הגוף זה הוא השלום אלא שהצדיקים מקדימין לו שלום שנ' יבא שלום ינוח על משכבו וכתוב אחד אומ' ונאספת אל קברותיך בשלום ר' חנינא אומ' כל ישראל שמתים בחוצה לארץ נפשותם נאספות אל הארץ שנ' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וכל המתים מן הגוים בארץ נפשותם נשלכות בקלע חוצה לארץ שנ' ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע לעתיד לבא הב"ה אוחז בכנפות הארץ ומנער מכל טומאה כאדם שמנער את הבגד ומשליך כל מה שבתוכה ומשליך אותה לחוץ שנ' לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה שלשה אהובים יש לו לאדם בחייו ואלו הן בניו ובני ביתו וממונו ומעשים טובים ובשעת פטירתו מן העולם קורא לבניו ובני ביתו ואומ' להם בבקשה מכם הוציאוני מדין המות הרע הזה והם אומרים לו והלא שמעת ואין שלטון ביום המות ולא כך כתיב אח לא פדה יפדה איש ואפילו ממונו שהוא אוהב אותו אינו יכול לפדותו שנ' ולא יתן לאלהים כפרו למה ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם מדבר זה לעולם אלא לך לשלום תנוח על משכבך ותעמוד לגורלך לקץ הימין ויהא חלקך עם חסידי עולם וכשהוא רואה כן מכניס את ממונו ואומ' לו הרבה טרחתי עליך לילה ויום במישור ובהרים בבקשה ממך פדני מן המות הזה והצילני מן המיתה והוא משיבו והלא שמעת לא יועיל הון ביום עברה אחרי כן הוא מכניס הטובי"ם מעשיו הטובים ואומ' להם בואו והצילוני מן המות הזה ותחזקו עמי ואל תניחוני לצאת מן העולם שעדיין יש לכם תוחלת עלי אם אנצל וכן משיבים לו מעשיו הטובים לך לשלום עד שלא תלך לשם אנו מקדימין אותך שנ' והלך לפניך צדקך שבעת ימי האבל מתחיל הגוף להתליע רמה וחוזר הגוף לעפר כשהיה שנ' וישב העפר על הארץ כשהיה ומניין אנו למדין שהנפש נתנה מן השמים בא וראה כשיצר הב"ה את האדם מה עשה נשם את פיו ונזרקה בו נשמה שנ' ויפח באפיו נשמת חיים ר' ישמעאל אומ' כל המתים כעפר הארץ עד שלא נשתייר מן הגוף אלא כמלא תרווד רקב והוא מתערב בעפר כשאור שהוא מתערב בעיסה לעתיד לבא כשיפקוד הב"ה ליתן פקדונות כל גופות הוא מערב בארץ כעפר מייפה ומרבה אותה מיד כל הארץ רעשה וההרים מזדעזעים וקברות נפתחות ואני אומ' קברות מתפרדות אשה מאת רעותה שנ' ויושיעם ה' אלהיכם ביום ההוא ר' עזריה אומ' כל הנפשות בידו של הב"ה הם שנ' אשר בידו נפש כל חי למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בשוק ומפתח בידו כל זמן שהמפתח בידו כל ממונו בידו כך הב"ה מפתח של בית הקברות ומפתח אוצרות הנשמה בידו לעתיד לבא הב"ה פותח את הקברות ופותח את אוצרות הנשמה ומחזיר כל רוח ורוח בגוף בשר איש שנ' תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה ר' יהודה אומ' מיום שחרב בית המקדש ארץ אומללה מרעת כל דריה כאדם שהוא חולה ואין בו כח שנ' נבער כל אדם והארץ חנפה תחת יושביה ואין בה כח לעמד וליתן פירותיה לעתיד לבא הב"ה מוריד תחיית טל ומחייה את המתים שנ' יחיו מיתיך נבלתי יקומון יחיו מתיך אלו ישראל שמתו בטוחים על שמו נבלתי יקומון אלו הגוים שהם כנבלת בהמות שיקומו לפני הדין אבל לא יחיו הקיצו וירננו שוכני עפר אלו הצדיקים שהם שוכני עפר ארץ כי טל אורות טליך אין לצדיקים אלא טל אורות והוא נותן רפואות לארץ שנ' וארץ רפאים תפיל ומה הוא נותן רפואות לארץ אמ' ר' תנחום אדמא תקיפדתא תפלוט והיינו וארץ רפאים תפיל שמלא תחיית טל ולעתיד לבא מנער שער ראשו ומוריד תחיית טל ומחייה את המתים מלא תחיית טל מניין שנ' פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל

פירושים

פר אחד

כל המתים עולין חוץ מדור המבול מתים בל יחיו אלו עכו"ם רפאים בל יקומו אלו דור המבול. ראיתי למוה"ר ולע"א [ולא עוד אלא] שהעתיק דור המדבר במקום המבול והרבה להקשות ונדחק לתרץ יע"ש. והדבר פלא דכשגגה שיוצאה דליתא דור המדבר במאמר כלל, וכבר חיפשתי בדפוסים אחרים ולא מצאתי. ואעיקרא איך יובן המאמר בגירסא זו דמדבר דאין כאן אלא שנים בפסוק מתים בל יחיו העכו"ם ורפאים בל יקומו דור המבול. ומ"ש אבל חזר למה שפתח לדור המבול ואין כאן ג', והדבר פלא וצ"ע. עוד ראיתי למוה"ר שם שנתקשה דהתחיל למנות ה' קולות והוו ששה. ואני מצאתי בדפוס ישן דאמרו להדיא ששה קולות. ומוה"ר שם נדחק לומר דתרי באשה חד חשיב ולפי האמת גבה טורא בינייהו מגטין לנשואין. ואני בעוניי חשבתי לומר דלעתיד לבא כתיב ה' קולות, ולא על חינם באו ה', דעל זה אמרו כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות ואם משמחו מה שכרו זוכה לתורה שניתנה בה' קולות, דלעתיד לבא כל אלו החמשה לבר מנחש דאין לו תרופה, כל ה' הקולות יתבטלו, דטעם עצו ופריו שוה, מי יכרית אילן מאכל להסקה, גרושין לא יהיה, מיתה לא יהיה, כאב בתולים לא יהיה, ולא צער לידה, הולד נאה לו לבא לעולם, לכן באו ה' קולות של שמחה לעתיד כמו ה' קולות דמתן תורה קול לו קול אליו, דיתבטלו אלו הה' קולות ויהיה במקומן ה' קולות של שמחה לבר מנחש, לכן נקטו חמשה המתבטלות לעתיד ויבואו אחרים תחתיהם. ובדפוסים שהדפיסו ששה נקטו כלן כמו שהן עתה ודוק. ובב"ר סדר בראשית ר' לוי מנה ג' היום והגשמים והנפש כשיוצא, וע"ש במתנות כהונה. וביומא ד"כ מנו ג' גלגל חמה ורומי הנשמה וי"א לידה וי"א רדיא ובעו רבנן רחמי זה השעה. ועיין נזר הקודש דל"ה ע"ג. ודוגמא לזה תמצא לקמן פרק ג"ן ששה נדמו לאדם הראשון. ובסוטה ד"י מנו ה' ועוד שינויים אחרים, וע"ש בספר ולע"א.

הארץ אומללה ואין בה כח ליתן את פרותיה ולעתיד לבא מוריד טל ומחיה המתים והוא נותן רפואות לארץ וארץ רפאים תפיל. וזה יפורש במזמור ע"ב דמשתעי במלך המשיח דאז יהי פיסת בר בארץ ירעש כלבנון פריו דיהיה כח בארץ להוציא פריה בזמן דיציצו מעיר כעשב הארץ בתחית המתים, ובזה עושה נפלאות תרתי, חדא וברוך שם כבודו לעולם דמחיה את העולם לא תהו בראה, ועוד דימלא כבודו את כל האר'ץ דישלח רפואה לארץ עצמה.